כתב אישום ומענה: הטרדה טלפונית וניסיונות כפיית קשר

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות, איומים והטרדה כלפי בת זוגו מזה כתשעה חודשים, היא המתלוננת, וכן עבירות נוספות כפי שיפורט להלן.

בתמצית שבתמצית, ב"כ המשיב לא כפר בכך שמרבית תוכנו של כתב האישום מבוסס על דברי המתלוננת, אלא שלטענתו חומרי החקירה לרבות תעוד מצולם סותרים את טענותיה של המתלוננת ומצביעים על חוסר מהימנותה, הן בנוגע לאירועים מושא כתב האישום והן באשר לטיב הקשר בינה לבין המשיב.

ראו, לשם דוגמא בלבד, את הודעת המשיב מיום 17.7.19: "ש. מה רצית להגיד לה בזה? ת. שתדבר אתי ותרגיע אותי בטלפון. ש. אז אתה מנסה להכריח אותה להיתקשר אליך? ת. אמרתי לה שלא תשחק אתי כי היא הבטיחה לי להיתקשר אלי, אז שלא תשחק אתי ותתקשר. ש. אז מההודעות האלה אני מבין שהיא לא רוצה להיתקשר אליך? ת. כן. ש. אז למה אתה ממשיך לשלוח הודעות ושיחות? ת. כי היא חברה שלי ואני אשלח לה מיליון הודעות ושיחות (הדגשה הוספה – ג"א) ואני אוהב אותה, ואני אצטרך לשלוח לה גם מיליון הודעות אז אני אשלח לה, מדובר באישה שאני אוהב. ש. זה נשמע אובססיבי? ת. אני אוהב אותה. ש. לא עונה לא (כנראה צ"ל להיות כתוב "לא עונה לך" – ג"א), לא רוצה לדבר אתך, למה ממשיך? ת. אז מה, כי היא ככה מתנהגת כל הזמן דברנו בטלפון גם כשרבנו" (שורות 129-117).

...

דין טענות המשיב להידחות בשתי ידיים.

אני דוחה את הטענה מכל וכל.

אינני מקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה, גם אם ייקבע שמדובר בהפרת תנאים, הרי שמדובר בהפרה ברף נמוך.

מסקנה נוכח המפורט לעיל אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה למכביר וללא חולשה כלשהי, להוכחת כל העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

הוגשה תלונה במישטרה, המשיב נעצר, שוחרר בתנאים והתיק נמצא בפרקליטות, טרם הגשת כתב אישום.

באשר לתלונה בגין הטרדה מינית של אחות המבקשת, המשיב הלך לבדיקת פוליגראף שהוזמנה ע"י המישטרה ויצא דובר אמת.

מטרת הבקשה לאלץ את המשיב לוותר על זכויותיו בבית המגורים.

המשיב הסביר כי לפני שעזב את הבית שלח למבקשת הודעות בטלפון והיא לא ענתה לו. המשיב הסביר כי טעה בשיחה עם עו"ס כאשר אמר שהארוע לו טוענת המבקשת ומוכחש על ידו, קרה ביום שישי, שכן המפגשים במרכז קשר מתקיימים בימי שבת.

שקרי המשיב והתחמקותו מלענות לשאלות מחזקים את החשש של המבקשת לפיו חזרת המשיב לבית תסלים את המצב המתוח בין הצדדים .

עוד ציינתי כגורם מגביר מסוכנות את העובדה שאף אחד מהגורמים המעורבים בנסיונות הגישור לא הצליח לבסס הסכמה בדבר חידוש הקשר בין האב לבין הקטינה.

...

במקרה שלפני אני סבור כי נסיבות אלה התקיימו.

הקטינה התרגלה לגור בבית הנישואין שהוא הסביבה המוכרת לה. לפיכך אני סבור כי אלמלא יינתן הצו, המבקשת תעזוב את הבית ביחד עם הקטינה לבית הוריה כבר כעת והדבר יפגע בטובת הקטינה.

אשר על כן אני קובע כי ניתן בזאת צו למדור שקט האוסר על המשיב להיכנס לבית הנישואין .

אציין בקצרה כי העובדה שהוגשו מצדה תלונות, אין בה כדי ללמד דבר, מה גם שהנאשם עצמו העיד כי ידוע לו שבן זוגה הקודם הטריד אותה ואיים עליה (עמ' 129 ש' 26-27), כך שככל הנראה התלונות היו ענייניות.

לעומת שלל גרסאותיו, עדות המתלוננת לפיה הוא היה שתוי וניסה לכפות עליה יחסי מין, מתיישבת עם מארג הראיות ועם היתנהלותו הבלתי נשלטת קודם לכן, עת פעל בכוחנות בנטילת מפתח הרכב, והכריח אותה לנסוע עמו.

בין היתר, טען כי שלחה לו הודעה (נ/3) בה כתבה כי ישנם דברים ביניהם שנותרו לא סגורים וביקשה להפגש ולדבר על הכל והוא לא ענה לה (עמ' 110).

בכך לא מתמצה העניין, שכן היתנהלות הנאשם בתקופה בה היתרחשו האירועים נושא אישומים 1 ו-2 מלמדת כי לא רק שניהל קשר זוגי עם המתלוננת, אלא פעל כלפיה בשתלטנות כוחנית המאפיינת יחסי זוגיות מעוותים.

באופן דומה, בנוגע לאישום 1, נטל את מפתחות רכבה בכוח בתחילת הארוע, ולא איפשר לה לקבלם לאחר שנהג כלפיה באלימות, עד שאמו הורתה לו בשיחת טלפון לאפשר לה ללכת: "אבל אימא שלי כן אמרה לי לתת לה ללכת" (ת/16 ש' 174).

סוף דבר אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות שבכתב האישום, למעט עבירת התקיפה לפי סעיף 382(ג) לחוק באישום 3, אשר תחתיה יורשע בעבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק.

...

יוצא אפוא, כי אין לקבל את טענותיו לפיהן כל רצונו היה להתרחק מן המתלוננת, אלא להיפך – עולה כי היה מעוניין בה, ראה אותה כמחויבת כלפיו, והרשה לעצמו לנהוג כלפיה באלימות כדי להבטיח שתמלא אחר ציפיותיו.

לצד זה, נתפסו מספריים אשר זוהו על ידי המתלוננת ככאלה ששימשו את הנאשם, ויש בכך כדי לחזק את עדותה, במידת מה. בסופו של יום באתי לידי מסקנה כי לא ניתן לקבוע כממצא עובדתי שהנאשם עשה שימוש עברייני בסכין ו/או אקדח, שכן הדבר לא הוכח ברף ההוכחה הנדרש בהליך הפלילי.

סוף דבר אני מרשיעה את הנאשם בכל העבירות שבכתב האישום, למעט עבירת התקיפה לפי סעיף 382(ג) לחוק באישום 3, אשר תחתיה יורשע בעבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק.

הסנגור הפנה לתיקונים המשמעותיים בכתב האישום, לגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, לטענתו לא מדובר באירועים מתוכננים ומתוחכמים, והנאשם אף לא מימש את איומיו, כשהרקע למעשים הוא חוסר בשלות והיעדר כלים לניהול קשר זוגי תקין.

גם לאחר שנ' ניסתה להתנתק ממנו וחסמה את מכשיר הטלפון, המשיך להיתקשר אליה, צעק עליה והכריח אותה לומר לו כי היא אוהבת אותו.

באשר לאישום הראשון- סחיטה באיומים בהתאם לסעיף 428 רישא לחוק, אפנה לפסיקה הבאה: רע"פ 1507/18 פלוני נ' מדינת ישראל (28.2.2018) – דחיית בקשה לר"ע של נאשם שהורשע בעבירות של סחיטה באיומים, הטרדה מינית והחזקת פירסום תועבה.

דומה שאף הסנגור אינו חולק על כך שעניינו של הנאשם אינו עונה על תנאי הילכת כתב (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997).

...

עוד לא שוכנעתי, כי הרשעתו עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים, מצאתי לחרוג לקולה ממתחם הענישה מטעמי צדק.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, במקום העבודה גגון תל אביב בכתובת ברגנר אליזבת 6, תל אביב יפו.

משלימה (גרסה מותרת לפירסום) השופט א. אינפלד: רקע ופרטי האישום ביום 07.02.2021, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום הנושא שמונה אישומים ומייחס לנאשם עבירות רבות (עבירות מין, ניסיון לעבירות מין והטרדות מיניות) אשר ביצע בקטינים וקטינות באמצעות יישומון התכתבויות הקרוי "WhatsApp" (להלן: "ווטספ"), וכן ביישומון הקרוי "Instagram" (להלן: "אינסטגראם").

הנאשם בתגובה, אמר למתלוננת כי קנה בגדים רבים עבורה, ובמידה ולא תשים הטיטול כהוראותיו, היא תיאלץ להחזיר לו את כספו.

לעניין האישום השני לא היתקבל מענה מפורט נוסף, ותשובת הנאשם הובהרה מפורשות רק בסיכומי ההגנה, בהם הפנה הסניגור למענה הראשוני ובקש להקיש ממנו את תשובת הנאשם בכפוף לשינויים בסעיפים ובפסקאות שבוצעו בכתב האישום המתוקן (ראה עמוד 2 לסיכומי ההגנה).

ההורדה הראשונה של תכני הקשר בין המתלוננת לבין הנאשם הוא בת/2, הורדה זו כוללת את כל הרכיבים המילוליים של ההתכתבות בווטספ (למעט עמוד אחד שחסר, כפי שיוסבר בהמשך), מידע כללי של הפרופיל בווטספ וכן את התיקשורת באינסטגרם; התיקשורת בין הצדדים מתועדת בתוכנת ווטספ, כפי שזו הועתקה על ידי החוקרים באמצעות תוכנת "cellebrite", באה לידי ביטוי באופן מלא בדיסק ת/7א; מיזכר לגבי בדיקת הטלפון הסלולארי של הנאשם, מיצוי התכנים עם הגדלה של חלק מהתמונות סומן ת/1א; ומידע טכני נוסף מובא בת/1.

שאיפה זו, לגרום לגירוי מיני אצל המתלוננת, מקיימת את העבירה של "מעשה מגונה" בהתאם להגדרה הנ"ל. יוער, כי מחלוקת זו עוסקת בשוליים של השוליים של כתב האישום, וסביר להניח כי לעניין העונש משלוח התמונות ייבלע בעבירות אחרות עליהן אין מחלוקת, העבירות הקשורות לקבלת התמונות מהמתלוננת.

...

.], המסקנה היא שהנאשם אכן התכוון להפיק הנאה מינית ישירה בשליחת התמונות, והתכוון גם לגרום גירוי מיני למתלוננת.

לפיכך, אין מנוס מלהרשיע הנאשם גם בעבירה זו. אין מחלוקת כי ביצירת קשר עם המתלוננת, כאשר הנאשם ידע שהיא קטינה, הנאשם הפר את צו הפיקוח שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי בירושלים.

התוצאה המוצעת: נוכח כל האמור, אציע לחברי להשלים את הכרעת הדין החלקית מיום 13.12.21 ולהרשיע את הנאשם גם בכל העבירות ובכל המעשים המיוחסים לו באישום השני.