כתב אישום והסדר טיעון בעבירות תעבורה ואי ציות לחוק

כתב אישום ורקע הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בכתב אישום מתוקן מיום 25.10.18, בעבירות של תקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק העונשין תשל"ז-1977, נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961, נהיגה ברכב ללא לוחית רשוי מאחור, לפי סעיף 305(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, ותנועת טרקטורון ובטיחותו, לפי סעיפים 39ג(א) ו-(ג) לתקנות התעבורה.

ביום 12.11.19 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו כתב האישום תוקן לנוסחו שפורט לעיל, הנאשם הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו. לאחר מכן, הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעיניינו, ולאחר מכן הוסכם כי הצדדים יטענו לעונש באופן פתוח.

אי ציות להוראות שוטרים והמלטות מתריסה, מחייבות תגובה לאלתר, ואין להשמע לטענות מצד מי שביצע עבירות, על כך שהיה על גורמי החוק לוותר לו ולהניח לו בהימלטותו.

...

המסקנה הנה, אפוא, כי עונש המאסר על-תנאי שהוטל על הנאשם בתיקו הקודם, הינו בר הפעלה בתיק זה. סיכום מדובר בנאשם שחטא, לא בפעם הראשונה, בביצוע עבירות כלפי שוטרים.

חוות-דעת הממונה על עבודות שירות מיום 1.12.20 מצאה את הנאשם מתאים לריצוי עונש המאסר באופן זה. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: 5 חודשי מאסר, לריצוי בעבודות שירות.

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה שמשכו 7 חודשים, אשר הוטל על הנאשם בת"פ 24326-11-14.

כללי הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות כדלקמן: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977; מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; שבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת בדרך מהירה, עבירה לפי סעיף 54(א) לתקנות התעבורה; אי ציות לתמרורים, עבירה לפי סעיף 22(א) לתקנות התעבורה ואי הצגת לוחית זהוי, עבירה לפי סעיף 303(א) לתקנות התעבורה.

הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, בגדריו תוקן כתב האישום, וכן סוכם כי התביעה תעתור לעונש של 18 חודשי מאסר בעוד ההגנה תהא חופשיה בטיעוניה.

עיון בכתב האישום המתוקן שהוגש בעיניינו של הנאשם, והשוואתו לכתב האישום שהוגש בעיניינם של יתר הרוכבים (לגביהם נאספו ראיות) מלמד כי אין בנמצא שוני משמעותי אשר יכול לשאת על כתפיו את הפער בין הגשת כתב האישום ובקשת מעצר לבית המשפט המחוזי, לבין הגשת כתב האישום בהליך רגיל לבית המשפט לתעבורה (הכולל עבירות פחותות בחומרתן).

...

על רקע האמור לעיל, נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית, והמליץ על ענישה קונקרטית ומוחשית.

מסקנה זו מבוססת על הנתונים הבאים: (א) הודאת הנאשם והבעת החרטה – אין חולק כי שעה שנאשם מקבל אחריות על מעשיו ניתן לראות בכך כאקט המצדיק הקלה בעונש, וכך יש לנהוג אף בענייננו.

סבורני כי מדובר בנתון המצדיק התחשבות בעונש, בוודאי כאשר העבירות בוצעו בסמיכות יחסית לשירות הצבאי ולא שנים רבות לאחר סיומו.

עברו התעבורתי של הנאשם, שכולל 131 הרשעות, בהן הרשעות חוזרות של של מהירות ואי ציות לתמרורים, וכן שתי עבירות של אי החזקת הגה בשתי ידיים, שהן מאותה מישפחה של העבירה שלפני -, מכביד.

מותב זה נחשף מדי יום למקרים בהם, כפי שאירע במקרה של נאשם זה, תוקנו כתבי אישום, במסגרת הסדרי טיעון, מעבירה של שימוש בטלפון בנהיגה, לעבירה של אי החזקת הגה בשתי ידיים, וזאת בעיקר מהטעם שבגין עבירה של שימוש או אחיזה בטלפון, בנהיגה, נצברות לחובת הנהג נקודות במשרד הרשוי, בנגוד לעבירה של אי החזקת הגה בשתי ידיים, בעטיה לא נצברות לחובתו נקודות.

...

עוד ציין הנאשם כי אם בית המשפט אינו נעתר לבקשתו זו, ינתן גזר הדין, בכוונתו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, וכי אין לו טיעונים לעונש.

כעולה מעברו של הנאשם, עונשי קנס לא הרתיעוהו מלשוב ולבצע עבירות תעבורה, והמסקנה העולה היא כי הנאשם אינו מפנים את חומרת מעשיו ואינו לומד את הלקח ממעשיו.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את עברו התעבורתי של הנאשם, את מדיניות הענישה, ולקחתי בחשבון כי הנאשם נשפט בהעדרו בתיק זה, ובגזר הדין הושת עליו קנס בסך 2,000 ש"ח, מצאתי שלא להחמיר עם הנאשם מעבר לענישה זו. לפיכך, אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000.

נסיבות אחרות שאינן נעוצות בעבירה בית המשפט זוקף לזכות הנאשם את הודאתו בכתב האישום ללא הסדר טיעון והעובדה שחסך זמן שפוטי יקר.

כעולה מעברו הפלילי והתעבורתי, הנאשם הורשע במסגרת תיק 59257-11-15, בבית משפט השלום בראשון לציון, גזר דין מיום 24.2.2016, בין היתר, בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה פוחזת, גניבת רכב, גניבה, התפרצות למקום מגורים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

...

בעפ"ת (מחוזי חיפה) 59233-05-15, יוסף גואר נגד מ"י, כב' השופטת רונית בש, ניתן ביום 10.6.16, הנאשם הורשע בעבירה של נהיגה בהיותו בלתי מורשה וללא ביטוח, בית משפט גזר עליו חודשיים מאסר בפועל, הפעלת 7 חודשי מאסר מותנה במצטבר, 5 חודשי מאסר מותנה לשנתיים מיום שחרורו, ושנתיים פסילה, דובר בנאשם שבעברו שתי הרשעות קודמות של נהיגה ללא רישיון נהיגה והערעור נדחה וכך נקבע שם : "כך גם במקרה דנן, מן הראוי ליתן קדימות לאינטרס הציבור על פני נסיבותיו האישיות של המערער ושיקולי שיקומו, זאת בהינתן חומרת העבירות בהן הורשע ועברו התעבורתי, כל שכן נוכח העובדה שהמערער לא החל להשתלב בהליך טיפולי. לפיכך ונוכח התנהלות העבר של המערער, הרי שלא ניתן לקבוע כי המערער השתקם או כי קיים סיכוי של ממש כי ישתקם, כאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין. אשר על כן, בנסיבות העניין, אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל סיכוי לשיקומו של המערער.

מתחם עונש ההולם לאור חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם ושילובן, לנוכח קיומן של שתי פסילות בפועל נשוא הפסילה דנן אחת מהן בגין קטלנית, לנוכח הערכים החברתיים שנפגעו, לאור מדיניות הענישה הנהוגה, לאור הישנות העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן ביחס לרכיב המאסר נע בין מאסר בפועל של 6 חודשים לבין 24 חודשי מאסר בפועל.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : משיתה על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים מאחורי סורג ובריח.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בהן הורשעו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, בתאריך 02.11.20 בשעה 19:00 או בסמוך לכך, על כביש 6 לכיוון צפון בסמוך לצומת דבירה, החזיקו הנאשמים בצוותא חדא, במושב האחורי של הרכב מסוג פורד פוקוס ל.ז. 84-206-75, שלא לצריכתם העצמית, בסם מסוכן מסוג קאנבוס, במשקל נטו של 3.08 ק"ג מחולק ל- 3 יחידות, מבלי שניתן להם היתר לכך בתקנות או בפקודה או ברשיון מאת המנהל.

מכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · גיליון הרשעות תעבורתי של נאשם 1 (ת/1) – לחובת הנאשם, הרשעות בעבירות תעבורה, חלקן בגין עבירות חוזרות ונישנות, כדלקמן: נהיגה ללא רשיון נהיגה (מעולם לא הוציא); נהיגה ברכב שאינו תקין; אי ציות לתמרור; נהיגה שלא בכביש; סטיה מנתיב תוך הפרעה לתנועה; ציפוי שמשת הרכב בנגוד לתקנה 27(ב); עצירת רכב בתחום 12 מטר מצומת; ועוד.

...

בתום פרשת העונש, ובטרם ייגזר דינם של הנאשמים, נעתר בית המשפט לבקשת ההגנה, והפנה את הנאשמים לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס. לשם בחינת התאמת הנאשמים לריצוי עונשם בדרך של מאסר בעבודות שירות, נעתר בית המשפט לבקשה לדחיית מועד השמעת גזר הדין.

על כך, ראו דברי בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 1345/08 איסטחרוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים): אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים.