נאשם 1 היה בן 25, נשוי ואב לתינוקת, לחובתו הרשעה אחת בעבירות של תקיפת שוטר ואיומים, בהליך בו טרם נגזר דינו, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעיניינו והמליץ להטיל עליו מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
מהפסיקה המפורטת לעיל, מעיון בפסיקה אליה הפנו בתי המשפט בהחלטותיהם אלו וכן מגזרי דין שעניינם עבירות אלימות הניתנים על ידי בתי המשפט חדשות לבקרים, עולה כי בתי המשפט מטילים ענישה שנועדה להאבק בתופעת האלימות לשם מיגורה, תוך היתייחסות לנסיבות הארוע, מידת חומרתו ותוצאותיו, האם האלימות ננקטה על ידי הנאשם לבדו או בצוותא, האם נעשה שימוש בחפץ לצורך התקיפה, מיהות הקורבן, ההכרות או היעדרה בין הצדדים, כאשר לעבירות אלימות בתוך המשפחה יש היתייחסות מיוחדת ומחמירה.
בין היתר, מסרה אלמה: "...אני אשה שחיה בפחד, אני מפחדת ממנו, אני חוששת מהיום שבו הוא ייצא מהכלא... אני מבקשת שיענישו אותו בחומרה רבה...".
נדמה כאילו אלמה חזתה את העתיד, שכן כאמור, 4.5 חודשים בלבד לאחר שיחרורו ממאסר בגין תיק זה, איים הנאשם כי יפגע בה, כמתואר בכתב האישום בתיק המצורף.
...
לא קיבלתי את בקשת ב"כ הנאשם לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר משלים, בטענה שעבר שינוי ראשוני ומאחר שקצינת המבחן הגישה את התסקיר בעניינו לאחר מפגש אחד בלבד, ואינני מקבלת את טענתה החוזרת בטיעונים לעונש לפיה היה מקום להורות כך.
לשירות המבחן היכרות ממושכת עם הנאשם, מההליכים המשפטיים הקודמים שהתקיימו בעבר בעניינו, החל מגיל 15 בבית המשפט לנוער, וכן מההליכים שהתנהלו במסגרת התיק העיקרי והתיק המצורף.
נוכח כל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות שפורטו לעיל, אני סבורה כי יש לקבוע את עונשו של הנאשם בשליש האמצעי של מתחמי הענישה שנקבעו לעיל, ולהטיל עליו מאסר בפועל, מאסרים מותנים משמעותיים ומרתיעים ופיצוי לקורבנותיו.
סוף דבר
אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר לתקופה של 22 חודשים, ובקיזוז ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס.
מאסר למשך 6 חודשים, אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירת אלימות מסוג פשע.
