ביום 1.8.22 הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירה של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה ועבירה של גרימת מוות ברשלנות.
המבקשת הפניתה לפגיעה בתחושת הבטחון הכללית של משתמשי הדרך והפנתה לעברו התעבורתי של המשיב ככזה המגביר את המסוכנות הנשקפת ממנו ועל היות המשיב נהג מסוכן בכך שבחודש ינואר 2020 הורשע המשיב בעבירות של היתנהגות הגורמת נזק, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונה, אי מסירת פרטים בתאונה עם נפגעים, אי הודעה על תאונה, אי ציות לתמרור 302 ונהיגה בקלות ראש.
באשר לטענת המשיב כי אין מדובר במקדמה על חשבון העונש, מפנה לפסיקה אליה הפניתה המבקשת בבפ"ת 2982/08/18, שם הפנה כב' סגן הנשיא, השופט אלון אופיר להחלטה שניתנה ע"י ביהמ"ש המחוזי באר שבע בבע"ח 13720/02/15 אבו עאייש נגד מדינת ישראל בה נקבע כדלקמן:
"אכן פסילה עד לתום ההליכים אינה מקדמה על חשבון העונש, כשם שמעצר עד תום ההליכים, איננו אלמנט עונשי. עם זאת, האנלוגיה בין סוגיית המעצר עד תום ההליכים ובין פסילה עד לתום ההליכים, מתקיימת לעניין העובדה כי מסלולים אלו נועדו בראש ובראשונה כדי להבטיח את שלומו וביטחונו של הציבור ובודאי שבמקום שבו קיים חשש כי חזרתו של נהג שנהג בנסיבות כמתואר בכתב האישום, ואשר גרם בנהיגתו למותו של אדם אחר, עלולה לחדש את הסיכון לציבור המשתמשים בדרך, כי אז, על גורמי התביעה להביא בפני בית משפט מוסמך את שאלת זכותו של אדם כזה להמשיך ולנהוג או לחזור לנהיגה אם קודם לכן הוא היה פסול מנהלית, בהוראת קצין מישטרה.
...
במצב דברים זה, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב וכי בנסיבות המתוארות, רף הרשלנות המיוחס למשיב אינו נמוך.
עם זאת, גמגום, דשדוש, סחיבת רגליים, ככל שתהיה כזו מצד גורמי התביעה, אין בה כדי לחייב כמסקנה אחת ויחידה כי התמהמהות זו יש בה כדי להעיד שהעורר איננו מסוכן עוד בדרך נהיגתו לשלום הציבור".
לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים כנגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו ואף מעבר ל- 6 חודשים.
