המבקש, רופא במקצועו, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות תקיפה סתם של בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, ותקיפה הגורמת חבלה ממש של בת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.
...
באשר ליחס בין הנזק הצפוי לנאשמים בהותרת הרשעתם, לבין חומרת העבירות כאמור, סבורני כי זה בלתי פרופורציונלי.
המסקנה מכלל האמור הינה כי לאור שחומרת העבירות אינן מהגבוהות בעבירות מסוג זה, ומנגד השפעתה הקשה של ההרשעה על חייו ועבודתו של הנאשם לרבות סיכוי שיקומו – יש להמנע מהרשעתו בדין.
לכלל האמור, העובדה עליה אין חולק, לפיה בשל ההליך המשפטי שהתנהל נגדו בתיק דנן פוטר נאשם 2 מעבודתו כמפקד מחסום "ארז", נשקו נלקח ממנו ורישיון הנשק נשלל, הוא מנוע מזה כשנתיים להתנדב לשירות מילואים חיוני וחשוב כעולה מעדות מפקדו וחברו לשירות הצבאי וכדבריו : "החיים שלי התהפכו ממש. מצאתי את עצמי בלי עבודה, לא יודע מאיפה להתחיל, מעצר בית, עד היום אני סוחב.."
עוד יש להדגיש בעמדת ודעת שירות המבחן לפיה קיימת חשיבות ממש שענישת הנאשם לא תהווה מכשול לעתידו התעסוקתי, להמלצתו לבטל הרשעת הנאשם, ובדגש על כי לא נזקק לכל הליך טיפולי לאור מאפייני אישיותו החיוביים ונתונים הטובים כנלמד מהתסקיר, תעודות ההוקרה וההצטיינות מאז נעוריו ומשירותו הצבאי המשמעותי ולאחריו
סוף דבר
בסוף הדברים ולא בשולי חשיבותם אוסיף כי הנאשמים, שניהם, הותיר רושם חיובי ביותר על בית המשפט, בעיקר על הדרך המשמעותית שעשו עד למקום בו הם מצויים כיום, לרבות אותה הבושה והמבוכה שניכר שאחזו בהם נוכח מעורבותם באירוע האלים, בקשת הסליחה מהמתלונן ויתר בני המשפחה, כמצופה ממה שנלמד עליהם ומי שהם.
סבורני כי מכלול הנסיבות בתיק זה, לרבות נתוניהם האישיים של הנאשמים, חלקו ותרומתו של המתלונן להתרחשות האירוע, התרשמות שירות המבחן מהנאשמים והמלצתו העונשית, לרבות בשאלת ההרשעה נוכח החשש הממשי מנזק קונקריטי שייגרם לכל אחד מהם כתוצאה מהותרת הרשעתם- מצדיק את המסקנה כי יש לבטל את הרשעת הנאשמים, ולאפשר להם להמשיך בחייהם הייצרניים ללא הכתמתם בפלילים.
