כתב אישום על נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים מסוכנים

המשיב נהג תחת השפעת סם מסוכן, מסוג קנביס, בכך שבבדיקת שתן נימצאו בגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קאנביס (1005.0 נג/מל).

בעברו של המשיב נהיגה תחת השפעת סמים משנת 2010 כאשר בין יתר רכיבי הענישה שהוטלו עליו הוטל עליו גם רכיב של מאסר על תנאי ועסקינן בנהיגה בשיכרות ותחת השפעת סמים בפעם השנייה.

עוד הוסיפה וטענה, כי העובדה שנמצאו שרידי סם בשתן, אין פירושה בהכרח כי הייתה לכך השפעה על נהיגתו של המשיב וכי השפעה נלמדת מבדיקת המאפיינים אשר הנה תקינה לחלוטין.

יודגש בעיניין זה כי תכליתה של פסילה מנהלית אינה עונשית, בבחינת "מקדמה על חשבון העונש", אלא מניעתית, מקום שהנהיגה עלולה להוות סכנה לבטחון הציבור (ראה ע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, (מיום 15.6.17)) בעניינינו, נסיבות כתב האישום ועברו התעבורתי של המשיב מעידים יחד על רמת מסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המשיב.

...

יתירה מכך בענייננו, אינני מקבלת גם את טענת ההגנה כי מדובר בשיהוי של חודשיים וסבורני כי מדובר לכל היותר בשיהוי של כשלושה שבועות בין תום הפסילה המנהלית למועד בו הוגשה הבקשה שבפניי.

בפרשת בן טולילה הייתה מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה שלא כמו בתיק זה. בפרשת בן טולילה המשיב ערך בדיקת שתן (אמנם באופן פרטי) אשר נמצאה בסופו של דבר שלילית מה שלא ניתן לומר על המשיב בתיק זה. ובאשר לפרשת עמוס חכמון - שם נידון מי שמסר כי עישן סמים לפני עשרה ימים ובבדיקה טוקסולוגית שנערכה כחודשיים לאחר האירוע.

עוד יש לציין כי כתב האישום הוגש בשיהוי של חודשיים ולא ניתן מנסיבות פרשה זו להשליך על נסיבות הבקשה בתיק זה. לאור כל האמור לעיל ומכלול הנסיבות שהוזכרו, כמו גם העובדה כי המשיב ריצה פסילה מנהלית בת 30 יום, אני מורה בזאת על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, וקוצבת את הפסילה לתקופה של 4 חודשים, שמניינה מיום 29.11.2020.

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכתב אישום חמור, לפיו, ביום 31.7.17, בשעה 04:34 לערך, נהג ברכב בתל אביב וזאת על אף היותו בלתי מורשה לנהיגה, שיכור ותחת השפעת סמים מסוכנים, כמפורט בכתב האישום ובהרחבה בהכרעת הדין, שניתנה ביום 25.10.20.

...

ברע"פ 1466/11 פטחוב נגד מדינת ישראל, נאמר: "בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך לעבר המבקש נוכח ההליך השיקומי שעבר ונסיבותיו הקשות, אף שבמעשיו העמיד בסיכון עצום עוברי דרך תמימים, ומכאן חומרתם. יודגש, כי אין מדובר במעשה יחיד ובודד (אף לאחר שבוטלה ההרשעה בת"פ 9941/08) אלא בסדרת מעשים, המצטרפים להרשעות קודמות. לבית המשפט רצון עז לראות בשיקומו של אדם, אך חובתו הראשונה במעלה היא כלפי הציבור, שהמבקש העמידו בסיכון. הנוסע בשכרות ומסרב להיבדק, הנוסע וסמים באמתחתו (ואין חולק כי המדובר במשתמש) - ברי כי יש במעשיו סכנה מובנית לציבור, שאין מנוס מענישה עליה. בעבר נזדמן לי לכנות נוסע בשכרות מכונת מוות נעה; צר על המבקש, אך צר יותר על הציבור שיש להגן עליו, והיא היא חובה אנושית - מצפונית מדרגה ראשונה, וכמובן חובה משפטית...". לפיכך, בנסיבות של נהיגה בשכרות ולאור הערך החברתי שנפגע – סיכון חיי אדם והפגיעה הקשה בו ולאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי הדין הנ"ל וכן ברע"פ 5094/12 חטיב נ' מ"י, רע"פ 9272/12 טנצפף נ' מ"י ועוד, הרי שמתחם הענישה כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 24 חודשים ל-48 חודשים ובין מאסר מותנה למאסר בפועל, לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים.

בע"פ 6492/12 שריף דיראווי נ' מדינת ישראל , פסק כבוד בית המשפט העליון : "על מערכת אכיפת החוק להטיל את הסנקציה המתאימה, כדי לאפשר לציבור המשתמשים בדרך הגעה בטוחה למחוז חפצם. בעבירות תעבורה יש משמעות למבחן התוצאה, ויש גם משמעות למבחן התוצאה הפוטנציאלית, אפילו לא התממשה". לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי מתחם הענישה הכולל לעבירות בהן הורשע הנאשם, הנו פסילה בפועל לתקופה שבין 3 שנים ועד 6 שנים , מאסר בפועל לתקופה שבין 6 חודשים ועד 24 חודשים ורכיבי ענישה נוספים.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אני דנה את הנאשם לשמונה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות, על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

אני דנה את הנאשם ל-12 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

מצאתי לנכון להפנות לדבריו של כב' השופט ע' מודריק, באשר למשך הפסילה המתחייב מבצוע עבירה לכאורה של נהיגה תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול, בע"ח 5624-01-11 כהן נ' מדינת ישראל (18.1.11): "...בתי המשפט לתעבורה, שינו באופן מובהק את אופי החלטותיהם מזה זמן לא מבוטל אינם מהססים לפסול את רישיונם של נהגים שנמצאו לכאורה נוהגים תחת השפעת סמים או השפעת אלכוהול לפרקי זמן לא מבוטלים בשלב שבין הגשת כתב האישום לבין גמר המשפט.

בית המשפט שם קבע: "הגם שהעורר לא נהג תחת השפעת סם מסוכן, עדיין עומדת לחובתו נהיגה בהיותו שיכור. חזקת השכרות קמה משנמצא בגופו תוצר חילוף של סם מסוג קאנביס. ראה לעניין זה לשון סעיף 63(3) לפקודה." שמעתי את טענות הסניגור לעניין הצורך האישי של המשיב ברישיונו.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי שקיימות די ראיות לכאורה, לרבות תוצאות המעבדה, אינדיקציה חיובית לסם, דוחות הפעולה של השוטרים, הודעת המשיב ודוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, להוכחת האשמה לכאורה המיוחסת למשיב.

אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי.

בהינתן האמור, ובהתחשב בזמן שחלף מאז האירוע ועד היום, אני מורה על פסילת המשיב מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים וקוצבת את הפסילה למשך 5 חודשים.

כתב האישום המתוקן מונה את רכיבי "קלות הדעת" של הנאשם, ובהם: נהיגה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב לחיי אדם; נהיגה באופן שלא תואם את תנאי הדרך; נהיגה בשיכרות ותחת השפעת סמים מסוכנים מסוג קוקאין וקנביס; נהיגה במהירות ממוצעת שאינה פחותה מ- 53.06 קמ"ש ואינה גבוהה מ- 76.5 קמ"ש, וזאת מעל המהירות המותרת במקום (50 קמ"ש); נהיגה בלא שהנאשם הביט כלל לעבר מעבר החציה, לא הבחין במנוחה, על אף ששדה הראיה היה פתוח בפניו במרחק של עשרות מטרים; נהיגה בעוד הנאשם מביט במסך הטלפון הסלולארי כשהוא אוחז בכידון האופנוע בידו הימנית בלבד, ואינו נותן דעתו למתרחש בכביש בואכה מעבר החציה; נהיגה תוך היתעלמות מהוראת תמרור 306 התלוי ומוגבה מעל מעבר החציה; נהיגה שבוצעה מבלי לנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון באופן שהנאשם לא האט את מהירות נסיעת הקטנוע לפני מעבר החציה ולא בלם את הקטנוע בזמן שיכול היה להבחין ברחל, אשר ניסתה להשלים את חציית הכביש במעבר החציה בביטחה.

...

סיכום משהגעתי למסקנה כי טווח הענישה שגובש במסגרת ההסדר מתיישב עם כלל הנסיבות ופסיקת בית המשפט העליון, ולאחר ששקללתי את כלל הנתונים, לרבות מדיניות הענישה ואותם נתונים הקשורים לנאשם, גילו, הודאתו ומצבו, ראיתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 50 חודשי מאסר בפועל.

...