כתב אישום בגין עבודות בניה בלתי חוקיות לפי חוק התכנון והבניה

כתב האישום מייחס לנאשם החזקה בנכס ואחריות לשימוש שנעשה בו ביום 14.3.19, דהיינו שימוש לצרכי מגורים, שהנו שימוש שלא ניתן עבורו היתר לפי סעיף 146 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 והמהווה שימוש אסור.

עם זאת, לגבי מועד תחילת השמוש נטען, כי יש צורך בבירור העניין במסגרת שמיעת הוכחות; רביעית, יש לבטל את כתב האישום מחמת השתק פלוגתא או השתק עילה ומשום שהתקיים הליך אחר בעיניינו של הנאשם בתיק 01/14/0004652 שעניינו צו הריסה מנהלי שהוצא בגין הנכס מושא כתב האישום ושם לא הועלתה כל טענה בדבר אי חוקיות השמוש או אי חוקיות הבניה; חמישית, לא היתה הצדקה להגיש את כתב האישום נוכח מצבו הנפשי של הנאשם; שישית, מדובר באכיפה בררנית.

ובהמשך ובאשר לסעיף 204(א) לחוק (נוסחו של סעיף העבירה טרם תיקון 116) נקבע בעיניין סוזה – "לשון הוראת סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה קובעת באופן ברור וחד-משמעי כעבירה גם את השמוש במבנה שניבנה לא היתר, זאת בנוסף לבניית המבנה עצמו ללא היתר. משמע, הוראת סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה כוללת בחובה שתי עבירות נפרדות, אשר האחת נוגעת לבצוע העבודה והאחרת נוגעת לשימוש הנעשה במקרקעין. מכך עולה, כי עבירת השמוש ללא היתר הנה עבירה נפרדת, העומדת בפני עצמה ולכן הגם שפעולת הבנייה ללא היתר מתיישנת, עבירת השמוש החורג כעבירה נמשכת עומדת לחובתו של המשתמש ללא היתר במקרקעין. לפיכך, אין לומר, כי עבירת השמוש נבלעת בעבירת הבצוע של הבניה בהיותה "עבירה משנית" בלבד לעבירת הבניה ללא היתר".

...

לפיכך, דין טענה זו להידחות.

אף דינה של טענה זו להידחות מכל וכל.

אולם, משלא נטענה על ידי הסניגור טענה קונקרטית ומשלא הוגשה כל בקשה אופרטיבית מצד הסניגור, אף דין טענה זו להידחות בשלב זה. סיכומו של דבר, הבקשה לביטול כתב האישום בשל טענות מקדמיות נדחית.

מן התשתית המונחת לפנינו, אשר היתה אף לפני המפקחת, עולה כי המשיבים בנו את החדר על הגג ללא שניתן היתר בנייה לפי חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

יתר על כן בגין הבנייה ניתן צו הפסקת עבודה, ואף הוגש כתב אישום כנגד המערערים בשל אי ביצוע הצוו.

בעקרי הטיעון מטעמם אין המשיבים מכחישים את אי חוקיות הבנייה, וכל שטוענים הם כי אין רלבאנטיות לענייננו לאי קיום הצוו.

...

אשר על כן דין טענת ההתיישנות להידחות.

ובהמשך (עמ' 550): "התקופה שבה החזיק המנוח בחלקה לפני ההסדר אינה באה בחשבון מניין תקופת ההתיישנות, מאחר ופעולת ההסדר מחקה את כל הזכויות שנגדו את הרישום, ועל-כן 'יש למנות את תקופת ההתיישנות מתאריך הרישום' ". העולה מן הדברים, כי משתמו הליכי ההסדר, והבעלות במקרקעין ב נרשמה על שמה של קרן קיימת לישראל, דין טענות הנתבעים לזכויות מכח החזקתם ארוכת השנים במקרקעין להידחות.

יתירה מכך, את עצם הגשת התביעה לפנוי הנתבעים ממקרקעין ב יש לראות כהודעה בדבר ביטול הרשיון, ככל שאכן הנתבעים הינם ברי רשות במקרקעין ב. 4.8 נוכח כל האמור, יש לקבל את תביעת הפינוי, ולהורות על סילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין ב. סיכום הנתבעים יסלקו ידם ממקרקעין ב וישיבו את החזקה בהם לתובעת, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ ו/או מכל מחובר למקרקעין, השייכים להם או למי מהם או למי מטעמם.

אין מחלוקת שכנגד המבקשת הוגש כתב אישום על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובנייה עירון בגין עבודות בנייה ללא רישיון כדין, בהתייחס למבנה, המצוי בעיצומו.

המדובר בקרקע שייעודה חקלאי וקוימו כל התנאים המקימים את סמכות המנהל ליתן את הצוו: מפקח חתם על תצהיר המפרט את העבודה האסורה, לא חלפו המועדים הקבועים בסעיף 221 (א) לחוק התיכנון והבנייה.

מטרתו של צו הריסה מינהלי היא להסיר עבודות בניה לא חוקיות מיד עם גילוי דבר ביצוען ובטרם תהפוכנה לעובדות מוגמרות.

ודוק, עפ"י החוק, מוגבלת סמכות המשיבה להוצאת צו הריסה מינהלי בחלוף תקופות המנויות בחוק.

...

אף דינה של טענה זו להידחות.

מכאן, ברור שהיתר בנייה אינו מצוי בהישג ידה של המבקשת כלל ועיקר ודין טענותיה להידחות.

סופם של דברים, הבקשות נדחות.

כן נטען כי באותה תקופה בנה המערער ללא היתר מרפסת פתוחה בשטח של כ- 8.5 מ"ר. בסעיף 3 לעובדות כתב האישום, צוין כי "הנאשם מואשם בבצוע העבודות והשמוש בלא היתר בהיותו בעל הנכס, המשתמש בפועל בנכס, והאחראי לבצוע העבודות והשמוש". בפרק ב' של כתב האישום המתוקן, שעניינו "הוראות החיקוק שלפיהן מואשם הנאשם", מיוחסת למערער עבירה של "ביצוע שימוש הטעון היתר לפי חוק התיכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: החוק) בלא היתר כאמור – עבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(ב) לחוק..." (הדגשה שלי, ר.פ.פ.).

בהכרעת הדין דחה בית המשפט טענה להגנה מן הצדק, בכל הנוגע להגשת כתב אישום גם לגבי חלקו הישן יותר של המבנה, בקבעו כי משנחקרת עבירת בנייה, במקרה זה לגבי בניית שתי הקומות העליונות, סביר שתבחן חוקיותו של כל המבנה.

שטח כלל תוספות הבנייה 308.5 מ"ר. עוד היתייחס בית המשפט להוראת החיקוק לפיה היה עליו, לדעתו, לגזור את הדין, בציינו כי אמנם עובדות כתב האישום המתוקן מתייחסות לעבירות לפי סעיף 204(א) לחוק, שימוש בבנייה ללא היתר, אך בהוראות החיקוק שבכתב האישום המתוקן, צוין כי מדובר בעבירה לפי סעיף 204(ב) לחוק, שימוש בבנייה בסטייה מהיתר, עבירה בגינה ניתן להטיל מחצית מהעונש הקבוע בחוק לעבירה לפי סעיף 204(א) לחוק.

...

בית-משפט קמא קבע כי לבנייה הנדונה אין היתר בנייה, זאת בהתבסס על עדותו של המפקח יוסי מרום, וכן על האמור בהכרעת הדין הראשונה בעניין זה. לדבריו "כבר בראשית עדותו בדיון האחרון טען הנאשם כי ההיתר לקומת הקרקע הוא זה אשר מתועד במוצגים נ/1-נ/6 - תיק היתר 82/725. בסעיף 20 להכרעת הדין מיום 21.10.2020 דנתי בפריט אישום א(1)(2). עיקרו של הדיון, מסעיף 20(ב) ואילך, התייחס לטענת קיומו של היתר לבינוי (היתר 21132 על בסיס תיק היתר 82/725). כלל המוצגים והעדויות נותחו והוצגו קשיים רבים מאוד המפריכים כל סיכוי (ובמשמע: כל ספק סביר לטובת הנאשם) שההיתר האמור מכשיר את הבינוי מושא ההליך; המסקנה התייחסה בפירוש לכך שההיתר לא מתייחס לאיזה מחלקי הבינוי ולא רק בעניין קומה 2 (הקומה שמעל קומת הקרקע). אין צורך לחזור על האמור שם. ההנמקות בהכרעת הדין מיום 21.10.2020 תקפות גם כעת ומלמדות כי לבינוי מושא דיוננו אין היתר". לגבי המרפסת, התייחס בית-משפט קמא בהכרעת הדין השנייה לכך שכתב האישום מייחס למערער בנייה ללא היתר, ולכך שהוכח כי לא היה היתר לבניית המרפסת, אך מועד הבנייה אינו ידוע ואפשר שעבירת הבנייה התיישנה, ולפיכך הרשיע את המערער בעבירת שימוש ולא בעבירת בנייה.

בסופו של דבר בית המשפט הרשיע בעבירה שצוינה בכתב האישום, לפי סעיף 204(ב) לחוק ובהתאם לכך גם גזר את דינו של המערער.

אשר לטענה בדבר תחולתו של "חוק החנינה" על המבנה – מקובלת עליי קביעת בית המשפט בסעיף 9 להכרעת הדין השנייה, לפיה לא מדובר בבינוי שהיה קיים ושמיש לפני המועד הקובע לעניינו של "חוק החנינה", 5.6.1967.

נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור באשר להרשעתו של המערער להידחות.

] לפניי בקשה לקיום משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) בהרשעת המבקש בעבירות לפי חוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה או החוק).

נגד המבקש הוגש בשנת 2018 כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) שמייחס לו עבירות של ביצוע עבודה אסורה במקרקעין לפי סעיפים 243(א) ו-243(ג) לחוק התיכנון והבניה, ושימוש במקרקעין הטעון היתר ללא היתר, לפי סעיפים 243(ד) ו-243(ו) לחוק.

הבקשה להארכת המועד נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' פינק) משלא נמצא טעם ממשי לחרוג מהכלל בדבר סופיות הדיון; בנוסף, נקבע כי סכויי העירעור לא גבוהים, בהיתחשב בכך שהמבקש לא חלק על הקביעות בדבר אי חוקיות הבנייה והשמוש (עתפ"ב (מחוזי מר') 27175-12-21 נועם נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה יהוד-מונוסון (17.1.2022)).

...

צוין כי הנכס אליו מתייחס המכתב מטעמה ממוקם באותה החלקה שבה ממוקם המקרקעין נושא צו ההריסה, וכי הוא צמוד לאחד מהמבנים בו, אך מצוי מחוצה לו. לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, וכן בתגובת הצדדים שהוגשו בהתאם להחלטתי מיום 26.7.2023, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה למשפט חוזר נדחית אפוא.