כתב אישום ובקשה: הצתה, נשיאת נשק וקשירת קשר לפשע

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, בצוותא חדא עם אחר, עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק (נשיאה והובלה), השמדת ראיה ורצח.

לבסוף הציתו השניים את רכב היונדאי וזאת בכדי להשמיד את הראיות מהארוע.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

...

בהגיעי למסקנה זו, אינני מתעלם מקו ההגנה הסדור והענייני שהציג הסנגור.

כך שעוצמת המסוכנות הגבוהה שעולה בשלב זה, בהינתן קיומן של ראיות לכאורה, מהווה שיקול בעל משקל ואף בעל משקל רב. בסופו של דבר, מהנימוקים שפורטו, לא מצאתי מקום להתערב בשלב זה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.

במסגרת כתב האישום, משיב 1 מואשם בשתי עבירות של רצח בכוונה תחילה ושתי עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע (רצח); משיב 2 מואשם בשתי עבירות רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לבצוע פשע (רצח), החזקת נשק שלא כדין והצתה; משיב 3 מואשם בשתי עבירות רצח בכוונה תחילה ובקשירת קשר לבצוע פשע (רצח); משיב 4 מואשם בשתי עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע (רצח), ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות; משיב 5 מואשם בעבירה של קשירת קשר לבצוע פשע (רצח) ובעבירה של החזקת נשק; ומשיב 6 מואשם בעבירה של קשירת קשר לבצוע פשע (רצח), סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, היזק בחומר נפיץ, קשירת קשר לבצוע פשע (סחיטה בכוח וסחיטה באיומים), והדחה בחקירה.

בין לבין, נוכח סיומה של חקירת מישטרה בפרשה אחרת – "פרשה 1311" – והגשת כתבי אישום בגינה, המבקשת ביקשה לחזור בה מהאשום הראשון, במסגרתו יוחס למשיב 1 ולנאשם נוסף עבירה נוספת של רצח בכוונה תחילה, ולתקן את כתב האישום באופן שהאשום הראשון יימחק.

...

על כן, חרף התנהלותה הלוקה בחסר של המבקשת בגילוי חומרי החקירה – שהובילה לעיכובים בלתי מוצדקים במסירת החומר להגנה, ואף שלא נעלמה מעיני העובדה כי ההליך העיקרי צפוי להימשך עוד זמן רב, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה להארכת מעצרם של המשיבים בפיקוח אלקטרוני בתשעים ימים נוספים.

יחד עם זאת, שוכנעתי כי מצב הדברים בעניין התקדמות ההליך העיקרי; אחריותה של המבקשת להתארכות ההליכים; והעובדה שלא נרשמה לחובת המשיבים הפרה של תנאי מעצרם – מחייבים את החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, אשר ייבחן ביחס לכל אחד מן המשיבים את האפשרות לשחררו לחלון התאווררות בן שעתיים ביום, בתנאים ובמגבלות שייקבעו על ידי בית המשפט, לפי שיקול דעתו.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

כתב האישום שהוגש בפרשה מחזיק שבעה אישומים ומייחס למשיבים, שפעלו בהרכבים משתנים, שורה ארוכה של עבירות לרבות מספר עבירות רצח, קשירת קשר לבצוע פשע, הצתה, החזקת נשק, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, היזק בחומר נפיץ ועוד.

אני נכון לקבל את עמדת המבקשת לפיה מדובר בנתונים המלמדים על קיומו של קשר הדוק בין מחזיק מכשירי הטלפון לשי מוסלי, על נוכחות בזירה ועל היותו של המכשיר "מבצעי". מכאן, מתבקשת מסקנה כי ניתן לראות גם בנתונים אלה כמחזקים את עדותו של עד המדינה, אף בדרגת סיוע (ביחס למשיב 3, ובהתאמה – גם ליתר המשיבים באותו אישום).

...

להלן נימוקיי: האם עדותו של עד המדינה באישום זה טעונה סיוע, ואם כן - מהו טיב הסיוע אין חולק כי הראיה המרכזית הקושרת את המשיב למיוחס לו היא עדותו של עד המדינה, ולאחר שבחנתי את חומר הראיות, מצאתי לקבוע כי בנסיבות העניין, אין מקום לתור אחר ראיית סיוע כהגדרתה בפסיקה, אלא ניתן להסתפק בבחינה זהירה של עדות העד והתימוכין הקיימים לה. אסביר: מחומר הראיות לא עולה כי באישום זה פעל עד המדינה על מנת לקדם את הרצח, לא סייע בהוצאת התוכנית (שהגו אחרים) אל הפועל, ולא ביצע פעולה משמעותית כזו או אחרת לטובת העניין.

לאחר שבחנתי את הנתונים השונים מצאתי לקבוע כי אין מדובר בטענה בעלת משקל המכרסמת בתשתית הראייתית שכן על פי דוחות השוטרים שתיארו את המעקב אחר פרנקו, ניתן לקבוע כי המזדה הייתה בחזקתו (ולו באופן חלקי) כבר ביום 1.2.12.

אני נכון לקבל את עמדת המבקשת לפיה מדובר בנתונים המלמדים על קיומו של קשר הדוק בין מחזיק מכשירי הטלפון לשי מוסלי, על נוכחות בזירה ועל היותו של המכשיר "מבצעי". מכאן, מתבקשת מסקנה כי ניתן לראות גם בנתונים אלה כמחזקים את עדותו של עד המדינה, אף בדרגת סיוע (ביחס למשיב 3, ובהתאמה – גם ליתר המשיבים באותו אישום).

בהינתן כלל הנתונים, סבורני כי לא ניתן להבטיח את בטחון הציבור ולצמצם את החשש מהימלטות, אלא באמצעות מעצר מאחורי סורג ובריח ועל כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כתב-האישום והשתלשלות העניינים כנגד המשיב 3 [להלן: "המשיב"] הוגש כתב אישום, יחד עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים, המייחס לו ביצוע עבירות של סיוע לאחר מעשה, לפי סעיף 260 + 261 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"], קשירת קשר לבצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, נשיאת נשק ותחמושת, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

כתב האישום מייחס למשיב 1 ביצוע עבירות של רצח, קשירת קשר לבצוע פשע (רצח), נשיאת נשק ותחמושת והצתה; למשיבה 2 מיוחס ביצוע עבירות של שדול לרצח וקשירת קשר לבצוע פשע (רצח).

...

דיון והכרעה אומר כבר, כי שוכנעתי בסופו של יום, כי קיימות תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר בעניינו של המשיב.

ראוי להפנות במיוחד לדבריו של כב' השופט הנדל, בבש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל, מיום 24.9.12, בנושא דיותן ועוצמתן של הראיות הנסיבתיות, הדרושות לשם עמידה בהוראות סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים: "תיתכנה שלוש אפשרויות. הראשונה – הראיות לכאורה הנסיבתיות מובילות לתמונה ברורה של תוצאה הגיונית אחת. אם כך, כמובן, עמדה התביעה בנטל. השנייה – הראיות לכאורה הנסיבתיות אינן מובילות למסקנה מרשיעה אחת, גם אם יינתן להן מלוא המשקל, ואף בהערכה שכך יהא לאחר סיום ההליך העיקרי. היה וכן, לא עמדה התביעה בנטל המקדמי לגבי אותה עבירה. השלישית – עניינה כולל גם מעין מקרה גבול. הראיות לכאורה הנסיבתיות עשויות, לאחר שיעובדו בהליך המשפטי, להביא להרשעת הנאשם, וזאת ברמה של סיכוי סביר להרשעה. אם כך, עמדה התביעה בנטל הנדרש בהליך הביניים של מעצר עד תום ההליכים. ודוק, עסקינן בהתפתחות טבעית של הראיות הנסיבתיות, ולא התפתחות מלאכותית, רחוקה או מאולצת. מתפקידו של בית משפט לעמוד היטב על אופן ההתפתחות הפוטנציאלי האמור. אל לו לכסות את החסר ולמתוח את הפוטנציאל הראייתי מעבר לגבולותיו. הזהירות המתבקשת תתן את אותותיה גם תוך בחינת המארג הראייתי הנסיבתי הקונקרטי ביחס לנאשם מושא הבקשה למעצר עד לסיום ההליכים." (שם, בפסקה 8).

אני מקבלת את גישת התביעה, כי הוצגה תשתית ראייתית נסיבתית המקימה סיכוי סביר להרשעה בכל העבירות המיוחסות למשיב, הבנויה ממספר נדבכים: א. הממצאים שנמצאו ברכבו של המשיב, הכוללים את הפלאפון הנייד ובו המסרונים המפלילים את כל המשיבים, וכן כמות גדולה של שרידי ירי.

ב"כ המאשימה היפנה לת"פ 12122-04-13 מדינת ישראל נ. יונס שם קבע בית המשפט מיתחם הנע בין 9 ל-13 שנות מאסר והטיל עונש של 11 שנות מאסר על מי שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת ונשיאת נשק ותחמושת והפרת הוראה חוקית לאחר שהגיע לביתו של המתלונן וירה בו מטווח קרוב ולפחות 4 יריות פגעו בפלג גופו התחתון.

מנגד יש לשקול בעיניינו את העובדה שבשלב מסויים, כך גם על פי כתב האישום, ביקש מעומר זבלח להפסיק ולחבוט בשומר פן יהרוג אותו.

בנוסף, עבירה של תקיפת עובד ציבור ותקיפת שוטר, זיוף וגניבה, ניסיון להצתה על רקע לאומני, יצור, יבוא ויצוא נשק והשתתפות בהתפרעות, וכן קשירת קשר לעשות פשע משנת 2011.

...

בנסיבות, ולאחר ששקלתי גם את העונשים שנגזרו על השניים הנוספים, אני גוזרת על הנאשם 1 את העונשים הבאים: 6.5 שנות מאסר שתחילתם מיום מעצרו.

בנסיבות, ולאחר ששקלתי גם את העונשים שנגזרו על השניים הנוספים, אני גוזרת על הנאשם 2 את העונשים הבאים: 6 שנות מאסר שתחילתם מיום מעצרו.