כתב אישום על אי חגירת חגורת בטיחות בתקנות התעבורה

]השופט א' רובינשטיין: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע) מיום 13.7.11 בת"פ 39004-09-10, בו הורשע המערער (יליד 1990) – על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום – בארבע עבירות הריגה (סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1997); גרימת חבלה של ממש (תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961) וסעיף 38 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961); נהיגה בזמן פסילה (סעיף 67 לפקודת התעבורה); נהיגה בשיכרות (סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169ב לתקנות התעבורה); נהיגה ללא רשיון נהיגה (סעיף 10(א) לפקודת התעבורה); סטיה מנתיב נסיעה (תקנה 40(א) לתקנות התעבורה); מהירות מופרזת (תקנה 51 לתקנות התעבורה); נהיגה כשרשיון הנהיגה אינו בתוקף (סעיף 2 לפקודת התעבורה); אי חגירת חגורת בטיחות (תקנה 83ב(1) לתקנות התעבורה); ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף (סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970).

...

אכן, כנטען, היו קטעים בהתנהלות התביעה שנראה לנו כי היה מקום בהם ליתר תשומת לב לאשר מוצג לבית המשפט, ובית המשפט קמא גם נתן לכך ביטוי בהחלטת הביניים; אך גם המערער, שדיבר דברי בלע, לא שיכנע בהסברו בעניין זה. החלטנו איפוא להידרש לנושא שלפנינו במהותו ולאחוז את השור בקרניו.

בע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל (2011), פרשה שיש בה דמיון עצוב לענייננו, אף שאין מקרה זהה למשנהו, וככל שאפשר לדבר על השוואה, יש שם רכיבי חומרה רבים אף יותר – נהג צעיר שיכור וגם מסומם, אף כי בעל רשיון נהיגה, מהירות של 171 ק"מ, אור אדום ושישה הרוגים – אמרה חברתי השופטת חיות: "מניין החיים שנקטלו בתאונה הוא שישה ובנסיבות שתוארו תהא זו תוצאה לא מוסרית - הן מנקודת המבט של קורבנות התאונה והן בשל הקלות שאין לקבלה בהתייחסות אל מעשי המערער – לראות בכך מעשה אחד לצורך הענישה. מסקנה זו נטועה בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית המורים אותנו לכבד חיי אדם ולהגן עליהם באשר כל אדם הוא עולם מלא. קטילת חיי אדם בעבירה מחייבת, אפוא, הטלת עונש המבטא ערכים אלה. גישה זו תקפה וראויה ליישום לא רק לגבי נאשמים המורשעים בעבירות בטחון ובביצוע פיגועי טרור המוניים, אלא גם לגבי מי שהורשעו בקטילת חיים רבים בתאונת-דרכים בשל נהיגה פזיזה וחסרת אחריות, דוגמת נהיגתו של המערער שבפנינו אשר החליט ליטול לידיו את ההגה בעודו נתון תחת השפעת אלכוהול וסמים מסוכנים. אכן, תאונות דרכים מרובות נפגעים הפכו חזון נפרץ במקומותינו ועל בית המשפט לתרום בענישה מחמירה את תרומתו לצמצום מימדיה של מציאות נוראה זו (ראו ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (לא פורסם, 10.10.2005). בייחוד משהוכח כי התאונה הקטלנית אירעה בשל היות הנהג במצב של שכרות (ראו: ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (4) 151, 165 (1995)). במקרים אלה, על בית המשפט להעביר מסר חד וברור כי מי שנוהג בהשפעת חומרים משכרים ומביא במעשיו למותו של אדם – ובמקרים החמורים במיוחד כבענייננו למותם של מספר אנשים – צפוי לעונש מאסר כבד ומשמעותי. כך נהג בית משפט קמא במקרה דנן ובדין נהג כך, אם כי לא נעלמו מעיניו גם השיקולים לקולא ובהם גילו הצעיר של המערער; העובדה כי עברו הפלילי והתעבורתי אינו מכביד; והעובדה כי אחיו התאום מצא אף הוא את מותו בתאונה". כשלעצמי הוספתי שם: "...מצב זה, של נסיבות שבהן כמעט מוכתב האסון מראש, מחייב ענישה מחמירה ביותר, הן כאשר מדובר בתיקי נהיגה בשכרות וסמים 'גרידא', והן ובמיוחד בתיקים שבהם קרו תוצאות קשות, כמו בענייננו, והעבירה המרכזית היא הריגה. ואל נכחד, מקום שבו קול דמי המנוחים זועק מן האדמה, ומצטרף לשאלה שאין בידם לשאול ועלינו להציבה, מדוע העז המערער, הלוּם סמים ואלכוהול, לנהוג ברכב, גם אם אין טענה שנתכוון להרוג את הזולת – שאט הנפש המוסרי החובר לכל אלה מציב רף ענישה גבוה, לא כל שכן במקום שקופחו חייהם של שישה, ואף למספר משמעות". ועוד רף הענישה בעבירות הריגה בתאונות דרכים, שלא היה גבוה, הלך ועלה בשנים האחרונות.

במכלול, וכדי לתרום לתהליך החיובי, החלטנו להפחית באופן כמעט סמלי שנה ממאסרו של המערער, קרי, עונש המאסר בפועל יעמוד על ארבע עשרה שנים.

רקע והליכים קודמים נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין ביצוע העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; אי ציות להוראות שוטר, לפי תקנה 23(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); אי חגירת חגורת בטיחות בנהיגה, לפי תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה.

...

אין בידי לקבל טענה זו, שכן לא מצאתי כי מתקיימים בעניינו של המבקש שיקולי צדק, או מתעוררת "סוגיה אנושית-מצפונית" כטענתו, באופן המצדיק עריכתו של דיון ב"גלגול שלישי", בעניינו.

סבורני, כי נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המבקש; עברו התעבורתי המכביד; והעובדה כי העבירות בוצעו שעה שעונש פסילה על-תנאי תלוי ועומד נגדו, הרי שעונש הפסילה שנקבע בעניינו של המבקש, הינו ראוי ומאוזן.

לפיכך, ומשלא מצאתי מקום להורות על עריכתו של דיון "בגלגול שלישי", דינה של הבקשה להידחות.

כנגד המבקש נרשם דו"ח בגין אי חגורת חגירת בטיחות בנגוד לתקנה 83 ב(א) לתקנות התעבורה שהנה עבירה מסוג בררת משפט.

לו פעולה זו היתה נעשית באופן עניני ויסודי , ניתן היה להווכח על נקלה בסוג הרכב המצוין בכתב האישום כמונית וכי הנאשם נהג במונית, כשהסיע נוסע בשטח ערוני, תנאים המקנים לו פטור מחגירת חגורה.

...

יש לזכור כי אם נהג שיוחסה לו עבירה מסוג ברירת משפט בוחר לפנות לבית המשפט, במקום לשלם את הקנס שנקבע ע"י המחוקק כברירת מחדל, ומורשע בין אם בפניו ובין אם בהעדרו, עותרת התביעה , כדבר שבשגרה, להטלת קנס גבוה מברירת המשפט.

 נוכח האמור לעיל, בית המשפט הגיע למסקנה, כי המבקש זכאי לפיצוי בגין הוצאותיו הסבירות.

בנסיבות העניין ולאור כל האמור לעיל הנני מוצאת לנכון כי המשטרה תשלם לנאשם הוצאות בסך 720 ₪ שישולמו תוך 60 יום.

הנאשם, יליד 90', הודה והורשע, לאחר שחזר בו מכפירתו בעובדות כתב האישום, בעבירות דלקמן: ארבע עבירות הריגה-לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); גרימת חבלה של ממש-לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); + סעיף 38 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה בזמן פסילה – לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה בשכרות – לפי ס' 62(3) לפקודת התעבורה + סעיף 169ב לתקנות התעבורה; נהיגה ללא רשיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; סטייה מנתיב נסיעה – לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה; מהירות מופרזת – לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה; נהיגה כשרשיון הרכב אינו בתוקף – לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; אי חגירת חגורות בטיחות – לפי תקנה 83ב(1) לתקנות התעבורה, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף – לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ך-1970.

תמצית העובדות בכתב האישום על פיו הורשע הנאשם בתאריך 8/9/10 בסמוך לחצות, נהג הנאשם ברכבו מסוג סובארו מ.ר. 3877008 (להלן: הרכב) בכפר ירכא (להלן: הכפר), כשהוא אינו מורשה לנהיגה, פסול מלנהוג ברכב על פי החלטת בית משפט, ובדמו אלכוהול בריכוז של 110 מ"ג לכל 100 מ"ג דם. לרכב לא היו רשיון ותעודת ביטוח בתוקף.

...

ואולם אין לשכוח כי בסופו של דבר מדובר בתאונת דרכים אשר ארעה ללא כל כוונה מיוחדת, בשונה מתאונות אחרות בהן נקבע כי נגרמו בכוונה תחילה.

יפים לענייננו דבריו של השופט לוי, בע"פ 1717/06 אבו זינה נ' מ"י (לא פורסם, 12/11/07, אף שנאמרו בדעת מיעוט: " הינה כי כן, אין לנו עניין עם נהג שמחמת עייפותו נרדם תוך כדי נסיעה או שמחמת היסח דעת רגעי לא שם לב לדרך שלפניו. המערער שונה מכל אלה, באשר מעשיו אותו לילה, מתחילתם ועד סופם הנורא, מצביעים על אדם פורק עול, שככל הנראה אינו רואה את עצמו נתון למוראו של החוק, ומוכן להרחיק לכת כדי להגשים את מאווייו ולכפות את רצונו, גם אם הדבר כרוך בסכנה לזולת. רצף כזה של עבירות, שתחילתו בחטיפה וסופו בגרימת מותם של ארבעה בני אדם, חייב את בית המשפט המחוזי שלא להסתפק בבדיקתה של רמת הענישה הנוהגת בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אלא דווקא לאזכר את העונש המירבי הקבוע לצדה של עבירה זו-20 שנות מאסר. הוסף לכך את הענישה בגין העבירות הנוספות אותן ביצע המערער – חטיפה, גרימת חבלה חמורה, נהיגה בזמן פסילה ובעת שהיה נתון תחת השפעתם של משקאות משכרים ואי-ציות לרמזור אדום – ואינך יכול שלא להגיע למסקנה שהעונש אותו הציעו הצדדים לבית המשפט המחוזי, הינו מקל במידה מופרזת ונוגד את אינטרס הציבור. אמרתי בעבר ואשוב ואומר גם הפעם, ההרג הנמשך בדרכים הגיע לממדים המחייבים את הכל לחשיבה מחודשת בדבר האמצעים אשר עשויים להקטין את ממדיו של נגע זה, וחשיבה זו אינה יכולה לפסוח גם על רמת הענישה. כך בדרך כלל, ומקל וחומר שאותה חשיבה מתחייבת בעיניינם של נהגים דוגמאת המערער שבפנינו, המודעים לסכנה הקטלנית הגלומה בדרך נהיגתם, ועל אף זאת בוחרים מדעת לאחוז בהגה, נוהגים בצורה מופקרת, וגורמים לפגיעות שאין קשות מהן לנוסעים שכל "חטאם" נבע מכך שהם נקלעו לדרכם.

עדותה של סמר בדארנה סמר בדארנה היא גסתו של הנאשם, ולפי הנטען בכתב האישום הייתה במכונית בשעה שהנאשם נהג בה. בחקירתה במישטרה (מוצג ת/9) מסרה סמר, כי הנאשם הביא את אחיו חוסאם לתחנת המישטרה בתאריך 30.12.2012 "ברכב בצבע אדם". לטענת סמר לאחר שנגבתה ממנה הודעה, בעיניינו של בעלה חוסאם, היא חזרה לבית הוריה במכונית של אמה והייתה בבית הוריה.

אי חגירת חגורת בטיחות, עבירה לפי סעיף 322 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, בצרוף סעיף 68 לפקודת התעבורה: עדותו של השוטר נתנאל עזרא אמינה, ועל בסיס עדות זאת, הנני קובע כי היתקיימו היסודות הדרושים להרשעת הנאשם בעבירה זו. נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970: מכיוון שהנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה, ממילא ברור כי בשעה שנהג במכונית, נהיגתו לא הייתה מכוסה בפוליסת ביטוח חובה כדין.

...

על כן הנני דוחה טענת בא כוח הנאשם, כי מחדלי החקירה פגעו בהגנתו.

אי חגירת חגורת בטיחות, עבירה לפי סעיף 322 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה: עדותו של השוטר נתנאל עזרא אמינה, ועל בסיס עדות זאת, הנני קובע כי התקיימו היסודות הדרושים להרשעת הנאשם בעבירה זו. נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970: מכיוון שהנאשם הורשע בנהיגה בזמן פסילה, ממילא ברור כי בשעה שנהג במכונית, נהיגתו לא הייתה מכוסה בפוליסת ביטוח חובה כדין.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מרשיע את הנאשם בביצוע העבירות הבאות: (א) סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – "חוק העונשין"); (ב) הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; (ג) נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן – "פקודת התעבורה"); (ד) אי חגירת חגורת בטיחות, עבירה לפי סעיף 322 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, בצירוף סעיף 68 לפקודת התעבורה; (ה) נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970; תשומת לב בא כוח המאשימה מופנית להערתי בסיפא לסעיף 19 שלעיל, ביחס לעדותה של הגב' סמר בדארנה.