כתב אישום בגין חסימת מעבר בבניית פיגומים

מושא כתב האישום שלפנינו הנן עבירות בנגוד לפקודת הבטיחות בעבודה וחוק ארגון הפיקוח על העבודה, ותקנות שהותקנו מכוחם, המיוחסות לנאשמים בקשר לבניין, שבתקופה הרלבנטית לכתב האישום היה בבנייה, המצוי ברח' צה"ל 2 בשכונת מאור חיים בצפת (להלן:"הבניין").

אמנם, בעדותו של נאשם זה בבית הדין הובעה הסתייגות מצדו אשר לסוגיית גידור המרפסות, בטענה שהפתח למרפסות נחסם כך שהעובדים לא אמורים היו לשהות במרפסות, אלא שאין בכך כדי להתייחס לכלל המדרכות ומשטחי המעבר מושא אישום זה, אשר תועדו בדו"חות הביקור ובצילומים.

תקנה 79 לתקנות קובעת כהאי לישנא - "79 . מסביב לפתח בריצפה, במשטח עבודה, במדרכת מעבר, ברצפת פיגום, בגג, במסלול מדרגות או בפיר מעלית יותקן אחד מאלה:

אכן – כתב האישום עצמו הוגש בחודש אוגוסט 2015 בעוד פעולות החקירה הושלמו בשלהי שנת 2011, ואכן בירורו בבית הדין ארך זמן רב (בין היתר בשל שני דיונים שלא ניתן היה להתקדם בהם בשל העדר הופעת הנאשמים 3 ו – 4), ואכן אין ספק שטוב היה באם לא היו חולפים פרקי זמן שכאלה , אולם אין בעצם קיומם כשלעצמו כדי להצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, ומעבר לטענה כללית לפיה הנאשמים התקשו לזכור פרטים או לאתר מסמכים – לא הונחה תשתית למסקנה שהגנת הנאשמים נפגעה באופן אנוש.

...

אקדים את המאוחר ואומר שאינני מקבלת מי מבין הטענות שפורטו לעיל.

אכן – כתב האישום עצמו הוגש בחודש אוגוסט 2015 בעוד פעולות החקירה הושלמו בשלהי שנת 2011, ואכן בירורו בבית הדין ארך זמן רב (בין היתר בשל שני דיונים שלא ניתן היה להתקדם בהם בשל היעדר הופעת הנאשמים 3 ו – 4), ואכן אין ספק שטוב היה באם לא היו חולפים פרקי זמן שכאלה , אולם אין בעצם קיומם כשלעצמו כדי להצדיק ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, ומעבר לטענה כללית לפיה הנאשמים התקשו לזכור פרטים או לאתר מסמכים – לא הונחה תשתית למסקנה שהגנת הנאשמים נפגעה באופן אנוש.

אשר על כן נדחית הטענה שראוי היה לבטל את כתב האישום בנימוק של הגנה מן הצדק.

לא הוכח שהפיגום מסוגל, מבחינה הנדסית, לחסום כלל את הנפילה לקרקע או שאותה חסימה אינה כרוכה בנזק גוף לנופל.

בכתב האישום נטען כי ריצפת האתר היתה רצופה מכשולים רבים של פסולת בניה, קרשים ופיגומים כך שדרכי הגישה לא היו בטוחות למקומות שאדם צריך לעמוד, לעבוד או לעבור.

...

אני דוחה את טענתו של מיכאל (עדותו בעמוד 69 לפרוטוקול) כי לא היתה מוטלת על החברה חובה לבדוק את הפיגום ולרשום את אותן בדיקות בפנקס הכללי, שכן לא היתה סכנה לנפילה מהפיגום לעומק העולה על שני מטרים מאחר והוא היה מגודר כראוי.

על כן – מכח סעיף 219(א) פקודה - אני מרשיע את החברה בעבירה לפי תקנה 20 לתקנות עבודות בניה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות הבאות: אי גידור של משטחי עבודה מהם ניתן ליפול לעומק העולה על שני מטרים – עבירה לפי תקנות 9-11 לתקנות עבודות בניה.

שלושת הנאשמים הודו במסגרת כתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: באישום ראשון (נאשמים 1 ו-2 בלבד) – עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק (נאשם 1 בלבד); שינוי זהות של רכב או חלק של רכב לפי סעיף 413ט לחוק העונשין (נאשם 1 בלבד); עבירות בנשק (הובלה ונשיאה) לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא + 29 לחוק העונשין; ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) + (2) + 29 לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (נאשם 2 בלבד).

· ת"פ 13785-04-15 מדינת ישראל נ' חסמה (06.04.16); שם הושתו על נאשם עשרה חודשי מאסר בפועל בגין נשיאה והובלה של נשק וירי באיזור מגורים.

נאשם 3 – עומרי, בן 20, רווק שהתגורר בבית הוריו בסכנין, טרם מעצרו עבד בשותפות עם אחיו בעסקים של השכרת ציוד פיגום לבניה.

בשיקלול הנתונים השונים, תוך דגש על חומרת העבירות וקשיים לעמוד בלחץ חברתי, הוערך כי קיים סיכון להישנות היתנהגות עוברת חוק, ועל כן לא הובאה המלצה שיקומית.

ביחס לאישום הראשון מיתחם הענישה ההולם צריך לנוע בין 3 - 6 שנות מאסר (ולנאשם 2 – 3-5.5 שנים); בגין האישום השני בין 3 – 4.5 שנות מאסר; ובגין האישום השלישי בין 2.5 – 5.5 שנות מאסר.

...

הערעור נדחה.

הנתבעים מציינים כי בחודש דצמבר 2013 ביטל המשרד להגנת הסביבה באופן חד צדדי ולאלתר את רישיון העסק שניתן לנתבעת 1 להפעלת תחנת מעבר לפינוי ומחזור הפסולת במקרקעין, ומיד לאחר מכן הגיש ביום 26.12.2013 נגדם ונגד התובעת את כתב האישום.

זאת, בהתבסס על הממצאים הבאים שהוצגו על ידי המשרד: על פי האמור בצו הראשון, "פסולת הבניין הושלכה על ידי מר יוסי פרי ו/או פרי מחזור פסולת בע"מ או מי מטעמם" (סע' 1 לצוו הראשון); על פי האמור בצו הראשון, בביקורות שערכו נציגי המשרד במקרקעין עלה כי "מאוחסנות בו חביות ומיכלים ובהם נוזלים, ככל הנראה שמנים, תוסף לשפור תכונות הבטון ומי זכוכית וכן מכולות, כלי רכב ואלמנטים שונים לצורך בנייה כגון חלקי פיגומים וחלקי בטון עגולים" (סע' 3 לצוו הראשון); על פי האמור בצו הראשון, בבקורת שנערכה על ידי נציג המשרד ביום 2.11.2017 "נמצא כי המיתחם המזרחי כוסה בפסולת ביניין בגובה משתנה... בנוסף, מדרום למיתחם המזרחי ובצמוד לו... נימצאו כשמונה ערמות פסולת ביניין" (סע' 4 לצוו הראשון); מבדיקה שערך המשרד עם עריית רמת השרון, על פי האמור בצו הראשון, עלה כי "הערייה לא נתנה היתרים לפעילות כלשהיא באתר, לרבות לעניין השלכת פסולת הבניין בשני המתחמים, הצבת הגדר והאחסון במיתחם המערבי" (סע' 6 לצוו הראשון).

כמו כן, בכניסה לאתר המתינו שתי משאיות דאבל עמוסות ומשאית נוסף, וזאת עקב חסימת השער בידי עובדת/נציגה מטעם יוסי פרי, ששהתה באתר" (סע' 3 לצוו השני); בבקורת נוספת, על פי האמור בצו שני, התגלה כי הוטמנה פסולת ביניין, לרבות כסוי האתר בחומר שנראה כחומר כורכר (סע' 4 לצוו השני); בבקורת שהתקיימה ביום 27.2.2020, על פי האמור בצו השני "נמצא כי ניכנסו לאתר עשרות משאיות עמוסות אדמה חמרה ופרקו את תכולתן הדרומי. בנוסף, במקום פעל שופל שיישר את ערמות אדמה החמרה שהובאו אל האתר" (סע' 5 לצוו השני); בבקורת שהתקיימה ביום 4.2.2020, על פי האמור בצו השני "נמצא כי באתר הושלכו כמויות גדולות מאד של חומר כסוי הנראה רובו כורכרי. כמו כן, נמצא כי הושלכו באתר (בעיקר בחלקו הדרומי) כמויות גדולות של אדמה חמרה. במהלך הבקורת ניצפו עשרות משאיות, שנכנסו לאתר עם אדמה חמרה ופרקו את תכולתן בצידו הדרומי של האתר. בנוסף, טרקטור יישר את אדמות החמרה שהובאו אל האתר" (סע' 6 לצוו השני).

...

התובעת טוענת כי בעקבות מכתב ההתראה, פנתה בשיחות טלפוניות ובכתב מיום 15.1.2018 לנתבע 3 בדרישה להיעתר לדרישת המשרד ולהסדיר באופן מידי את המחדל, וכי במידה שלא יושב המצב לקדמותו תראה בכך הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.

אני סבור כי דין טענה זו להתקבל, וארחיב.

מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שפעלו בלא קבלת רישיון תואם, אפשרו (במעשה או במחדל) השלכת פסולת במתחם בניגוד לדין והפרו באופן מתמשך את הוראות המשרד המפורשות.

סוף דבר הפועל היוצא הוא, שדין התביעה לסילוק היד להתקבל בעוד דין התביעה הכספית להדיחות.

השני, פיצוי כספי בסך 450,000 ₪ בגין פלישת הנתבעים לשטחי הרכוש המשותף ושימוש פרטי בשטחים אלה, וכן בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמה לו. התובע מפנה לחוות הדעת של השמאי זהר עירון והמודד חגי וייס, אשר נתנו חוות דעתם בתביעה הראשונה, ומציין כי השמוש הפרטי של כלל הנתבעים בשטח הרכוש המשותף עומד על סך מיצטבר של מעל 800 מ"ר. לטענת התובע, הנתבעים מתנכלים לו בדרכים שונות ומגוונות, בין היתר בדרך של חסימת גישה לחניה ולגג הבניין, הצבת מכשולים, הקמת פיגומים שמונעים ממנו להכנס או לצאת לביתו ואף תוקפים פיזית את התובע וגורמים לו לנזקים לגוף ולרכוש.

לשיטת התובע, הפרסומים הנטענים מציינים את המקרים בהם הוגשו כתבי אישום בשל היתנהגות הנתבעים ומקרי התקיפה כלפי התובע, והם חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק, קרי הגנת "אמת דברתי". טענות הנתבעים והתובעים שכנגד ראשית טוענים הנתבעים, כי מדובר בסיבוב נוסף של התביעה הראשונה שנמחקה זה מכבר, וכי הסיכסוך כולו נולד בשל סרוב הנתבעים לחתום על תכנית בניה שנועדה להרחיב את דירתו של התובע.

עוד מעלים הנתבעים כי התובע חוסם את רכבי הנתבעים ומפריע למעבר, מחנה את רכבו על המדרכה ופוגע באפשרות שלהם לעשות שימוש סביר בשטחי הגינה.

...

משכך, תביעת לשון הרע נדחית בזאת.

כמו כן, ביחס לתביעת לשון הרע, מצאתי כי לתובע עומדת הגנת אמת פרסום, כך שגם תביעה זו נדחית והתובעים שכנגד אינם זכאים לפיצוי בגין לשון הרע.

סוף דבר התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות בזאת.