כתב אישום והסדר טיעון: תקיפה ואיומים על קטינים

כללי הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן, ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ובידיעה כוזבת על עבירה, עבירה לפי סעיף 243 רישא לחוק.

עוד צוין, כי ביום 31.10.21 ניפתח נגדה תיק נוסף בחשד לבצוע עבירות איומים ותקיפה סתם של קטין על ידי אחראי.

בתסקיר זה, ציין שירות המבחן כי כיום הנאשמת עובדת בחברת גביית חובות לעיריות ומועצות מקומיות, כי במהלך תקופת הקשר עם שירות המבחן ניפתח תיק מב"ד בחשד לבצוע עבירת איומים ותקיפת סתם של קטין מיום 31.10.21, אך טרם הוגש כתב אישום.

...

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים במקרה דנא, אני סבורה שמתחם העונש ההולם את המעשים כולם נע בין מאסר על תנאי לצד עונש מוחשי כגון קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה ברף התחתון של המתחם, ועד למספר חודשי מאסר בעבודות שירות, וזאת לצד קנס והתחייבות להימנע מעבירה ברף העליון.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור על הנאשמת מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך שלוש שנים, וזאת לצד עונש מוחשי מסוג קנס בסך של 1,200 ₪, וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירת אלימות ועבירה של מסירת ידיעה כוזבת.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים כדלקמן: מאסר בן 4 חודשים שאותו לא תישא הנאשמת אלא אם תעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירת אלימות ותורשע בה בתוך התקופה או לאחריה.

כתב האישום ורקע כללי: הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש – בן זוג (2 עבירות) – עבירה לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 + סעיף 380 לחוק העונשין; איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ותקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 319 לחוק העונשין.

עוד ציינה המאשימה את החומרה היתרה במעשיו של הנאשם, שעה שאלה בוצעו אל מול עיני ילדיהם הקטינים של הנאשם והמתלוננת, וכן עמדה על הנזק הפיזי שניגרם למתלוננת, כמפורט בכתב האישום המתוקן, ועל הנזק שעלול היה להגרם כתוצאה מהאלימות החמורה שנקט נגדה הנאשם, שכללה אף שימוש במוט של שואב אבק.

הנאשם הורשע בכך שאיים על המתלוננת, בת זוגו, בין היתר בכך שאמר לה שהוא "ישרוף אותה", ו- "אני אדליק את כל הבניין, אני אפתח את הגז למטה", לאוזני בתם הקטינה בת ה-4.5.

...

ההגנה גם היא הגישה טיעונים לעונש בכתב (סה/1), במסגרתם טענה, כי מעשיו של הנאשם היו ספונטניים, וכי בסופו של דבר לא נגרמו למתלוננת נזקים חמורים, וכן נטען, כי אין מדובר במעשה בעל פוטנציאל נזק משמעותי.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל שימנו ממעצרו של הנאשם מיום מעצרו 27.11.21.

כתב האישום והסדר הטיעון הנאשם שלפני נותן את הדין בגין העבירות כדלקמן: · תקיפת בת זוג, בנגוד לסעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; · תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בת זוג), בנגוד לסעיף 382(ג) לחוק; · היזק לרכוש במזיד, בנגוד לסעיף 452 לחוק.

אישום ראשון במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, היו הנאשם והגב' שרה אילנית דהן (להלן: "המתלוננת") נשואים זה לזו ולהם חמישה ילדים משותפים, בהם הקטין י.ד. (להלן: "הקטין").

לאחר מכן אף איים עליה; · כתב אישום מתוקן בתיק ת"פ 24755-09-15 (ת/4) – הנאשם הורשע בתקיפת רעייתו, בכך שהשליך לעברה נעל אשר פגעה בה ברגלה ונעל נוספת אשר לא פגעה בה. לאחר מכן, איים עליה הנאשם באומרו "היום יהיה פה אסון"; · כתב אישום מתוקן בתיק ת"פ 7233-07-18 (ת/5) – הנאשם הורשע בתקיפת רעייתו, בכך שחבט עם ידו על פניה.

ההגנה טענה, כי המתלוננת איימה על בתו של הנאשם מנישואיו הקודמים.

...

בת"פ 24649-02-21 מדינת ישראל נ' קזאמל (9.9.2021) (הוגש ע"י המאשימה), הורשע הנאשם על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס לו 2 אישומים בעבירות של היזק לרכוש במזיד, איומים והפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם.

הנאשם הפר את צו ההרחקה ואיים על המתלוננת באמצעות ילדיהם הקטינים וכן איים על אחיה של המתלוננת בפני שוטר.

בת"פ (אילת – ע"י מותב זה) 27608-03-20 מדינת ישראל נ' קומילחוג'ייב (7.7.2020) (הוגש ע"י הנאשם), הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות של תקיפה סתם של קטין ותקיפה סתם של בן זוג (2 עבירות).

...

אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בגין ניסיון לבצע עבירת תקיפה סתם, נע החל ממאסר מותנה וכלה בחודשי מאסר ספורים, שניתן עקרונית לרצותם בעבודות שירות (ראו למשל: ת"פ (ת"א) 16703-12-20 מדינת ישראל נ' אביטון – בעניינו של הנאשם 2 (קיים ערעור, טרם נידון), ת"פ (ק"ג) 12904-02-21 מדינת ישראל נ' אברהם).

כאשר אני שוקלת את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה באירוע המוקדם, את הערכים החברתיים המוגנים, את מידת הפגיעה בהם ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בנסיבות התיק המצורף, נע בין מאסר מותנה ועד 3 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.

סוף דבר אשר על כן אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

הכרעת הדין, הסדר הטיעון, כתב האישום והשתלשלות ההליך הנאשם הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) ב-איומים, בהתאם לסעיף 192 ל-חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), תקיפת קטין על ידי אחראי, בהתאם לסעיפים 379 ו-382(ב) ל-חוק העונשין ו-תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, בהתאם לסעיפים 380 ו-382(ג) ל-חוק העונשין.

...

להשלמת התמונה אציין כי ההגנה עתרה לביטול הרשעת הנאשם והגם שלרוב דיון בנושא זה מקומו בתחילת גזר הדין בהינתן המסקנה הסופית – הדיון בנושא יובא לאחר קביעת המתחם.

אמנם קיימים מקרים בהם בתי המשפט הורו על ביטול הרשעה מבלי שהוכחה פגיעה קונקרטית בתעסוקה – אולם מקרים אלו נדירים ונפסק לא אחת, כי הם מתאימים לאותם מקרים בהם סוג העבירה לא מחייב הותרת ההרשעה על כנה וכאשר הליך הטיפול והשיקום היה משמעותי מזה שלפניי, ונקבע כי במקרים אלו ניתן היה להיעזר ב-"מקבילית הכוחות": כב' הש' דנינו ב-עפ"ג (ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) הורה על ביטול הרשעה בעבירה חמורה פחות מזו שלפני וקבע – "בין התבחינים הללו מתקיימת מעין 'מקבילית כוחות', במובן זה שככל שמעשה העבירה חמור יותר, נדרש הנאשם להוכיח פגיעה קונקרטית ולא יהא די בתרחיש תאורטי או אף בהוכחת מידת ודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי. מנגד, ככל שמעשה העבירה קל יותר, אפשר כי בית המשפט ייטה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר. אין צריך לומר כי בחינת היחס שבין תבחינים אלו תיעשה רק מקום בו ישתכנע בית המשפט כי סוג העבירה, על נסיבותיה, מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי שיהא בכך כדי לפגוע פגיעה חמורה באינטרס הציבורי". כב' הש' ברסלר גונן ב- עפ"ג (ב"ש) 27326-12-21 קיזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) הורה על ביטול הרשעה בעבירה חמורה פחות מזו שלפני וקבע – "ניתן גם בעבירה שכזו להיעזר במקבילית כוחות: ככל שעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גבוהה, כך יידרשו נימוקים אישיים משמעותיים ביותר ומטבע הדברים יקשה על ההגנה להוכיח כי הפגיעה הנובעת מההרשעה אינה מדתית. מנגד, על הקצה השני של המידרג, ככל שעצמת הפגיעה בערכים המוגנים פחותה, כי אז יקל יותר להניח תשתית להראות כי הפגיעה כתוצאה מההרשעה אינה מדתית ופחות יידרש העושה להצביע על נזקים קונקרטיים ויכול וניתן יהיה להסתפק בהוכחת פגיעה כללית יותר" יישום ההלכות בתיק שלפני מוביל למסקנה, כי בהינתן עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים וחומרת מעשיו – יש צורך בהוכחת פגיעה קונקרטית משמעותית.

עם זאת, הליך הטיפול שעבר הנאשם, כמו גם נסיבותיו האישיות המורכבות, בעיקר האירוע הטראומטי שחווה בעבודתו ומות אמו עובר לביצוע העבירות, כמו גם השינוי המשמעותי שחל ביחסו של הנאשם למתלוננת ולבנותיו, כעולה מפניית המתלוננת עצמה והצורך לעודד את הנאשם להמשיך בהליך הטיפול – כל אלו מובילים למסקנה כי יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם ומשכך יש מקום להורות על חריגה מהמתחם, כך שעונשו יהיה לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי האיזון בין האינטרס הציבורי בהרתעה היחיד והרבים, כמו גם הוקעת האלימות במשפחה – לבין האינטרס לשיקום הנאשם, נוכח נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם בכלל, ובפרט סמוך למועד האירוע, הליך הטיפול המשמעותי שעבר, בהתחשב בהיותו נעדר עבר פלילי ומעל הכל ההודאה והבעת החרטה על מעשיו – אני סבורה כי יש לסטות מהמתחם אותו קבעתי משיקולי שיקום הנאשם ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות.