כתב אישום ותשובת נאשם בתאונת דרכים קטלנית

מדברי ההסבר להצעת החוק עולה מטרת הפסילה במקרה בו מואשם נאשם בעבירה שהביאה לתאונת דרכים קטלנית, זאת כהאי לישנא: "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהוה סכנה לציבור" (הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז – 2007, ה"ח 129).

כעת אדרש לשאלה: האם עלה בידי העורר לסתור את החזקה, לפיה יש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את שלום הציבור? אציין כבר עתה, כי התשובה לשאלה הנ"ל שלילית.

...

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, כב' השופטת כרמית פאר גינת (להלן:"בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 19.7.15 בתיק פ"ת 8851-06-15 (להלן:"ההחלטה") ,במסגרתה נעתר בית משפט קמא באופן חלקי לבקשת המשיבה לפסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים נגדו והורה על פסילת רישיון הנהיגה של העורר, זאת למשך שישה חודשים מיום מתן ההחלטה.

עוד ציינה ב"כ המשיבה, כי הושתו בעבר על העורר עונשי פסילה והטעימה, כי בית משפט קמא שיקלל בנידון דידן את תמונת הראיות לכאורה ואת עברו התעבורתי המכביד של העורר והגיע למסקנה בדבר ביסוס המסוכנות בהמשך נהיגתו של העורר.

בנקודה זו יצויין, כי אין בידי לקבל את טענת ב"כ העורר, לפיה לא נתן בית משפט קמא כלל משקל לעניין השיהוי ולקביעתו באשר לאי הצדקת השיהוי, שכן בית משפט קמא, בהינתן השיהוי, החליט להורות על פסילת העורר לתקופה של 6 חודשים ולא עד תום ההליכים נגדו.

נוכח כל האמור לעיל, דין הערר להידחות והנני מורה כן. מזכירות בית המשפט תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים ותשיב את תיק החקירה לידי המשיבה.

רס"ב אהרון כהן בוחן ראשי בתיק, באמצעותו הוגשו: ת/12 דו"ח בוחן, ת/13 תרשים תאונת דרכים, ת/14 מיזכר, ת/15 מיזכר, ת/16 מיזכר, ת/17 סקיצה מיום 13.09.17, ת/18 מיזכר מיום 13.09.17, ת/19 הודאת נהג מיום 18.10.18( חקירה שנייה), ת/20 תימלול החקירה השנייה, ת/21 הודעת אבי המנוח, ת/22 מיזכר של השוטר יניב כהן בעיניין הסירטון.

שתי תשובות הנאשם לכתב האישום ביום 9.6.20 השיב הנאשם בפעם הראשונה לאשמה באמצעות עו"ד עתאמלה (להלן: "המענה הראשון לכתב האישום").

הנאשם הודה בעובדות סעיף 2 לכתב האישום למעט העובדה שהתאונה התרחשה ליד ביתו של המנוח.

הגשת הסירטון שצולם בבית היהודי (ת/26) במהלך פרשת התביעה, בקשה המאשימה להגיש סירטון המתעד את התאונה הקטלנית כראיה, באמצעות העד מר אלכסנדר סוזונוב ששמש כמאבטח הבית היהודי עליו הותקנה המצלמה.

...

בסיכומיו שב הנאשם על טענותיו בעניין קבילות הסרטון בהם הכרעתי כאשר החלטתי להתיר הגשת הסרטון .

בנסיבות אלה אני סבורה כי משקלה של העדות נמוכה ביותר ולא ניתן להסתמך עליה.

דינה של טענה זו להידחות שכן, אם הנאשם היה מוודא כפי שנדרש מנהג הסעות היכן נמצא המנוח לפני שהחל בנסיעה התאונה הייתה נמנעת.

אך, לא בכל מקרה בו "גורם זר מתערב " הוא שבסופו של דבר הביא להתרחשותה של תוצאת העבירה, יקבע בית המשפט באופן קטגורי כי אין מתקיים קשר סיבתי משפטי בין מעשי הנאשם לבין התוצאה האסורה.

לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה[נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

כתב האישום הוקרא באוזניי הנאשם/ סניגורו ותשובתו לאישום: מודה במסגרת הסדר טיעון.

נכון כי ככל שהפגיעה חמורה יותר כך נהוג להחמיר גם בעונש ויש כאלה שאומרים שזה יכול להדמות מעונש שנגזר מתאונת דרכים קטלנית.

...

- הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1600 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

- הנני גוזרת על הנאשם עונש של מאסר לתקופה של 7 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

בגדרי ההחלטה נדחתה בקשת העורר למסור לידיו רכב שנתפס על ידי משטרת ישראל לאחר שהרכב היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית בעת שבנו של העורר נהג בו. רקע ביום 25.6.2020 נהרגה עורוב חביבאללה, כבת 16, בתאונת דרכים בעת שחצתה את הכביש בצומת הרחובות מעלה יצחק ויקינטון בנוף הגליל (להלן: המנוחה ו-התאונה, בהתאמה).

עוד נטען כי פנייה לנאשם פוטנציאלי, הן מצד בא-כוח העורר הן מצד המשיבה, מעוררת קושי בשל ניגודי העניינים המתעוררים בין הצדדים השונים; וכי הסכמתו של שחאדה לבצוע בדיקה מטעמו טרם שתוכרע העתירה, עלולה להוות ויתור על זכויותיו כנאשם ככל שיוגש נגדו כתב אישום בהמשך הדרך.

ביחס ל"התמשכות" עילת התפיסה גם כעת, מצאתי לקבל את עמדת המשיבה שלפיה בעיניינו של מוחמד עילת התפיסה מוסיפה להתקיים משטרם ניתנה תשובתו לכתב האישום; ובנוגע לשחאדה, קיימת עילה כל עוד ישנו סיכוי להגשת כתב אישום נגדו.

...

גם בעניינו של שחאדה שוכנעתי כי ישנה חלופה המאפשרת את מסירת הרכב לידי העורר.

מבלי להקל ראש בחשיבות השמירה על זכויותיו של נאשם פוטנציאלי, מקובלת עליי עמדת העורר כי ניתן להעמיד את הרכב לבדיקה מטעם שחאדה עוד לפני שתוכרע העתירה, כך שתוצאותיה של בדיקה זו יעמדו לרשותו ככל שייפתח נגדו הליך פלילי.

סוף דבר התוצאה היא שאני מורה כי הרכב ישוחרר מהתפיסה ויימסר לעורר בתוך 45 יום ממועד מתן החלטה זו. המשיבה תודיע לשחאדה ללא דיחוי כי עד לסיום התפיסה וככל שיחפוץ בכך, המשטרה תעמיד לרשותו את הרכב לצורך בדיקה על ידי מומחה מטעמו.

דיון סעיף 47 לפקודת התעבורה, מקנה לקצין מישטרה את הסמכות לפסול מנהלית רישיונו של נהג וסעיף 47(ה)(2)  קובע בנוגע לסמכות הקצין כי: "בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה ניחבל אדם או ניזוק רכוש – רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 ימים." הסעיף הרלוואנטי לצורך דיון בבקשה שבפני הינו סעיף 48 לפקודת התעבורה.

כך למשל בבש"פ 2177-98 רוברט ארנביב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.5.1998);) (להלן:" פרשת ארנביב ")נקבע: "עם זאת, מן השלב שבו מדובר - הוא שלב החקירה, הקודם אף לגיבוש עמדתה של התביעה אם להגיש כתב-אישום - נובע כי הראיות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב-אישום.

  ואילו לצורך פסילה מינהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת-דרכים קטלנית.

  כמו כן, ניתן לפנות לדברי בית המשפט המחוזי במסגרת עח (חי') 23317-08-21  ג'ואד אבו ריא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.9.22) (להלן:" עניין אבו ריא) "כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, קיומן של ראיות התומכות באשמה וכנגדן ראיות התומכות בחפות, איננה מחייבת את המסקנה לפיה לא הוכח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בשלב  הדיון בבקשת פסילה עד תום ההליכים בוחן בית המשפט את השאלה: באם ינתן אמון בראיות המאשימה, האם יהיה בכך כדי להוכיח את אשמת הנאשם?, וככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, הורם הנטל הנידרש של ראיות לכאורה (ראו בש"פ 4438/14 יצחק נאג'י נ' מדינת ישראל (7.7.2014), פסקה 5)(להלן-"ענין נאג'י").

...

  כמו כן, ניתן לפנות לדברי בית המשפט המחוזי במסגרת עח (חי') 23317-08-21  ג'ואד אבו ריא נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.9.22) (להלן:" עניין אבו ריא) "כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, קיומן של ראיות התומכות באשמה וכנגדן ראיות התומכות בחפות, איננה מחייבת את המסקנה לפיה לא הוכח קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בשלב  הדיון בבקשת פסילה עד תום ההליכים בוחן בית המשפט את השאלה: באם ינתן אמון בראיות המאשימה, האם יהיה בכך כדי להוכיח את אשמת הנאשם?, וככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, הורם הנטל הנדרש של ראיות לכאורה (ראו בש"פ 4438/14 יצחק נאג'י נ' מדינת ישראל (7.7.2014), פסקה 5)(להלן-"ענין נאג'י").

זאת כפי שבא לידי ביטוי גם בבקשתה שלא לראות את תאונה עצמה בעת חקירתה "כי זה מפריד (כך במקור, ש.ש.) אותי". לסיכום, הרי שלחובתה של המבקשת, עומדות הראיות לכאורה הקיימות כנגדה וכן נסיבות העבירה ותוצאותיה.

לאור זאת החלטתי לקצר את תקופת הפסילה ולהעמידה על על 48 יום.