כתב אישום מתוקן: בנייה ללא היתר ושימוש חורג במקרקעין

כתב אישום מתוקן הוגש ביום 23.11.15 (להלן: "כתב האישום"), בגין עבירות של ביצוע עבודות הטעונות היתר ושל שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מהיתר/תוכנית קיימת בייעוד לחקלאות לשימוש מסחרי, בנגוד לס'145(א)(2-3), (204 (א-ג),208(א)(1-7), 218, 253, 156(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה -1965.

בניית הבריכה ללא היתר לא נעשה לצורך שימוש פרטי אלא כחלק ממיתחם אירועים מסחרי, נועדה להשיא רווחים ומדובר בעבירה כלכלית במהותה אשר השמוש והפקת הרווחים בצידה נמשך במשך שנים רבות, ממועד גילוי החריגה בידי המפקחים ולכל הפחות משנת 2015 עת הוגש כתב האישום ועד היום.

...

הערך החברתי שנפגע אין חולק על הצורך להחמיר בעבירות על דיני התכנון והבנייה ובאשר לערך החברתי המוגן הנפגע מביצוע עבירות בנייה, אפנה לדבריו הברורים של השופט (כתוארו אז) מ. חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו פ"ד(3) 49,59: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנכון של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר. היא בין התופעות הבולטות , הפוגעות בהשלטת החוק, מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק...". עוד נקבע [רע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (17.5.2006)] (להלן: "פרשת מריסאת") כי: "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו ...". הנאשמים הורשעו בעבירה של בניית בריכה ללא היתר כדין, שהינה חלק ממתחם המשמש לשמחות ואירועים, שנבנה על ידי הנאשמים במקרקעין בייעוד לחקלאות.

דין הבקשה לביטול ההרשעה ע"פ ס' 192א לחוק, להידחות.

על כן, הבקשה לביטול הרשעתם של הנאשמים –נדחית.

בהתחשב בכל המפורט לעיל, ועל מנת ליתן את המשקל הראוי, בין היתר, לאינטרס הציבורי המובהק שבאי עידוד עבריינות כאמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים : על הנאשם 1 קנס בסך 15,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

כתב האישום מייחס לו בניה ללא היתר ושימוש החורג מהוראות התכנית, בהתאם לסעיפים 245(א), 204(א), 208(א) ו-219 ל-חוק התיכנון והבניה (להלן: חוק התו"ב) (כנוסחו עד ל-24.10.17), ו-שימוש אסור, בהתאם לסעיפים 243(ה) ו-243(ו) ל-חוק התו"ב (כנוסחו מיום 25.10.17).

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, החל מפברואר 2019 לערך ואילך, בנה נאשם 2 במקרקעין 2, בעצמו או באמצעות אחרים, ללא היתר, ריצפת בטון בגודל של כ-143 מ"ר (להלן: הריצפה) וגדר רשת ופח באורך של כ-84 מ' (להלן: הגדר).

...

סוף דבר במסגרת שתי הבקשות בשני התיקים ביקש ב"כ הנאשמים להורות למאשימה להמציא מסמכים שונים.

בהינתן הוראות החוק והפסיקה, ראיתי לנכון להיעתר באופן חלקי לבקשות כדלקמן: באשר לבקשה לקבל העתק הנוהל הרלוונטי - מצאתי כי הדין עם המאשימה וכי הנוהל המאושר, אליו הפנתה המאשימה, עונה על הבקשה ומשכך רכיב זה של הבקשה נענה במלואו.

באשר לבקשה לקבל מידע מהרשות - משלא הונחה תשתית לבקשה ואף לא הונחה תשתית כלשהי לנחיצות מידע זה להגנת הנאשמים ולרלוונטיות שלו להליכים הפלילים המתנהלים נגד הנאשמים - מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה בנוסחה כיום.

כתב האישום תוקן ביום 20.11.17 וייחס למערער שלושה אישומים, שניים בגין עבירת שימוש ללא היתר כדין במקרקעין ובנגוד לתכנית בנין עיר, והשלישי בגין בניה ושימוש חורג ללא היתר במקרקעין, בנגוד לתכנית בנין עיר ושימוש בלא היתר.

...

כתב האישום המתוקן מייחס למערערים עבירות שעניינן בניה ללא היתר (7 עבירות) – לפי סע' 204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") (בניסוחו עובר לתיקון 116 לחוק); ובצוע שימוש הטעון היתר ללא היתר – לפי סע' 204 (א) לחוק (בניסוחו עובר לתיקון 116 לחוק).

מכתב האישום עולה כי ביום 16/5/2004 ניתן למערערים היתר בניה במקרקעין ולפיו הותר למערערים להקים סככה חקלאית ומחסן חקלאי מקונסטרוקציית מתכת וגג איסכורית, בשטח של כ- 280 מ"ר. בפועל, בין השנים 2006 – 2008 הקימו המערערים במקרקעין: סככה שאינה משמשת לחקלאות בשטח של כ- 150 מ"ר; יצקו משטח בטון המשמש כמשטח קארטינג בשטח של כ- 1,290 מ"ר; הקימו מזנון/קיוסק בשטח של כ- 42 מ"ר; הקימו שירותים בשטח של כ- 9 מ"ר; והציבו במקום 3 מכולות לשימושים בלתי חקלאיים בשטח כולל של כ- 53 מ"ר, כאשר המבנים והשמוש שנעשה בהם אינם תואמים את ההיתר שניתן למערערים.

הפגיעה בערכים המוגנים מיתעצמת לאור העובדה שגם לאחר דחיית בקשתם של המערערים להיתר בניה ולשימוש חורג להפעלת מיתחם קארטינג, הם המשיכו בבצוע העבודות עד השלמתן לכדי מיתחם משחקים תיירותי, בו נעשה שימוש לשם הפקת רווחים כלכליים ללא היתר, לכל המאוחר החל משנת 2008.

...

משכך, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ומן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא, וכן לאור האמור בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם, במסגרת הליך הערעור דנן, סבורני כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את הרשעתם בדין של המערערים.

על כן, שוכנעתי כי אין מקום לקבל את טענות המערערים, ויש להשאיר את הרשעתם בדין על כנה.

סוף דבר אשר על כן, ולאור המקובץ לעיל, הריני לדחות את הערעור על כל רכיביו וחלקיו.

הרקע לבקשה: כנגד המבקש הוגש ביום 6.9.20 כתב אישום מתוקן, בו יוחסו לו עבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר כשביצוע העבודות או השמוש טעונים היתר בנגוד לסעיף 204(א), 208(א)(2),(4),(6),(7) וסעיף 253 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה (1965) (להלן: "החוק") (טרם תיקון 116 לחוק) עד ליום 24.10.17, שימוש במקרקעין בנגוד לייעודם ובסטייה מתוכנית בנגוד לסעיף 204(ב) לחוק (טרם תיקון 116) עד ליום 24.10.17, שימוש אסור במקרקעין מוגנים בנגוד לסעיף 243(ד) לחוק (טרם תיקון 116) החל מיום 25.10.17.

ביתר פירוט, נטען, כי המשיבה נקטה בדרך של אכיפה בררנית כאשר בחרה לסגור את התיק של מבנה נעמ"ת אותו שכר משרד החינוך ואשר מצוי בחלקה אחרת באותו גוש, וזאת על אף ששם בוצעו לכאורה עבירות חמורות יותר הכוללות בניה ללא היתר ושימוש מסחרי חורג מהתוכנית החלה על הקרקע, תוך סטייה מהיתר.

...

ב"כ המבקש טען כי מאחר ובמהלך הדיונים הונחה על ידי המבקש תשתית ראייתית כאמור, יש להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה.

סבורני כי התקופה שהתבקשה, 15 שנים לאחור, היא תקופה ארוכה מאוד ולא מידתית.

על כן, אני מורה למאשימה להמציא מידע בדבר אכיפת דיני תכנון ובניה בגוש 12128 בכפר קרע בחמש שנים שקדמו לכתב האישום ועד היום.