כתב אישום מתוקן נגד נאשמים במניעת התבוללות

כתב האישום המתוקן נגד הנאשמים 1-2 הוגש כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר דיוני ללא הסכמה עונשית.

מכתב האישום עולה, כי הנאשמים חברים בקבוצות שמטרתן מניעת התבוללות בין יהודים לערבים.

...

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים, בין היתר בהתחשב בנסיבותיהם האישיות הנוכחיות: 100 שעות של"ץ ע"פ תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש בתוך 30 יום מהיום.

דיון והכרעה סעיף 44(א) לפקודת הראיות קובע, בעיניינו של הליך פלילי, כי חומר חסוי ייהפך לגלוי "אם מצא שופט של בית המשפט העליון [...] כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם." הוראה זו היא פועל יוצא של תיקון מס' 17 לפקודת הראיות, אשר נעשה בשנת התשע"ו-2016.

לפי הטענה השנייה, העותר נפל קורבן לאכיפה מפלה ובררנית בידי המדינה ומטעם זה מן הדין יהיה לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו ואולי אף לזכותו.

בבסיסה של טענה זו טרוניית העותר כי השב"כ נעזר באנשים אשר חודרים אל תוך ארגון להב"ה ("למניעת התבוללות בארץ הקודש"), שהעותר משתייך אליו, כדי לשלהב את הרוחות בדברי הסתה פרועה – בנגוד לדעתו – ואותם המדינה לא מעמידה לדין למרות שדברי ההסתה המופצים על ידיהם חמורים פי כמה מהמיוחס לו בכתב האישום.

...

היא נסגרה במעטפה, אשר תוחזר לעותר עם מתן החלטתי זו. בתום הדיון הפתוח, שבמהלכו כל צד פירט את עמדתו ואת טענותיו, התיק נדחה לעיון.

באשר לטענתו השנייה של העותר, במהלך הדיון במעמד צד אחד, שבמסגרתו גם עיינתי בחומר החסוי, בדקתי את הדברים עם בא-כוח המדינה ועם נציגי השב"כ. לאחר שקילת הדברים, הגעתי למסקנה כי החומר אינו יכול להועיל לעותר בביסוס טענת האכיפה הבררנית, ובתור שכזה ממילא איננו חיוני להגנתו.

העתירה הנוכחית נדחית אפוא.

נוסח מותר לפירסום הנאשם יליד 18/11/2005 וכיום כבן 17 וחודשיים, הודה ביום 30/11/2022 בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית-עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973, והפרת חובת בעלים או מחזיק לטפל בבעל חיים ולמנוע היתעללות בו-עבירה לפי סעיף 2א1+17 (ב) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) תשנ"ד 1994.

...

באשר לתנאי סעיף 36א(ב) גם כאן הדגישה הפסיקה כי נסיבות ביצוע העבירה יכולות ללמד על כך שנעברה למטרות רווח כאמור בע"פ 170/07 הנ"ל: "בית משפט קמא סבר כי הכמות שמדובר בה, כשאליה מצטרף הנתון כי הסם היה מחולק ל-28 שקיות נפרדות, די בה כדי להוכיח כי המערער היה אמור להפיק רווח מעבירה של עסקת סמים – ומסקנתו המעוגנת בשכל הישר – מקובלת עלי. המעט שניתן לומר הוא כי הסיטואציה העובדתית שתוארה לעיל מעבירה את נטל הבאת הראיות, אם לא את נטל השכנוע, אל שכם המערער. המערער צריך היה לספק הסבר למה נועד הסם, מדוע היה מחולק, מדוע הוביל אותו וכיוצא בזה, כאשר ההסברים מקהים את עוקצן של העובדות, ומצביעים על כך שמה שנחזה להיות השלב הראשון בדרך להפצת הסם תוך גריפת רווחים נאים – איננו למעשה כזה. משלא עשה כן – המסקנה הלכאורית הופכת להיות גם המסקנה הסופית והיא עומדת בקריטריון הנדרש של למעלה מספק סביר. בהקשר דומה (אם כי לא בהתאמה מוחלטת), אמר בית משפט זה:

לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה להרשיע את הנאשם עפ"י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן: אני גוזרת על הקטין עונש מאסר בפועל של 7 חודשים.

אני גוזרת על הקטין 5 חודשי מאסר אותם ירצה, אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, יעבור שוב עבירה בה הורשע, או כל עבירת סמים מסוג פשע או ניסיון, שידול, סיוע או קשירת קשר לעבור עבירות אלו.

כללי נגד הנאשם, אשר עמד במועדים רלבאנטיים, בראש ארגון הימין להב"ה, הוגש כתב אישום מתוקן בן חמישה אישומים.

הנאשם ציין, כי אין המדובר באיום, אלא במסר שבחור ערבי לא צריך להתהלך עם יהודייה, וזאת על מנת למנוע התבוללות, וכי הכוונה שהקוסמים מזהירים ערבים במסגרת החוק.

...

הנאשם לא הצליח לסתור חזקה לכאורית זו. בחינת נסיבות הפרסום מובילה למסקנה כי הדברים נאמרו מתוך מטרה להסית לגזענות.

לנוכח כל האמור, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה את יסודות העבירה ברף הנדרש בפלילים ומרשיעה את הנאשם בעבירה של הסתה לגזענות המיוחסת לו באישום הרביעי.

סוף דבר אני מזכה את הנאשם מן העבירות של הסתה לאלימות המיוחסות לו באישומים הראשון, השני והשלישי, וכן מן העבירה של הסתה לטרור המיוחסת לו באישום החמישי, ומרשיעה אותו בעבירה של הסתה לגזענות, המיוחסת לו באישום הרביעי, עבירה לפי סעיף 144 ב (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הם הבעירו אש ברהיטים שערמו ברחוב, במטרה למנוע מכוחות הבטחון להגיע למקום, וירו זיקוקים רבים לעבר עמדה משטרתית ולעבר כוחות הבטחון שהגיעו למקום.

הסיבות שהניעו את הנאשם ואת יתר בני החבורה לעבור את העבירות היו: העובדה שבבית הספר לומדים יהודים וערבים בצוותא, וכחלק מפעילותם נגד התבוללות ודו קיום בין ערבים ליהודים; סברתם שבבית הספר היתקיים טקס לזכרו של יאסר עראפת; פיגועים שארעו בירושלים עובר להגשת כתב האישום; ורצון לעשות מעשה שיצור הד תקשורתי.

ת"פ (מחוזי ירושלים) 7425-03-22 מדינת ישראל נ' ראזם, 24/10/2022 – נאשם מס' 6: מדובר בגזר דין שניתן בעיניינם של שבעה נאשמים, נגדם הוגש כתב אישום מתוקן הכולל בחובו חמישה אישומים הנוגעים להתפרעויות שיזמו או שבהם הישתתפו בשכונת עיסאוויה בירושלים.

...

לאור כל האמור, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, אני סבור כי מתחם העונש ההולם למעשיו של הנאשם נע בין 20 חודשי מאסר בפועל, לבין 50 חודשי מאסר בפועל.

לאור משקלם של השיקולים האמורים לקולה, אני סבור כי העונש המתאים לנאשם עומד בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם, גם אם לא ברף התחתון.