רקע והליכים קודמים
המבקש הורשע בהתאם להודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירה של ניסיון לבצע מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, לפי סעיפים 348(א), 345(א)(3) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של ניסיון לבצע מעשה מגונה באדם לפי סעיפים 348(ג) ו-25 לחוק; שתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במירמה, לפי סעיפים 415 ו-25 לחוק; ושלוש עבירות של מידע כוזב במחשב, לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.
בהתאם לאמור, בית המשפט הרשיע את המבקש במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בהתאם להודאתו, בעבירות שפורטו לעיל.
על כך נאמר:
"בהסדר טיעון ואף שלא במסגרתו של הסדר טיעון, אמון בית המשפט על כך שהודאת הנאשם בין כתליו תיעשה מרצון ותשקף נכונה את גירסתו. במילים אחרות, עליו לבדוק האם הנאשם אכן מודה. בדרך כלל, אין צורך בבחינת העניין מעבר לשלב ההודיה. ברם, היה אם צץ סימן שאלה – בשל האמור בתסקיר או במסגרת הטיעונים לעונש – מתפקידו של בית המשפט לברר עם הנאשם או סניגורו האומנם ההודיה הודאה היא. אל לו להסתפק בשלב ההודאה שניתנה בתשובה לכתב האישום. ודוק. היה אם יתברר שהנאשם אינו מודה – אין זה אומר בהכרח שיש להתיר לו לחזור בו מהודאתו. הפסיקה אמרה את דברה בנידון. אולם, כל עוד מלאכתו של בית המשפט טרם הסתיימה, עליו להדרש גם לנקודה זו. למעשה, זוהי גם מלאכתו" (עניין בשימוב, פסק דינו של השופט (כתוארו אז) נ' הנדל).
...
] בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' כרמל, א' רומנוב ו-מ' ליפשיץ-פריבס) בע"פ 23535-06-21 מיום 26.06.2022, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעתו דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ג' סקפה שפירא) בת"פ 39374-04-20 מיום 07.09.2020 וגזר דינו מיום 04.05.2021.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.
מעבר לצורך, דין הבקשה להידחות גם לגופה.
סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עמה.