כתב אישום מתוקן: עבירות תכנון ובנייה והשתלטות על דירה

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר, בנגוד לסעיפים 145 ו- 204 (א) לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (כנוסחו לפני תיקון 116 ; להלן: "החוק") ותקנות התיכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז – 1967.

לטענתה, הנאשם "השתלט" על השטח המשותף בגג המבנה, בלי לקבל הסכמת הדיירים.

ואחרון: הנאשם הוא בעלים של דירה בבניין ומתוקף כך הוא בעל זכויות ברכוש המשותף עליו ניבנה המבנה מושא האישום (הגג).

...

ביום 13.6.20 ניתנה החלטתי בטענה, לאחר שהתביעה ציינה כי לאחר שכתב האישום הוגש - הוצע הסדר מותנה אך הנאשם דחה את ההצעה.

סיכומם של דברים: טענות הנאשם בנוגע לקיום "הגנה מן הצדק" נדחות.

כן נדחות טענותיו בנוגע לפגמים שנפלו בחקירה.

לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה על סעיפים 145 ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (כנוסחו לפני תיקון 116 ; להלן: "החוק") ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז – 1967.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן שעל פיו עד ליום 24.10.2017 ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירות לפי סעיף 145 (א), סעיף 204(א), 218 ו – 219 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), והחל מיום 25.10.2017 עבירה של עבודה אסורה במקרקעין, עבירה לפי סעיף 243(ב) לחוק.

עוד יוחס לנאשם בכתב האישום המתוקן, כי ביום 15.08.2017 או בסמוך לכך, ברח' מתתיהו הכהן 249/19 בדימונה, בנכס הידוע כגוש 39510 חלקה 68 שבמרחב התיכנון של המאשימה (להלן: "הדירה"), הוא ביצע ללא היתר כדין, תוך הישתלטות וסיפוח של חצר בית המגורים המשותף, את עבודות הבניה שלהלן: בנה גדר רשת מחופה באיסכורית וקרשים בשטח החזית האחורית של חצר בית המגורים המשותף, במידות של 8 מ' X 5 מ', בשטח כולל של 40 מ"ר (להלן: "הגדר").

...

אציין כבר כעת כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מן העבירה המיוחסת לו, של ביצוע עבודות ללא היתר ולהרשיעו בעבירה של שימוש ללא היתר בפתח היציאה, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

במקרה זה, גם אם קיימות תהיות כאלו או אחריות ביחס לטענות הנאשם וגם אם קיימות ראיות נסיבתיות, התומכות במידה מסוימת, בעמדת המאשימה, כפי שצוין לעיל, אני סבור שהאישום בעניין הבנייה לא בוסס במידה הנדרשת.

קיצורם של דברים עד כה הוא שאמנם עלה בידי המאשימה להוכיח במידה הנדרשת כי שתי העבודות המדוברות – בניית הגדר ופתיחת היציאה לחצר– בוצעו ללא היתר כדין, אולם לא עלה בידיה לבסס די הצורך את המסקנה כי הנאשם הוא זה שביצע את העבודות הללו.

סוף דבר לאור כל האמור אני מזכה מחמת הספק את הנאשם מעברות ביצוע עבודות שלא כדין המיוחסת לו בסעיף 1-3 לכתב האישום המתוקן, ומרשיע אותו בעבירת השימוש המיוחסת בסעיף 4 לכתב האישום המתוקן.

תיק החקירה ניפתח בשל תלונות של שכנים על בריונות והשתלטות על שטחים.

(4) הנזק שניגרם מבצוע העבירה - מדובר ברמיסת שילטון החוק ובצוע עבירה במפגיע, גם אל מול השכנים אשר מתגוררים בדירות דומות מבלי לבצע עבירות דומות.

בית המשפט נעתר לבקשה ובדיון זה הורשע הנאשם בעבירת הבניה שבכתב האישום (תוך שבית המשפט הבהיר כי עבירת השמוש שפורטה בכתב האישום, פורטה באופן לקוי ולפיכך הנאשם אינו מורשע בה).

ככל שלא תבוצע ההריסה במועד האמור, תהא הועדה המקומית לתיכנון ובניה בירושלים רשאית לבצע את ההריסה בהתאם להוראות חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו שלאחר תיקון 116) ובפרט סעיפים 254ב ו-254ג. עד יום 22.11.2021 תוגש לתיק התחייבות הנאשם, ע"ס 25,000 ₪, שלא לעבור כל עבירה על דיני התיכנון והבניה במשך 3 שנים מהיום.

...

לפיכך נדחית בקשת המאשימה לחיוב הנאשם בהיטל השבחה.

סבורני כי אין מקום לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט אשר ידון בעתיד בעניינו של הנאשם באמצעות הטלת התחייבות כאן, מה גם שאין קושי לבסס הטלת קנס כספי בסכומים ניכרים ביותר במקרה של אי ציות (על יסוד סעיף 246 לחוק וסעיף 61(ג)-(ד) לחוק העונשין).

התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 36,900 ₪ (לפי תחשיב של 450 ₪ כפול 82 מ"ר); אגרת היתר בניה - 2,565 ₪; הוצאות משפט לפי סעיף 79 לחוק העונשין - 8,000 ₪.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הודתה הנתבעת בעובדות כתב האישום המתוקן, וביום 30.01.2019 גזר בית המשפט השלום בבית שמש על הנתבעת את העונשים הבאים (כל ההדגשות כאן ולהלן  שלי, ב"י): "1. הנאשמת תחתום היום על התחייבות להמנע מעבירה לפי פרק י' בחוק התיכנון והבניה, בתוך תקופה של 36 חודשים החל ממועד החתימה. ...

  לטענת התובע, מדובר בפגיעה קשה, תוך ניסיון הישתלטות על חלקים בחצרים של המקרקעין, ללא זכות שבדין, וכל מחאותיו וניסיונותיו של התובע למנוע את ביצוע העבודות נתקלו במסכת של עלילות שוא מצד הנתבעת, לרבות הזמנת מישטרה ונקיטת הליכים להוצאת צו הגנה.

סעיף 2(א) לתקנון המצוי, החל גם על בתים שטרם נרשמו כבתים משותפים (סעיף 77ג לחוק המקרקעין, לפרק ו'1), דוגמאת בית זה, קובע כך: "בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האספה הכללית של בעלי הדירות. לענין זה, "פגיעה ברכוש המשותף" - לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהיתה בעת גמר הבניה".

...

בפסק הדין מיום 30.09.2015 קבע בית המשפט כדלהלן: "סופם של דברים הוא, כי התביעה מתקבלת באופן בו הנני מצהיר, כי זכויות החכירה, השימוש והחזקה בדירה הנמצאת בקומת הקרקע של המבנה הבנוי על המגרש הידוע כמגרש 123 א' חלקה 123 בגוש 30367 הנמצא ברח' הזית 11, מבשרת ציון, שייכות לתובעים (93% לתובעת, ו-7% לתובע), לרבות כל תוספת בנייה, מרפסת ומחסן, אשר נבנו על ידי התובעים בקומת הקרקע בצמוד לדירה האמורה, או היו קיימים שם עת נכרת ההסכם."(להלן: פסק הדין) אם כן, זכויות החכירה, השימוש והחזקה, בדירה הנמצאת בקומת הקרקע שייכים לנתבעים, וכעת הצדדים חלוקים באשר לזכויות בחצרים של המקרקעין.

סיכום בכל הנוגע לבקשה לצו עשה, מתקבלת הבקשה לאיטום הדלת שפרצה הנתבעת, ואני מורה כי הנתבעת תעשה כן בתוך 30 יום.

ברם, מושכלות יסוד הן שבית המשפט מוגבל לסעד שנתבע בכתב התביעה ופסיקת סעד אחר שלא נתבע מהווה חריגה מסמכות (בע"ם 7847/06 פלוני נ' פלוני (11.12.2006); ע"א 19/83 חברת שלמה כרמל בע"מ נ' בריח חברה לייצור בע"מ, פ"ד לט(4) 522, 530 (1985)), על כן ולאור קביעתי לעיל כי השימוש שנעשה בחניה הוא שימוש רגיל וסביר, והיות והתובע עתר למתן צו מניעה קבוע רק ביחס לחניה – התביעה בגין סעד זה נדחית.

אוסיף, מעבר לצריך, כי ממילא כל עוד לא פונים הצדדים בהליך מתאים להסדרת זכויותיהם בחצרים ובכל מה שאינו הדירות עצמן במקרקעין, הרי שחל על המקרקעין פרק ו1 לחוק המקרקעין, ואיש מהם אינו רשאי לעשות שום פעולה שאינה מהווה "שימוש רגיל וסביר". לאור התוצאה אני מורה כי הנתבעים תישא בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

לטענת המאשימה, בניה בהקף כזה משפרת את מעמדו של הנאשם ביחס לאנשים שומרי חוק, שכן עלות שכירת דירה בשטח זה היתה עומדת על עשרות אלפי ש"ח בחודש ולו היה פועל הנאשם להכשרת המבנה היה עליו לשלם סכומים גבוהים אף יותר.

המאשימה עתרה להטלת קנס בסך של 75,300 ₪ שישולם ב-60 תשלומים; כפל שווי המבנה על סך של 4,005,000 ₪; היטל השבחה בסך 175,968 ₪ בתוספת ריבית הצמדה אשר ישולם בתשלום אחד; התחייבות הנאשם על סך 75,300 ₪ להמנע מבצוע עבירה על חוק התיכנון והבניה; כפל אגרה על סך 27,410 ₪; צו הריסה שיכנס לתוקף מיידי ובשל היתנהלות הנאשם שהביאה להמשכות ההליכים, לחייב את הנאשם בהוצאות משפט בהתאם לסעיף 79 לחוק העונשין.

טיעוני הנאשם לעונש מנגד, טען ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש כי מדובר בבניה והליך פלילי אשר החלו בטרם כניסת תיקון 116 לחוק לתוקף; כי המאשימה מיתעלמת מנסיבותיו האישיות של הנאשם אשר הביאו אותו לבצוע העבירה ובעמדתה היא פוגעת בנאשם כמטרה עיקרית; כי המיגרש עליו ניבנה המבנה מצוי בבעלותו הפרטית של הנאשם וקניינו היחיד והנאשם נאלץ, בעל כורחו, לבנות את המבנה אחרת היה מאבד את מגרשו.

אשר לרכיב הקנס, הוסיף כי מצבו הכלכלי של הנאשם ירוד והנאשם אף ריצה עונש מאסר בן 14 חודשים בשל הסתבכותו עם שכניו שבקשו להשתלט על הקרקע שלו ובעקבות עונש המאסר, רשות האוכלוסין וההגירה מסרבת לחדש את בקשת איחוד המשפחות לאישתו של הנאשם, דבר שהוביל לפגיעה בכלל המשפחה ובילדיו בפרט.

מובהר לנאשם שאם עד מועד כניסת צו ההתאמה לתוקף לא יבוצע הצוו או לא יהיה בידו היתר לבנייה מושא ההרשעה, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירה של אי- קיום צו שפוטי וכן עלול להוביל להפעלת ההיתחייבות נגדו.

...

ב-תו"ב (י-ם) 55922-12-18 מדינת ישראל נ' אל רזאק (21.11.22) הורשע הנאשם בעבירת שימוש בשטח של 296 מ"ר והושת קנס בסך 53,280 ₪ בנוסף להיטל השבחה בסך 196,870 ₪, והתחייבות בסך של 30,000 ש"ח. לאור הנסיבות המפורטות לעיל, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע בין 300-1,000 ₪ למ"ר. בשים לב לעובדה כי העבירה נעברה טרם כניסת תיקון 116 לחוק לתוקף יש להטיל על הנאשם את הקנס המקסימלי בסך 75,300 ₪ ובנוסף להטיל עליו קנס יומי, במתחם שנע בין 150 ₪ - 400 ₪ לכל יום ביצוע עבירה, כמו גם התחייבות בגובה מחצית הקנס וצו איסור שימוש והתאמה.

נוכח כל האמור, מצאתי כי עונשו של הנאשם צריך להימצא סמוך לאמצעו של המתחם.

הנאשם לא הכחיש סכום זה. התנהלות הנאשם אמנם יש להצר על הימשכות ההליכים בתיק דנן, אשר לפחות בחלקה נבעה מהתנהלות הנאשם, עם זאת בהנתן העובדה כי מדובר בהליך פלילי לא מצאתי לחייב את הנאשם בהוצאות בגין רכיב זה. סיכום לאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישא בקנס כספי בסך 210,000 ₪ וכן ישא בכפל אגרה בסך 27,410 ₪, כך שהקנס יעמוד על סך כולל של 237,410 ₪, אשר ישולם ב-80 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 10.9.23 ובכל 10 לחודש לאחר מכן.