כתב אישום בגין קשירת קשר לייצור והפעלת מטעני חבלה

לפי האמור באישום השלישי, העורר קשר קֶשֶר עם אבישי להנחת מטען חבלה במכוניתה של הזמרת ושדרנית הרדיו מרגלית צנעני, לאחר שהאחרונה סירבה להשמיע את שיריו בתחנת הרדיו בה עבדה – זאת, כדי להלך עליה ועל מנהל תחנת הרדיו אימים.

בגין מעשים אלו יוחסו לעורר ולאבישי עבירות של קשירת קשר לבצוע פשע, ייצור נשק, החזקת נשק ונשיאת נשק, ניסיון להרוס נכס באמצעות חומר נפיץ, סחיטה באיומים וכן איום בכתב לרצוח.

בשיחות אלו השתמשו השניים במילת הקוד "תות" כדי לתאר את הפעילות הפלילית נושא הקשר שקשרו ביניהם.

...

המשיבה, מנגד, סומכת את ידיה על ההחלטה קמא ומבקשת שלא אתערב בה. סבורני כי הדין עם המשיבה.

מבלי להקל ראש בהסברים ששמעתי מפיו של בא-כוח העורר בנוגע לראיות אלו ולמילה "תות" בפרט, ומבלי לבטל את יתר הטענות שהלה העלה לפניי, אין בידי לקבל את טענתו בדבר כרסום בתשתית הראייתית.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.

במסגרת האישום השלישי שעניינו בארוע הנחת מטען ברכבה של הזמרת מרגלית צנעני, מיוחסות למבקש העבירות הבאות: קשירת קשר לבצוע פשע, (עבירות בנשק ובחומרי נפץ ועבירה של סחיטה באיומים) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ייצור נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) וסעיף 29 לחוק העונשין; נשיאת נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(ב) רישא יחד עם סעיף 144(ג) וסעיף 29 לחוק העונשין; החזקת נשק בצוותא חדא, לפי סעיף 144(א) יחד עם סעיף 144(ג) וסעיף 29 לחוק העונשין; ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ בצוותא חדא, לפי סעיף 456 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; סחיטה באיומים בצוותא חדא, לפי סעיף 428 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין ואיום בכתב לרצוח בצוותא חדא, לפי סעיף 307 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

במסגרת הקשר הכללי, עובר ליום 10.1.2017, קשרו המבקש ואבישי קשר לפיו אבישי יפעל להכנה, הרכבה והפעלת מטען חבלה נגד המתלוננת, וזאת לאחר שהאחרונה מיאנה להשמיע את הסינגלים של המבקש, ועל מנת לאיים ו/או להטיל עליה ו/או על מנת תחנת הרדיו אימה מפני פגיעה שלא כדין בגופם ו/או בגוף אחרים ו/או ברכושם, ובכך להניעם להשמיע את הסינגלים במהלך התכנית (להלן באישום זה- "הקשר").

...

נדמה ויש בכל אלה, במצטבר, כדי להניח תשתית ראייתית לכאורית מספקת בשלב הזה, ואולם איני נדרשת להכריע בכך נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, כי קיימות ראיות לכאורה למכביר לגבי האישום הרביעי, ודי בהן כדי להצדיק את מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו".

בשים לב לכך, כמו גם לעוצמתה של עילת המסוכנות, הרי שבאיזון בין זכותו של המבקש לחירות לבין האינטרס הציבורי להגנה מפני המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, סבורני כי בנקודת זמן זו הכף נוטה לאינטרס ההגנה על שלום ובטחון הציבור, באופן שיש להותיר את המבקש במעצר.

הנה כי כן, באתי למסקנה כי נקודת האיזון בעניינו של המבקש אינה מוסטת בעת הזו לעבר העדפת חירותו על פני הצורך באיון מסוכנותו לציבור.

סוף דבר, בקשת המבקש לשחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני או בתנאים מגבילים אחרים - נדחית.

כתב האישום כולל 14 אישומים, ומייחס למשיב 3, איש קבע המשרת בצה"ל, ייצור מטעני חבלה, קשירת קשר עם המשיב 4 לייצור המטענים והחזקת נשק (אישומים 7, 10 ו- 14).

עדות אדם שמכר למשיב 3 מערכות הפעלה אלחוטיות ששמשו לייצור מטעני החבלה.

...

סיכומו של דבר – אמנם, מדובר בראיות נסיבתיות.

מארג הראיות כאמור, בצרוף שתיקת המשיב 3 מהלך רובן המוחלט של חקירותיו, ובייחוד עם הצטברות הראיות כנגדו, מביאים למסקנה כי בשלב זה קמה תשתית ראייתית לכאורית מספקת, להוכחת המיוחס לו בכתב האישום.

בחלק הכללי לכתב האישום נטען כי ממועד לא ידוע עובר ליום 08.12.16 עד 17.02.2017 (להלן: "התקופה") קשרו שני הנאשמים קשר ביניהם ו/או עם אחרים שזהותם לא ידועה ולפיו יפעל נאשם 1 יחד עם נאשם 2 ואחרים לייצר, להרכיב, להניח ולהפעיל מטעני חבלה כנגד קורבנות שונים על פי הזמנה מוקדמת של אחרים ובתמורה לתשלום כספי.

...

עם זאת ולאחר שבחנתי את הראיות, אני רואה להצטרף לחוות דעת השופט בן יוסף כי נמצאו ראיות נסיבתיות המבססות את הנטען כלפי הררי ועיקרן האינטראקציה בין הררי לבן דוד בתכוף לפעילות בן דוד באישום זה, קרי, הסיורים המקדימים והשיחות בקודים.

בזכות עבודתה המאומצת של המאשימה ומשטרת ישראל, שכללה האזנות, תצפיות, פיענוח צילומים ממצלמות האבטחה, פיענוח הקודים בשיחותיהם המוסוות של הנאשמים, שוכנעתי מעבר לספק סביר במעורבותו של נאשם מס' 2 בביצוע העבירה המיוחסת לו באישום מס' 4.

אירית קלמן ברום, שופטת סוף דבר אשר על כן, על דעת כל חברי ההרכב, פה אחד, הננו מרשיעים את נאשם 1 בכל פרטי האישום ובכל העבירות בהן הואשם (למעט העבירה על פי סעיף 307 לחוק העונשין שכאמור בוטלה) ואילו באשר לנאשם 2 הננו מרשיעים אותו בעובדות ובעבירות נשוא האישום הרביעי.

המערערים כפרו באישומים שיוחסו להם ובית משפט קמא נתן את פסק דינו לאחר שהתקיימו למעלה מ-50 ישיבות הוכחות, וכפי שציין בית משפט קמא "אציין שאינני משוכנע כי שמיעתם של כל העדים הייתה מחויבת המציאות, אך בשיטתנו המשפטית לא היה מנוס מכך". בחלק הכללי לכתב האישום נטען כי ממועד לא ידוע עובר ליום 8.12.2016 ועד ליום 17.2.2017 קשרו שני הנאשמים קשר ביניהם ו/או עם אחרים שזהותם לא ידועה, ולפיו יפעל בן דוד יחד עם הררי ואחרים לייצר, להרכיב, להניח ולהפעיל מטעני חבלה כנגד קורבנות שונים, על פי הזמנה מוקדמת של אחרים ובתמורה לתשלום כספי.

אקדים ואספר כי בגין אישום זה הורשע בן דוד בעבירות של ייצור, נשיאה והחזקת נשק כאמור באישומים 3-1; וכן בעבירות של הכנת עבירה בחומרים מסוכנים – לפי סעיף 497 לחוק; ניסיון לייצר נשק – לפי סעיף 144(ב2) יחד עם סעיף 144(ג) וסעיף 25 לחוק; וניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ – לפי סעיף 456 לחוק.

...

סיכומו של דבר, נוכח מכלול הטעמים המנויים לעיל, לדעתי דין ערעורו של הררי על הכרעת הדין, להידחות.

גם דינו של הערעור על גזר הדין להידחות.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי לדחות גם את ערעורו של הררי על שני ראשיו.