כתב אישום ותשובה לכתב אישום: החזקת סכין שלא כדין

בתשובת הנאשם לכתב האישום, מיום 30.5.21, כפר בכך שהשוטרים סימנו לו לעצור.

המצאותן של טביעות אצבע של שוטר על הסכין גם כן לא תלמד על כי הסכין "נשתלה" על הנאשם שכן, השוטר מצא את הסכין בעת חפוש על גופו של הנאשם בשעת ארוע ועל כן נגע בה. לפיכך יש לקבוע כי הוכח ביצועה של עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין- עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

...

גרסת השוטרים כי השוטר חטב כרז לנאשם לעצור מקובלת עלי ואין הסבר כיצד הנאשם לא שמע זאת.

הטענה כי הדבר מעיד על עצירה מרצון, ברגע שהבין כי מדובר במכונית משטרה, אינה מקובלת עלי.

לפיכך מיוחסת לנאשם עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

תשובת הנאשם – דיון מיום 27.1.21 "אין המדובר בהחזקת סכין, גם על פי ההגדרה. אם נלך לפי ההגדרה, גם אבן מושחזת היא סכין, היא חותכת. הנאשם כופר בעבירה המיוחסת לו. העבירה שכאן היא 497 לחוק העונשין. נבקש את המוצג". ובהמשך: "זה לא היה מוסתר, הוא לא ניסה להסתיר, ולא נעשה בזה שימוש פוגעני. זה לא היה מוסתר, הוא אומר מצאתי את זה. העבירה לטעמי עוון לפי 497". ועוד: "יש לי טענה מקדמית. אטען אותה בפני המותב שישמע את התיק. הנאשם היה עצור 3 חודשים, שהושת עליו העונש. לא עשו שום דבר בענין התיק". ולבסוף: "אין חוות דעת, החוות דעת זה שוטר שהוא לא מומחה לענין. זה אפילו לא חוות דעת. מבקש לזמן גם את מי שחתם על תעודת החיסיון. אני טוען שזה לא סכין, אין חוות דעת שזה סכין. מודה שהחזיק את החפץ הזה". אם נתמצת: אין מחלוקת על כך שהנאשם החזיק בחפץ המיוחס לו בכתב האישום, אלא שלטענתו אין מדובר בסכין – הא ותו לא. ממילא, הנאשם כפר בטענה כי ניסה להסתיר את החפץ.

...

חרף קיומו של פגם, אין בידי לקבל את טענת ההגנה כי הדרך היחידה לרפא את הפגם היא בפסילת המוצג.

למען הסר ספק, וחרף העובדה כי סוגיית כשרות החזקת הסכין לא עמדה על הפרק, אני קובע כי הנאשם לא עמד בנטל (מאזן הסתברויות) להצביע על מטרה כשרה לשמה החזיק בסכין.

משהגיע בית המשפט למסקנה כי יסודותיה של העבירה הוכחו, די בכך.

התוצאה היא שאני מורה על הרשעתו של הנאשם בעבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

מדובר בסעיף 413ד(א) כפי שנכתב בכתב האישום ועולה מעובדות המקרה); החזקת אגרופן או סכין שלא כדין – עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; החזקת כלי פריצה לרכב – עבירה לפי סעיף 413ז' לחוק העונשין; פריצה לרכב בכוונה לגנוב – עבירה לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין.

הכרעת הדין של בימ"ש קמא במסגרת הכרעת הדין של בימ"ש קמא צוין כי המערער טען בתשובתו לכתב האישום כי הוא כופר בהתפרצות לרכב ובגניבה ממנו וכי הוא אישר שעל גופו נמצאה סכין מחוברת לצרור מפתחות ואולם הוא טען למטרה כשרה וזאת בשל העובדה שהסכין משמשת אותו לצרכי עבודה.

...

סיכום לעניין הערעור על הכרעת הדין אשר על כן, לאור המפורט לעיל, בסיכומו של דבר אינני סבור כי נפל בהכרעת הדין של בימ"ש קמא פגם המצדיק התערבות ולא מצאתי כי יש מקום להתערב או לזכות את המערער מן העבירות שבהן הורשע.

סבורני כי כפי שקבע בימ"ש קמא לאור חומר הראיות והנימוקים המפורטים לעיל הוכחו כל יסודות העבירות שיוחסו למערער בכתב האישום.

סיכום בסיכומו של דבר אציע לדחות את הערעור על שני חלקיו לאור המפורט לעיל.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה של החזקת סכין ואגרופן שלא כדין, בהתאם לסעיף 186(א) לחוק העונשין.

בתשובתו טען כי מדובר באולר, ולא בסכין, וכי הפריט הנוסף הינו "מעין אגרופן המשמש כקישוט בדירתו". צויין כי הפריטים, אשר ככלל מוחזקים על ידי הנאשם בביתו, היו ברכב, כי הנאשם ישן בתקופה האמורה ברכבו במשך כשבועיים, עקב מריבה עם הוריו.

...

לסיכום עניין זה – מצאתי כי החיפוש שנערך ברכבו של הנאשם נעשה כדין.

לא שוכנעתי בגרסת הנאשם בהסברו מדוע החזיק בסכין ובאגרופן ברכבו, ולא מצאתי שהחזיקם למטרה כשרה.

על בסיס האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו ,בגין החזקה של סכין ואגרופן שלא למטרה כשרה.

באת כוח המבקשת בנימוקי הבקשה ובטיעוניה בפניי, הפניתה לאמור בכתב האישום המתוקן, ולפיו מיוחסות למשיבים עבירות רבות של סחר בסמים מסוכנים; ניסיון לסחר בסמים מסוכנים; החזקת סמים שלא לצריכה עצמית; וכן מיוחסת למשיב 1 גם עבירה של שבוש מהלכי משפט.

בעיניינו של המשיב 2, נטען כי אומנם הוא נעדר עבר פלילי, אך מיתנהל נגדו הליך פלילי נוסף בבית משפט השלום בירושלים המייחס לו ביצוע עבירות איומים, החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, ופציעה כשעבריין מזוין (ת"פ 50416-03-22).

ועל אחת כמה וכמה, את קיומה של מתן תשובה לכתב האישום (ראו: בש"פ 2432/21 קרעין נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (13.4.2021); בש"פ 2973/23 מדינת ישראל נ' זאבי, פסקה 1 (20.4.2023)).

...

אני סבור כי יש לקדם את ההליך הפלילי ללא כל קשר להליך גישור שמתקיים.

בנסיבות האמורות לעיל, אני מורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינם של המשיבים אשר יונח בפני בית משפט השלום, אשר ישוב וידון בשאלת מעצרם עד תום ההליכים.

בשלב זה, אני מורה על הארכת המעצר המבוקשת, קרי ל-90 ימים החל מיום 5.10.2023, בכפוף לכל החלטה אחרת אשר תינתן על ידי בית משפט השלום, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 11104-10-22.