כתב אישום מתוקן: איומים על עובדת סוציאלית

כתב האישום מעובדות כתב האישום המתוקן עולה שהנאשם ובועז לביא (להלן: "בועז") היו דרי רחוב, וביום 24.2.2020 בשעה 14:17 לערך, במחסן ברח' ישורון 2 בהוד השרון (להלן: "המקום"), התעורר עימות ביניהם בשל טענת הנאשם כי בועז פלש לשטח מחייתו.

בתמיכה לטענותיה הפניתה המאשימה לפסיקה רחבה בנוגע לעבירת האיומים, בה אדון בהמשך, ולרע"פ 3057/18 פלדמן נ' מדינת ישראל (20.6.2018) שם הורשע נאשם שאיים על עובדת סוציאלית ברצח, במטרה לגרום לה לשנות את המלצותיה בנוגע להסדרי השהות שלו עם בתו, והבהירה שלא כל איום בפני גורמי טפול או איש מרות הוא "קריאה לעזרה". עוד טענה ב"כ המאשימה כי מסרטוני מצלמות הגוף עולה בירור שהוכח הרכיב ההתנהגותי של האיום והפנתה לקטעי האיום המתועדים בסרטונים, בהם תועד הנאשם באומרו לשוטרים איום חד משמעי שעורר את דאגתם בין היתר עקב הכרותם המוקדמת עם הנאשם ומצבו הפסיכיאטרי, והחשש להדרדרות המצב.

...

אולם, אני סבורה ששיקולים אלו לא צריכים לעמוד לבדם.

במכלול הנימוקים הללו, בראייה רחבה של האינטרס הציבורי, אני סבורה כי אף שהוכחה עבירת האיומים, נסיבותיה בשילוב עם מצבו של הנאשם ופנייתו היזומה למשטרה, אינם מצדיקם את הרשעתו בפלילים.

סוף דבר אשר על כן, החלטתי לזכות את הנאשם מעבירת האיומים המיוחסת לו לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, מחמת סייג זוטי דברים.

כתב האישום וההליכים הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981; שתי עבירות של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן – חוק העונשין); עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ותקיפה סתם (בת זוג), לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

לאחר כעשר דקות הגיע הנאשם בשנית למשרדי הרווחה ואיים על העובדת הסוציאלית במקום בצעקות באומרו "אני עכשיו רוצה לדבר עם הבנות שלי ואם לא אני אשרוף לכן את המקום, אני יוציא לכן פה 7 גופות". כתב האישום ממשיך ומתאר שבין המועדים 13.7.21 ועד ליום 14.9.21 שלח הנאשם הודעות לטלפון הנייד של המתלוננת והתקשר אליה ממספרים שונים לרבות ממספר חסוי, בעודה במקלט, ניסה ליצור עימה קשר ולשכנעה לשוב לביתם.

...

ערעורו נדחה; ת"פ 2972-05-17 מדינת ישראל נ' פלוני (8.7.2018), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בשתי עבירות של תקיפת בת זוג, והיזק לרכוש ונידון ל-4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי.

סבור אני שיש לתת לעמדה זו משקל לצורך קביעת מידת העונש, אם כי מובן שאין מדובר בשיקול מכריע (ע"פ 2455-09-11 פלוני נ' מדינת ישראל (7.12.2011)).

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו- 14.9.21.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם הוא אלמן ואב לשלושה קטינים אשר הוצאו מחזקתו למסגרות חוץ ביתיות ואילו המתלוננת היא פקידת סעד אשר טיפלה במסגרת עבודתה בעיניינם של הקטינים.

במקרה זה, הגיע הנאשם למעון בו אמור היה ליפגוש את ילדיו וכשנאמר לו שהפגישה בוטלה, איים על העובדת הסוציאלית שהייתה במקום באופן שאמר לה "מי את בכלל, אני אראה לך עוד מה זה ואני אדאג לחטוף את הילדים". ערכאת העירעור קבעה כי עונש של 4 חודשי מאסר "אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת"; ת"פ 7705-03-18 מדינת ישראל נ' אמסאעד (25.2.2020), בו הורשע נאשם בשתי עבירות איומים, בשני כתבי אישום שצורפו.

...

הנאשם בדברו האחרון ציין כי הוא מודע למעשיו וציין כי לאור מעצרו הוא אינו יודע כלל מה התרחש בסופו של דבר בוועדה.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 100 ימי מאסר בפועל החל מיום מעצרו – 13.6.2022.

בהתאם לאמור בכתב האישום המתוקן, בתאריך 17.5.23 הגיע הנאשם אל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי "קפלן" ברחובות, ניכנס לחדרו של ד"ר פורת ובקש מהצוות הרפואי במקום להתאשפז ב"אישפוז יום".

בע"פ (י-ם) 29674-10-22 מחמד עבאסי נ' מדינת ישראל (26.1.23) דובר במערער שהורשע לאחר ניהול הוכחות במסגרת שני כתבי אישום בעבירות איומים על עובדת סוציאלית ובהפרת הוראה חוקית.

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בערכים אלה ומדיניות הענישה הרווחת, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שניתן לרצות בדרך עבודות שירות ועד ל- 10 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

נוכח מכלול השיקולים לקולה ולחומרה, אני סבורה שבנסיבות אחרות היה מקום להטיל עונש מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות.

בסיכומו של דבר אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 21 ימים, בניכוי מעצרו מיום 17.5.23 ועד 6.6.23.

ביום 09.09.2021, סמוך לשעה 17:10, בזמן שהיה נתון הנאשם במשמורת שב"ס בכלא אשל איים הנאשם על סוהר בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר "אני אזיין אותך אל תידאג יש חיים בחוץ יא בן זונה אני מחכה לך" בכוונה להפחיד או להקניט את הסוהר, הכל כאמור בכתב האישום המתוקן.

בע"פ 103/88 ליכטמן נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים] ((06.09.89), פסקה 6) נקבע: "מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האנטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט (PERSON`S PEACE OF MIND) מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין". ברע"פ 2038/04 לם נגד מדינת ישראל [פורסם במאגרים] נקבע: "האיום הוא, איפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מיגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להיתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום". הענישה במקרים דומים: בת"פ 48710-07-21 מדינת ישראל נ' דהיני (לא פורסם) הורשע נאשם בעבירת איומים על עובדת סוציאלית ובית המשפט הטיל עליו שישה חודשי מאסר בפועל.

...

מכל המפורט לעיל, סבורני בהיקש המתאים לענייננו, כי מתחם הענישה ההולם לעבירת האיומים בה הורשע הנאשם בתיק 50552-02-22 נע בין מספר קצר של חודשי מאסר ברף התחתון ועד ל12 חודשי מאסר ברף העליון, לצד עונשים נלווים.

מכל המפורט לעיל, סבורני בהיקש המתאים לענייננו, כי מתחם הענישה ההולם לעבירה אותה ביצע הנאשם בנסיבות המתוארות בתיק זה נע בין 8 חודשי מאסר ברף התחתון לבין 18 חודשים בפועל ברף העליון, לצד עונשים נלווים.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים, לחומרה ולקולא, גוזר אני על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, שירוצו במצטבר למאסר אותו מרצה הנאשם נכון להיום, ופירוטם כדלקמן: · 10 חודשי מאסר בגין 2 התיקים דנן שבמבוא .