כתב אישום מתוקן: נהיגה בחוסר זהירות, גרם חבלה, נהיגה בזמן פסילה

לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה חיפה (כב' השופטת רונה פרסון ), בת"ד 195-05-19, מיום 5/3/20 , בגדריו הורשעה המערערת, על סמך הודאתה, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בביטחה – עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה; היתנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

עוד נטען, כי המערערת נהגה ברכב בחוסר זהירות, בכך שלחצה בטעות על דוושת הגז בעת שהולכת הרגל הייתה בחזית רכבה, לא אפשרה להולכת הרגל להשלים את החצייה בביטחה ובפגעה בה. בעקבות התאונה ניחבלה הולכת הרגל בגופה חבלות של ממש, הובחנו בגופה שברים כמפורט בכתב האישום.

יש לציין כי כתב האישום המקורי ייחס למערערת נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, אשר הומר, בכתב האישום המתוקן לנהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות ובסעיף 4 לעובדות כתב האישום נמחקה המילה "ברשלנות" ותחתיה הוסף "חוסר זהירות". מיד עם תיקון כתב האישום, הודתה המערערת בעובדות כתב האישום המתוקן , והורשעה על פי הודאתה, בכל העבירות המיוחסת לה. בית משפט קמא, ביחס לתיקון סבר בגזר דינו שמדובר בתיקון משמעותי (עמ' 14, ש' 9-13 לגזה"ד), והביע את דעתו כי עבירת הרשלנות נמחקה ובמקומה יוחסה למערערת עבירה קלה יותר של נהיגה בחוסר זהירות.

כך למשל, בעבירות של נהיגה רשלנית ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, או אי ציות לאור אדום המופיע ברמזור, במסגרתן נגרמו להולכי רגל פגיעות גוף קשות וחבלות של ממש, שאף הצריכו באחד המקרים אישפוז, הרדמה ושקום ממושך, הושתו עונשי פסילה החל מ-4 חודשים, לצד עונשים נלווים ועד 9 חודשים (ראו: רע"פ 6918/02 מנשה אחיה נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (31.10.07); עפ"ת (י-ם) 43362-03-13 יעקב בן דוד נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (12.5.13); ע"פ (ת"א) 71488/02 אוקנין שושנה נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] (2.12.03); עפ"ת (חי') 44260-03-10 עטא רשיד נ' מדינת ישראל – לישכת תביעות גליל – משטרת ישראל [פורסם במאגרים] (4.5.10)).

...

אי לכך, אני סבור כי נסיבות העניין מצדיקות התערבות ערכאת הערעור וצמצום עונש הפסילה בפועל כאמור לעיל, זאת בהתחשב בהלכה נוספת לעניין הענישה האינדיווידואלית והדוגלת בגישה האומרת כי: "הענישה במקומותינו היא אינדיווידואלית ומותאמת לנסיבות ולנאשם הספציפי העומד לתת את הדין בפני ביהמ"ש" – ראו ע"פ 433/89 ג'ורג' אטיאס נ. מידת ישראל, פ"ד מ"ג (4) 170, 174).

על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומעמיד את עונש הפסילה בפועל על 6 חודשים בלבד תחת עונש הפסילה שנקבע בידי בית משפט קמא.

על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומעמיד את עונש הפסילה בפועל על 6 חודשים בלבד במקום 12 חודשים שהושתו על המערערת על ידי בית משפט קמא.

נסיבות הקשורות בבצוע העבירה בעניינינו, הורשע הנאשם בעבירות חמורות של הפקרה אחרי פגיעה, אי הודעה למישטרה, נהיגה בחוסר זהירות, היתנהגות שגרמה חבלה לגוף ונזק לרכוש ונהיגה ללא ביטוח.

לאחר מכן הציגו הצדדים הסדר טיעון שכלל הודאה מטעם הנאשם והרשעה בכתב אישום מתוקן, אולם בדיון, מיום 31.10.17, עתרה הסנגורית לחזרה מהודאה, בציינה שהוחלפו מספר סנגורים בתיק, וכעולה מהתסקיר הנאשם כופר בבצוע העבירות.

לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, או של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של הפקרה אחרי פגיעה.

...

לסיכום, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות שלפני - מחד גיסא, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, ונסיבות ביצוען, ועברו התעבורתי של הנאשם, המצביעים על מידה גבוהה של מסוכנות שנשקפת ממנו, ומאידך גיסא, נסיבותיו האישיות המיוחדות, מצבו הבריאותי, חלוף הזמן, והעובדה שלא הורשע בגרימת חבלה של ממש - אני בדעה שהענישה ההולמת מקרה זה היא השתת מאסר, בן 10 חודשים, מאחורי סורג ובריח.

על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל.

אני מורה לנאשם לחתום על התחייבות כספית על סך 2,500 ש"ח להימנע מלבצע עבירה בה הורשע, שנתיים מיום שחרורו ממאסר.

הנאשם הודה והורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות שגרמה לחבלה של ממש ונהיגת אוטובוס מבלי לנהוג לבטיחות הנוסעים.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם נהג באוטובוס של חברת אגד, ברחוב הרצל בחיפה ובו נסעה הגב' ילנה דורגון, שהיתה בת 80 באותה עת (להלן: "הנפגעת").

לאחר שבחנתי את רמת חוסר הזהירות המיוחסת לנאשם בנסיבותין המיוחדות של המקרה; תוך היתחשבות בתוצאות התאונה ורמת הענישה הנוהגת (ור' לעניין זה ת"ד (עכו) 10347/06 מ"י נ' חנא נאחי (14.1.09), אליו הפניתה ב"כ הנאשם), אני קובע כי המיתחם ההולם נע בין פסילת המינימום ועד פסילה של 8 חודשים ורכיבי ענישה נלווים.

- אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך  2 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

...

לאחר שבחנתי את רמת חוסר הזהירות המיוחסת לנאשם בנסיבותין המיוחדות של המקרה; תוך התחשבות בתוצאות התאונה ורמת הענישה הנוהגת (ור' לעניין זה ת"ד (עכו) 10347/06 מ"י נ' חנא נאחי (14.1.09), אליו הפנתה ב"כ הנאשם), אני קובע כי המתחם ההולם נע בין פסילת המינימום ועד פסילה של 8 חודשים ורכיבי ענישה נלווים.

בסופו של יום הגעתי למסקנה כי אין הצדקה לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בחוק, אך נוכח כל השיקולים לקולא יש לסייג את הפסילה כך שלא תפגע יתר על המידה בנאשם (בין היתר תוך התחשבות בעובדה שמדובר בנסיבות הרלבנטיות אך ורק לנהיגה באוטובוס).

אשר על כן, הנני גוזר על הנאשם כדלקמן: - אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 750 ש"ח.   תשלום הקנס עד ליום 15.05.2022.

מדובר בארוע מיום 20.9.18 שעה 14:00 לערך, עת נהגה הנאשמת ברכבה ברחוב בני אפרים מצפון לדרום, וכאשר הגיעה לצומת מרומזר, מבצע קדש, עת בכיוון נסיעתה דלק אור אדום, לא נאותה לציית לו, נכנסה לצומת בחסות האור האדום וגרמה בכך לתאונת דרכים אשר כתוצאה ממנה, ניחבלה הולכת הרגל חבלות קשות (כמפורט בכתב האישום), ואושפזה למשך 28 ימים בבית החולים.

ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 4407-07-19 מדינת ישראל נ' אמיר בן יוסף (נבו 16.06.22)‏‏: הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בגרם תאונת דרכים וחבלה של ממש בגין נהיגה בחוסר זהירות, עת שפגע בהולכת רגל שחצתה אותה שעה את הכביש, שלא במעבר חצייה וגרם לה חבלות קשות של ממש, והיא אף אושפזה במחלקה לטפול נמרץ, כאשר היא מורדמת ומונשמת ונפטרה בשלב מאוחר יותר, מבלי שנימצא כי יש קשר סיבתי בין התאונה לפטירתה.

כתב האישום המקורי שייחס לנאשמת נהיגה רשלנית, הומר, בכתב האישום המתוקן לנהיגה בחוסר זהירות.

בסופו של יום בשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת, היותה אלמנה בת 86 וניצולת שואה, נימנע בית המשפט מהשתת של"צ או מאסר כפי שטענה לו המאשימה, והסתפק ברכיבי ענישה הכוללים מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, אשר יחול על עבירות גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלה של ממש ו/או נהיגה בזמן פסילה, פסילה בפועל בת 16 חודשים בנכוי 2 חודשי הפסילה המנהלית אותם ריצתה הנאשמת, פסילה על תנאי 12 חודשים למשך 3 שנים, זאת לצד ענישה נלווית.

...

סבורני כי בנסיבות תיק זה יהיה בהשתת תקופה נוספת של עבודות של"צ על הנאשמת מאשר זו שעליה המליץ שירות המבחן, זאת חלף צו המבחן לשנה, בבחינת תרומה משמעותית יותר לחברה ו"צדק מאחה".

לעניין זה ראה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, מפנה לדברי כב' השו' רענן בן יוסף בערעור ב"פרשת גוטליב" המאוזכרת לעיל, זאת גם בהינתן שלא הושת על הנאשמת רכיב של מאסר בפועל בתיק זה. וכן מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בתיק: ת"ד (תעבורה תל אביב-יפו) 1770-05-21 מדינת ישראל נ' ירין דידי (נבו 14.11.2022)‏‏ בתיק זה, נידון נאשם אשר נהג בקלות ראש, בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולך הרגל אשר חצה את הכביש במעבר החצייה, ופגע בהולך הרגל בחזקה וכתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל חבלות של ממש, בדמות שברים מרובים, חבלה פנימית עם דימום בטחול וחבלת ראש.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (11.11.21):  "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,000 ₪.

בעיניין העבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה בצומת והתנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש, בשים לב לחומרת החבלות אשר נגרמו לנפגע העבירה, נהוגה ענישה הנעה בין עונש שאינו כולל רכיב של מאסר ואף לא מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל בן שבועות אחדים, באשר לרכיב הפסילה - זו נעה בין 5-6 חודשי פסילה בפועל ועד 13 חודשי פסילה בפועל, לצד עונשים נלווים.

· רע"פ 8612/20 יורם גבאי נ' מדינת ישראל (12/01/21) – המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן שכלל עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, סטיה מקוו נסיעה לשול בו נסע אופנוע, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לנהג האופנוע אשר סבל מחבלת בטן, טחול מרוסק, ניתוח חרום ואושפז למשך 6 ימים.

בית המשפט המחוזי העמיד את הפסילה על 8 חודשים וקבע כי המאסר המותנה יחול על עבירה של נהיגה בזמן פסילה בלבד.

...

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בתיק זה, כשרף חוסר הזהירות בינוני-נמוך ומידת הנזק בינונית יכול ולא יכלול רכיב מאסר ובאשר לרכיב הפסילה נע בין 6-15 חודשי פסילה בפועל, ולצידם רכיבי ענישה משמעותיים נוספים.

לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים.