כתב האישום
הנאשם הורשע על פי הודאתו לאחר שחזר בו מכפירתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן – תקיפת עובד ציבור עבירה לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, תשל"ז -1977.
...
כאמור, מדובר באירוע ספונטני שהתרחש בסמוך לתחנת המשטרה והנאשם הודה בתקיפת עובד ציבור ואולם, מהתמונות אותן הגישה המאשימה (ת/1) ניתן להתרשם מטענת הנאשם שלא זיהה שמדובר במאבטח כך שבנסיבות חריגות אלה ולאור החבלות שנגרמו למתלונן, מבלי להקל ראש בחומרת האירוע, אני סבור שמידת הפגיעה בערכים נמוכה.
"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.
אני תמים דעים עם עמדתה של המאשימה שביקשה למקם את הנאשם בתחתית מתחם הענישה ואני סבור שטוב עשתה.
באיזון בין השיקולים השונים, בשים לב לצורך להחמיר עם מבצעי העבירות כלפי עובדי הציבור מחד ובשים לב לנתוני הנאשם שבפניי מנגד, סבורני שענישה בדמות של"צ, לצד הטלת עונש מאסר מותנה שירתיע את הנאשם מלשוב על טעויותיו ופיצוי למתלונן יש בהם כדי לבטא את האיזון הראוי במקרה זה.
לאחר שנשקלו השיקולים הרלוונטיים שצוינו, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, כל עבירת אלימות כלפי הגוף שעונשה שנתיים מאסר ומעלה ויורשע בה על פי חוק העונשין.
