כתב האישום וההליכים
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שעניינן פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413ו' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ( להלן – חוק העונשין); גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד' לחוק העונשין; ושימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום, לפי סעיף 40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום, תשע"ט-2019.
מדיניות הענישה: לצורך בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של התפרצות וגניבה מרכבים אפנה לפסקי דין הבאים: רע"פ 7362/14 אבו ריא נ' מדינת ישראל (4.11.2014), בו נדחה ערעור נאשם שנידון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות בגין התפרצות וגניבה מרכב; רע"פ 780/12 זיתון נ' מדינת ישראל (8.2.2012), בו נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם על חומרת עונשו – 30 חודשי מאסר (6 חודשים בגין עבירת התפרצות לרכב וגניבה והיתר בגין הפעלת מאסרים מותנים); עפ"ג 22186-10-16 מדינת ישראל נ' שושנה (10.1.2017), בו הוטלו על נאשם 30 חודשי מאסר (תוך הפעלת מאסר מותנה בחופף) בגין שישה מקרי התפרצות לרכב ועבירות נילוות ובהם שימוש בכרטיסי חיוב; עפ"ג 20738-08-14 מדינת ישראל נ' אבו חאטום (27.8.2014), בו קבע בית המשפט המחוזי כי מיתחם העונש ההולם עבור התפרצות אחת לרכב (באמצעות ניפוץ השמשה) וגניבה ממנו נע בין 6 חודשי מאסר ל-12 חודשי מאסר.
...
דיון והכרעה
קביעת מתחם הענישה
שני הצדדים טענו למתחם אחד בגין כל העבירות בהן הורשע הנאשם ואני מקבל טיעון זה. מדובר באירוע אחד הכולל מספר עבירות המהוות תכנית עבריינית אחת בהתאם למבחן הקשר ההדוק (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014); רע"פ 4760/14 קיסלמן נ' מדינת ישראל (7.5.2015)).
ביחס למדיניות הענישה בעבירות של שימוש לרעה בכרטיסי חיוב, ראו: רע"פ 4760/14 קיסלמן נ' מדינת ישראל (7.5.2015) והעונשים שהוטלו על הנאשמים, בזיקה למספר העבירות בהן הורשע כל אחד מהנאשמים שם.
לאור כך אני סבור שמתחם הענישה ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם, המהוות אירוע אחד, נע בן עונש מאסר קצר ועד 12 חודשי מאסר בצירוף ענישה נלוות.
במחלוקת שבין הצדדים דעתי היא כדעת ההגנה וסבור אני שאין מדובר במקרה המצדיק חילוט הרכב.
אני דוחה אפוא את הבקשה לחילוט הרכב ומורה על השבתו לנאשם (בקביעה זו הבאתי בחשבון שלא נטען בפני שבעל המשכון החל בהליך מימושו וככל שהמצב העובדתי שונה, תודיע המאשימה ואשקול שנית החלטתי לאחר שמיעת הצדדים).