כתב אישום בגין סטייה לא בטוחה בתעבורה

המשיב טען, כי האופנוע הועמד לרשותו והוא נסע עליו בידיעה ובאשור המעביד, וכי התאונה ארעה בעת שהוא נהג עליו בשולי הדרך בנהיגה בטוחה, אולם לפתע רכב צד ג' סטה לשוליים באופן פיתאומי ובשל כך פגע בו. המשיב טען, כי לא יכול לצפות סטייה זו ולכן לא יכול היה למנוע את התאונה.

העובדה שהמשטרה לא הגישה כתב אישום נגד המשיב, אינה צריכה לפעול לרעת המערערת שכן המשיב עצמו העיד שהמשטרה, בנגוד לתקנות התעבורה, נוקטת מדיניות של אי אכיפה בקשר לנסיעת רכבים דו גלגליים בשוליי הכביש.

...

אין מחלוקת בין הצדדים, כי המשיב היה עובד של המערערת ואין כל מחלוקת כי המערערת לא הציגה הסכם בכתב להעסקתו של העובד ולפיכך, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי המערערת לא הוכיחה "שאירוע התאונה המתרחש כאשר עובד נוהג ברכב של התובעת, על העובד יהיה לשלם את הנזק" (עמוד 2 סעיף 5 בפסק הדין).

הערותיי, באשר לעילת התביעה כאמור לעיל, חלות גם לעניין שומת ההוצאות שיש להשית על המערערת בערעור זה. אני סבור כי בדין טענה ב"כ המשיב, כי המשיב ניצב מול חברה שכנראה הפרוטה מצויה בכיסה, בעוד שהמשיב הינו סטודנט חסר אמצעים שנאלץ לשכור שירותי עריכת דין על מנת להגן על עצמו בערעור זה, לאחר שבית המשפט קמא כבר קבע את אשר קבע לגבי חפותו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסך כולל של 9,000 ₪.

בית משפט השלום לתעבורה בעכו תת"ע 849-07-14 מדינת ישראל נ' גלעד 13 אוקטובר 2016 בפני כב' השופט יעקב בכר, שופט בכיר המאשימה מדינת ישראל הנאשם יונתן גלעד <#2#> נוכחים: ב"כ המאשימה –עו"ד אורית מנדלוביץ ועו"ד רפאלה שושו הנאשם - בעצמו פרוטוקול

נסיבות המקרה: כנגד הנאשמים הוגשו כתבי אישום בגין העבירה דלעיל אשר התרחשה בצומת נתק'ה מכיוון צפון לכיוון דרום.

ואם לא די בכך, הרי שעל פי תקנה 21(ג) לתקנות: " לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהיתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים...." לפיכך, ניחן כי על פי תקנה זו היה על הנאשם 1 לייחס תשומת לב מירבית בהתקרבו לצומת המדוברת, הלוא היא צומת סואנת במהלך חלק גדול משעות היום וסמוכה לכביש ראשי, ולבחון סביבתה לרבות הבחנה בתמרור העצור שמוצב בה, אשר נגלה אליו כבר ממרחק של 94 מטרים מהצומת.

בעיניינו של נאשם מס' 2, מר משה מנשרוב (להלן: "הנאשם 2"): על פי עדותו שלו, נסע הוא בנתיב הנסיעה לכיוון דרום, או אז החליט לפנות ימינה בצומת נתק'ה מרחק קצר לפני הרמזור ולטענתו לא ניתן היה להבחין בתמרור העצור, זאת בשל הסטייה בהצבתו והזווית הרחוקה של התמרור.

...

בכך לא נחה דעתי, וראיתי לנכון להתייחס אף לטענתו ותמיהתו של הנאשם 1 מדוע לא הוצב תמרור העצור על אותו עמוד עליו ניצב תמרור "אין פניית פרסה" אשר מסתיר את תמרור העצור כטענת הנאשם 1.

לעניין זה, יאמר כי מאחר והנאשם 2 לא הגיע מנתיב הפנייה ימינה, לא הוסתר ממנו תמרור העצור, אשר לכאורה הוסתר במרחק מסויים מעיני הנאשם 1, ועל כן היה עליו להבחין בו. מה עוד, כי הסטייה בהצבת התמרור הינה בגדר סטייה קלה הרלוונטית בנסיבות העניין, כאמור לעיל, ועל כן טענתו של הנאשם 2 לעניין הסטייה בהצבת התמרור דינה להידחות.

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל: * הריני מרשיע את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בכתב אישום.

<#6#> גזר דין * אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 300 ש"ח או 3 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

מנגד, לטענת הפניקס רכבה שהוסע בנתיב השמאלי הוסט בזהירות לשול השמאלי עקב סטיית רכבים נוספים לנתיב השמאלי, ונפגע על ידי רכב הכשרה שניסה גם כן להמנע מפגיעה ברכב מגדל.

מדינת ישראל הגישה כתב אישום נגד הנהג ברכב מגדל (ת"ד 12343-01-17, בית משפט השלום לתעבורה באשדוד).

לדבריו לא היה באפשרותו להמשיך בנסיעה והיה עליו לעצור בו במקום, למרות שבהמשך קיים מחלף שמאפשר לפנות ימינה, שם קיים שול רחב המאפשר עצירה בטוחה יותר (עמ' 9, שורות 16-5).

...

סוף דבר; תביעה שמספרה תא"מ 57178-12-19 מתקבלת באופן חלקי, בסך של 31,258 ₪ בגין הנזק, הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעים 2-1 נדחית ללא צו להוצאות.

בנוסף, תביעה שמספרה תא"מ 3406-02-20 נדחית ללא צו להוצאות.

המערערת הורשעה בבית המשפט לתעבורה מחוז המרכז (כב' השופט סגן הנשיאה א' נוריאלי) בתיק גמ"ר 9887-04-20, על פי הודאתה, בעבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 [להלן: "פקודת התעבורה"] נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) בצרוף סעיף 64ב(א)(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 [להלן: "תקנות התעבורה"].

ראשי הרשלנות בהם הודתה מנוסחים כדלקמן: "א. נהגה ברכב בחוסר תשומת לב לתוואי הדרך ולתנאי הדרך; ב. סטתה מנתיב נסיעתה, חצתה את קו ההפרדה המקווקו ונסעה בנתיב הנגדי; לא נהגה ברכבה כפי שנהג מן היישוב, בנסיבות העניין, היה נוהג." בבית משפט קמא עלה, כי המערערת הודתה בעובדות כתב האישום לאחר ישיבות שימוע בהן גובשו הסכמות בין הצדדים, ששיקפו קשיים ראייתיים מסוימים, בהעדר עדים חצוניים לתאונה.

נקבע כי מהעובדות בהן הודתה המערערת עולה כי התאונה נגרמה בשל סטיית הרכב לנתיב הנגדי, המלמדת על נהיגה לא זהירה.

לצורך קביעת מיתחם העונש ההולם, בחן בית משפט קמא כראוי את הפגיעה בערכים המוגנים שבראשם ערך קדושת החיים, השמירה על שלום הציבור והצורך בהבטחת תנועה בטוחה בכבישים.

...

נוכח החומרה שבעבירת השכרות ורמת הרשלנות שהביאה לתוצאה הקשה מנשוא במותו של המנוח, תוך שאנו לוקחים בחשבון את "האשם התורם" עקב אי-חגירת חגורת בטיחות, אנו קובעים, שמתחם העונש ההולם את האירוע נע בין 10 – 30 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה משמעותית ופיצוי.

עם זאת, ומבלי שאנו מתעלמים מהמלצת שירות המבחן, לא מצאנו מקום להימנע מהטלת מאסר בפועל, נוכח שיקולי הענישה הרחבים והאיזון ביניהם, במרכזם האינטרס הציבורי המחייב להילחם בנגע תאונות הדרכים באמצעות ענישה מחמירה, שהוא בנפשינו.

נוכח האמור, החלטנו לקבל את הערעור באופן חלקי כך שהמערערת תישא עונש מאסר בפועל המצוי ברף התחתון של מתחם העונש ההולם אותו קבענו.

עיון בחומר החקירה מעלה כי המבקשת נסעה ברכב ביחד עם ילדיה, ומסיבה שאינה ברורה היא סטתה שמאלה והתנגשה ברכב אחר שהגיע מהכיוון הנגדי וגרמה לפגיעתם של נוסעי הרכב המעורב אשר נזקקו לטפול רפואי בבית החולים וכן לנזק לרכוש.

דיון סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה, קובע כי אם היה לקצין מישטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג שביצע עבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה ניחבל אדם או ניזוק רכוש, רשאי הוא לפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 יום.

הגם שבצד הכביש היה גוש של שלג, הדבר לא היה אמור להפריע להמשך נסיעתה הבטוחה של המבקשת והתאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה לכאורה.

בנסיבות אלה, אין ספק שקיימות ראיות לכאורה למיוחס למבקשת וקיים יסוד להניח כי יוגש נגדה כתב אישום בגין גרימת התאונה ותוצאותיה.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוצג בפניי הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקשת.

סוף דבר התוצאה היא שאני מורה על דחיית הבקשה.