למען הסדר הטוב, יצוין כי ביום 19.7.18, חזרו המבקשים מכפירתם, במהלך הליך שמיעת הראיות בתיק, הודו בחלק העובדתי של כתב האישום, למעט הטענה כי מן הדין לבטל את כתבי האישום בעילה של הגנה מן הצדק.
ממ"י אישר עקרונית את עסקת ההרשאה, ובשנת 2000 הייתה האגודה אמורה לחתום על הסכם הרשאה החל על חלק מהמקרקעין, ובו ניתנה לאגודה הרשאה "לעבודת עפר - מילוי בור".
עקב ביצוע העבודות ללא הרשאה, הגישה ממ"י שתי תביעות נגד האגודה וכן נגד חברת קליינר אשר פעלה מטעם האגודה במקרקעין, תביעה אחת עיקרה לסילוק יד מהמקרקעין ולצו מניעה קבוע, אשר התקבלה על ידי בית המשפט לאחר הליך שהתארך כשמונה שנים, והשנייה, תביעה כספית בגין דמי שימוש אשר נדחתה בסופו של דבר על ידי בית המשפט.
עקרי טענות המבקשים עניינם: הסכם הפשרה, מחדלי הוועדה המקומית בבקשות להיתרי בניה, הסכם עריית יבנה, מחדלי הערייה בבקשה לרישיון עסק, מיכרז 11/2011, ההיתרים הזמניים, היתנגדות פרסונלית, העדר מתן זכות טיעון בטרם הגשת כתב אישום, מחדלי המדינה-העדר מדיניות אחידה, פרשת מר אהוד גבריאלי (שעניינו יפורט בהמשך), הגנה מן הצדק - עקרי הטענות והכרעת בית המשפט בעיניינם יפורטו בהרחבה בהמשך.
טענות המשיב 1-המשרד להגנת הסביבה:
מדובר בטענות מופרכות שמנסות לזרות חול בעיני בימ"ש. כבר בסעיף 1 מעלים המבקשים טענה מטעה ואומרים שכתב האישום מייחס להם עבירות בגין טיהור המקרקעין והפעלת תחנת מעבר ללא רישיון.
טענות המשיבה 2 - עריית יבנה:
עסקינן, בכתבי אישום המייחסים למבקשים (כל אחד, עבור תקופות זמן שונות), עבירות סביבתיות ובכלל זה איסור ליכלוך והשלכת פסולת ברשות הרבים, אי נקיטת אמצעים למניעת זהום אוויר וריח בלתי סבירים, הפעלת תחנת מעבר ללא רישיון וכן ניהול עסק ללא רישיון עסק וכן עבירות של בניה ושימוש ללא היתר.
...
לא מן הנמנע כי היה מקום להיעתר לבקשה, ואולם, בשל העובדה כי בתחילת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בתיק זה לא היו הצדדים מיוצגים ועל מנת ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט ולהימנע מתחושתם שלפיה לא ניתנה להם ההזדמנות (חרף דיונים רבים שהתקיימו בעניינם) לבסס את הגנתם, מצאתי שלא להיעתר לבקשה להורות על בקשה המחיקה כמפורט לעיל.
בענייננו, כאמור לעיל, לא מצאתי להיעתר לבקשה, טענות המבקשים נדחו, לא מצאתי כי המבקשים הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי הרשות פעלה כנגדם במזיד או כי ניסתה לסכל את מאמצי המבקשים לפעול בשטח.
על פניו, מהמסמכים שצורפו לתיק בית המשפט עולה, כי ניתנו למבקשים הזדמנויות להסיר את המחדלים, להכשיר את האזור על מנת שניתן יהיה לקבל אישור המשרד להגנת הסביבה והם לא עשו כן.
נכון אמנם כי במקומות מסוימים מצאתי כי התנהלות הרשות אינה נקייה מקשיים, אך אין בכך כדי להיעתר לבקשה להורות על ביטול כתב האישום ואין בכך כדי להצדיק את התנהלות המבקשים, אשר הודו בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.
סוף דבר:
סיכומו של עניין הבקשה למחיקת כתבי האישום בשל טענת הגנה מן הצדק נדחית.
