המתלוננת זעקה "אביעד, אביעד לא תהיה לו אימא. אביעד לא תהיה לו אימא", והמערער השיב "גם ככה לא תהיה לו אימא".
עוד תואר בכתב האישום המתוקן, כי במקביל לכך, השכנים, וביניהם עדי גוזי (להלן: עדי) אשר שמעו את זעקות המתלוננת ואת בכיו של הילד, התקרבו לדלת הדירה הנעולה, והחלו לידפוק בחוזקה בדלת ובחלון.
באשר ליסודות עבירת ניסיון לרצח, הרחבתי זה מקרוב:
"היסוד העובדתי בעבירת הניסיון לרצח מתגבש איפוא כאשר המעשה שבוצע יוצא מגדר פעולת הכנה גרידא לביצועה של העבירה המושלמת – עבירת הרצח בכוונת תחילה. באשר ליסוד הנפשי, נידרש כי המבצע עבר את העבירה "במטרה לבצעה" בתוספת היסוד הנפשי של העבירה המוגמרת, קרי, כוונה תחילה [.
...
לדבריו, מדובר בפעם הראשונה בה מורשע אדם בהתעללות בקטין, כאשר מעשיו לא כוונו כלפי הילד וההרשעה מבוססת על עצם נוכחות הילד בסיטואציה מסוימת.
במענה, באת-כוח המשיבה הבהירה כי בנסיבות העניין היא אינה מתנגדת כי הרשעת המערער בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות תיוותר לפי סעיף 333 לחוק בשילוב עם בסעיף 335(א)(1) בלבד, וכך אנו מורים.
סוף דבר
האירוע מושא הליך זה זכה להד תקשורתי רב. טוב עשה בית המשפט המחוזי כאשר גזר על עצמו את מידת הזהירות המתחייבת והבהיר כי טענת המשיבה שלפיה יש צורך בענישה מחמירה, בין היתר מאחר שהמתלוננת מהווה סמל לנפגעות עבירה, מהווה "טשטוש גבולות מסוים שאינו ראוי ואינו רצוי", כלשון גזר הדין.
