כתב אישום על סירוב ליתן דגימת אוויר נשוף

כתב האישום על פי עובדות כתב האישום ב- 18.3.2011 בשעה 05:34 לערך, נהגה המערערת ברכב (מספר 76-448-18) בשיכרות, מכוח סרוב לתת דגימה של אויר נשוף לפי דרישת שוטר- עבירה בנגוד לסעיף 62 (3) וסעיף 64 ד (א) לפקודת התעבורה.

בית המשפט ציין כי המערערת הכשילה את הבדיקות והתנהגותה לאורך כל הדרך העידה על סרוב לבצע את הבדיקות.

...

אם סבר ב"כ המערערת שהאמור בפלט אינו תואם את עדותו של העד או שיש בו כדי להביא למסקנה אחרת, היה עליו להגיש את הפלט.

משכך, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

סוף דבר הערעור נדחה על שני חלקיו.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של נהיגה בשיכרות מכוח סרוב לתת דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר, בנגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א1) ו-39א לפקודת התעבורה.

בדיון הוא הבהיר כי הוא מבקש שהמאשימה תעביר אליו את המקרים מכל לשכות התעבורה בארץ שבהם הוגשו כתבי אישום על כך שעקב בדיקת דם שנערכה להם, נקבע שהם שיכורים, או לחילופין מקרים שבהם נערכו לאנשים בדיקות דם כשהיה חשד לשכרות, ולא משנה אם מדובר באנשים מאוכלוסיות מיוחדות או מכלל הנהגים.

...

יחד עם זאת, כדי לאזן את המבוקש על ידו אל מול השיקול של מידת ההכבדה על התביעה, אני קובעת כי יש לצמצם את היקף הנתונים המבוקשים, כפי שיפורט להלן.

אני סבורה כי בצמצום זה יש כדי לאזן בין שמירה על אינטרס הנאשם מחד, לבין שיקולי ההכבדה על התביעה והפגיעה בפרטיות.

לאור האמור, אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי, באופן שהמאשימה תמסור למבקש בתוך 30 יום את רשימת התיקים שבהם המשטרה יזמה בדיקת דם לחשודים בעבירה של נהיגה בשכרות, וזאת באותו מחוז שבו בוצעה, לכאורה, העבירה הנדונה (מחוז חיפה) וכן באותה שנה שבה בוצעה, לכאורה (דהיינו, בין התאריכים 1.1.15 ועד 31.12.15 בלבד).

יצויין, כי העבירה נשוא כתב האישום, מיוחסת לנאשמת מכוח סרובה, על פי הנטען, לתת דגימה של אויר נשוף.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשות להתקבל.

גם אם החלטתי בעניין עואד נותרה החלטה של ערכאה ראשונה, ועל כן אינה בעלת תוקף מנחה (כפסיקתו של בית המשפט המחוזי), ולבטח אינה מהווה תקדים מחייב (כפסיקתו של בית המשפט העליון), הרי שאין לי אלא לחזור על הדברים שאמרתי שם. אינני מייחסת רלוונטיות לשאלה אם המשיבה הגישה ערר בעניין עואד אם לאו, שכן ההחלטה להגיש ערר היא תלויית נסיבת במקרה הספציפי.

העובדה כי למבקשת מצב רפואי, אינה מביאה, בהכרח, למסקנה כי היא אינה יכולה לתת דגימת אוויר נשוף.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את הבקשות, ומורה על ביטול צו הפסילה המינהלי וצו איסור השימוש.

<#5#> גזר דין הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשיכרות, לאחר שסרב ליתן דגימת אויר נשוף, לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיפים 62 (3); 64 ד' (א); 64 (2) א' וסעיף 39 לפקודת התעבורה.

בסופו של דבר, לאחר שכלו כל ההסברים לנאשם, נוסח נגדו כתב אישום, על כך שסרב לבצע בדיקת שיכרות, ובכך נמצא שיכור מכוח הוראות החוק.

...

על כן, אני סבור, שניתן בנסיבות האלה להאריך את המאסר על תנאי ולהוסיף עליו ולהטיל על הנאשם כחלופה, הארכת התנאי ממושכת וקנס כפי שייראה לבית המשפט, במידה ויוארך התנאי של הנאשם.

בסופו של דבר, לאחר שכלו כל ההסברים לנאשם, נוסח נגדו כתב אישום, על כך שסירב לבצע בדיקת שכרות, ובכך נמצא שיכור מכוח הוראות החוק.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את הפגיעה בערך החברתי, מידת הפגיעה בו, נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, ונסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירה, וכן שיקולים נוספים, לצורך גזירת הדין, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל.

רקע עובדתי כנגד המבקש/הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של סטיה מנתיב נסיעה תוך סיכון התנועה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), היתנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, סרוב לבדיקת שיכרות לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיף 64ד(א) + סעיף 39א לפקודת התעבורה.

באותן הנסיבות, נהג המבקש/הנאשם בהיותו שיכור בכך שסרב למתן דגימת אויר נשוף.

בדיון זה הוקרא למבקש/הנאשם כתב האישום על ידי בא כוחו, נרשם כי הוא הבין את תוכנו אך בא כוחו ביקש להגיב במועד נדחה, הדיון הועבר אלי על ידי המנ"ת ונקבע ליום 3.5.22.

...

טענות הסנגור השני לכשלים בראיות עת בחן את תיק החקירה מחדש עומדות בסתירה להלכה המשפטית בנושא חזרה מהודאה, שלפיה החלפת ייצוג משפטי, סיכויי ההרשעה ומצב הראיות לא יהוו נימוק לחזרה מהודאה, שכן הליכי בית המשפט אינם יכולים לנוע כמטוטלת בהתאם לחוות דעת של עורכי דין שונים על חומר הראיות (ראה ע"פ 3914/08 עאמר עסאלה נ' מ"י, ע"פ (נצרת) 1146/04 חלף מוסא נ' מ"י, וכן ראה בנוסף דברי כב' השופט הנדל בע"פ 3227/10 פלוני נ' מ"י שם נקבע : "הנאשם אינו בגדר 'סוחר בשוק' המשפט הפלילי... ואינו בן חורין לעבור מהודאה לכפירה בכל אשר יחפוץ". סוף דבר בסופו של דבר, השאלה המכרעת, על פיה תוכרע הבקשה לחזרה מהודייה, היא המניע/הסיבה לבקשת המבקש/הנאשם לחזור בו מהודאתו – האם מדובר ברצון כן ואמיתי להוכיח את חפותו, או שמא מדובר בתכסיס/מהלך טקטי שנועד להשיג רווח דיוני/משפטי שכן "כפי שכבר נאמר, פרוצדורה פלילית איננה "משחק אשקוקי" אך גם איננה "תוכנית כבקשתך". שלא כמו במשחק השחמט, נאשם שעשה מהלך שגוי יהיה רשאי לבטלו מסיבות טובות, אולם לשם כך יהא עליו להניח תשתית עובדתית שמראה כי סיבות כאמור אכן קיימות במציאות.

על פי החומר שבפני, לא שוכנעתי כי הבקשה לחזרה מהודאה נובעת מפגם כלשהו בגיבוש הסדר הטיעון, כשל בייצוג או מתוך אמונה כנה בחפותו של המבקש/הנאשם אלא כמהלך טקטי אם לא לומר מניפולטיבי לשפר סיכוייו ולהחזיר "הגלגל לאחור", על מנת לקבל הקלה בענישה.

הבקשה לא מעלה "נימוקים מיוחדים" לקבלתה ונחזית כבלתי כנה ועל כן דינה להדחות וכך אני מורה.