כתב אישום בגין זיהום מים בזכרון יעקב

שנית, ההגנה סברה כי קיימות סתירות פנימיות בגירסה הראשונה של ס' שלא ניתן להן משקל בהכרעת הדין, כאשר המהותיות שבהן הן הסתירות לגבי המקום בו נתן המערער לס' את הסוכריות והיום בו הן ניתנו לו. שלישית, באי כוח המערער טענו כי לאור דו"ח הערכת המהימנות של חוקרת הילדים בקשר לגירסה הראשונה, לפיו בעדותו של ס' ניכר ניסיון להבין את הארוע בדיעבד יתכן בעקבות חשיפתו לשיחות עם בני מישפחה, קיים חשש כי גירסתו הראשונה של ס' זוהמה.

אמנם אין מדובר בתשאול בטווח מיידי של שעות ספורות בלבד מהארוע, יחד עם זאת, הגרסה הראשונה נימסרה בסמיכות יחסית למועד ההתרחשות, כאשר הפרטים הרבים שמסר ס' בחקירה זו ביחס להשתלשלות הדברים, כמו גם ציטוטי השיחות עם אחרים, מעידים על כך שפרטי הארוע היו "טריים" בזכרונו באופן המחזק את מהימנות הגרסה.

ברם, הדברים שהוא הוסיף בפני המתלוננת, ובפרט אמירתו לעניין שתיית המים, מתיישבים יותר עם הגרסה הראשונה כפי שנמסרה לחוקרת הילדים ומחזקים לטעמי באופן ממשי את מהימנות גרסה זו. שהרי, בדיוק כפי שאמר ס' לאמו שהמערער נתן לו את הסוכריות והורה לו לתת לבנות לשתות מים לאחר שיאכלו אותן, כך הוא גם אמר לחוקרת הילדים.

הבחינה העקרונית-מהותית היא ביחס לשאלה האם ניתן להניח שהיה הנאשם נוקט בקוו הגנה שונה לו הוא היה מודע לשינוי בסעיף האישום (ע"פ 534/84 אריה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 561, 572 (1987); ע"פ 7832/00 יעקובוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 534, 541 (2002); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני הליכים שלאחר כתב האישום ב 1922-1925 (2009)).

והרי, כבר נקבע כי "כאשר קו ההגנה שהנאשם הציב לעצמו נוכח האישום המופיע בכתב האישום כולל בחובו ממילא את קו ההגנה שהיה מנחה אותו נוכח האישום בו הורשע בפועל, אזי אין לומר כלל ועיקר כי הופתע, וכי לא ניתנה לו היזדמנות סבירה להיתגונן" (ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל, בפיסקה 21 (לא פורסם, 28.9.05); וראו גם: עוזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 606, 613, 616 (1979)).

...

אשר ליסוד הנפשי הנדרש בסיטואציה של חוסר זהות איכותית בתוצאות, מקובלת עליי עמדת הצדדים כי מקום שהוכרע שיש להרשיע את המבצע בניסיון לביצוע העבירה המתוכננת, אין להחיל את הדוקטרינה בדבר כוונה מועברת וללמוד מכוחה על קיומו של יסוד נפשי גם לצורך הרשעת המבצע בעבירה שאירעה בפועל.

בנסיבות אלה מקובלת עליי הטענה כי השימוש בדוקטרינה האמורה כמוה כ"שכפול" הכוונה ולא "העתקתה" אל האובייקט בפועל.

סוף דבר, לו תישמע דעתי נדחה אפוא את הערעור.

בפני מונחת בקשתו של הנאשם, מר יעקב שטרית (להלן: "הנאשם") לביטול כתב האישום שהגישה כנגדו מדינת ישראל באמצעות המשרד להגנת הסביבה (להלן: "המאשימה") מטעמים של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית.

בכתב האישום שהוגש כנגדו מואשם הנאשם בביצוען של העבירות הבאות: הפרה ו/או אי קיום תנאים ברישיון העסק, עבירות לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968; זהום מקור מים באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרם או עלול להגרם נזק או פגיעה מהותית בסביבה, עבירות לפי סעיפים 20 ב' ו-20 כ"א לחוק המים, תשי"ט-1959; השלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים, עבירות לפי סעיפים 2 ו-3(ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1948; עבירות של סילוק שמן משומש שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 2 ו-6 לתקנות מניעת מפגעים (שמן משומש), התשמ"ג-1993.

בעיניין זה נקבע בע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן על ידי השופט ג'ובראן, ביום 4.8.2008) כי: "החלטתה של הפרקליטות, כרשות מינהלית, להעמיד אדם לדין אינה יכולה להעשות בשרירות הלב, ועליה לעמוד במבחנים המקובלים לגבי כל החלטה מינהלית, כגון מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים עינייניים, סבירות ועוד ... עם זאת, יש לזכור כי מדובר בהחלטה מורכבת, בעלת שני פנים – הערכת היכולת להוכיח את האישומים כנגד החשוד, והעניין הצבורי שבהעמדתו לדין ... במסגרת אלו על הפרקליטות לשקול שיקולים רבים, תוך הענקת המשקל המתאים לכל שיקול, כך ששקילה עניינית של שני חשודים שענייניהם דומים (אך לא זהים), לא תניב דוקא החלטה זהה. תוצאה זו אינה מהוה בהכרח אכיפה בררנית. כפי שנאמר בעיניין זה בע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל ..."הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעקרון השויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין." משכך, לשם העלאת טענה בדבר "הגנה מן הצדק", הנשענת על טענה לאכיפה בררנית, יהיה על הטוען להראות, בראש ובראשונה כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוואנטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק היתייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום.

...

אין מנוס מכך, אך ראשוניות זו צריכה להתבטא במתינות הענישה.

לאור האמור אני סבור שלא עלה בידי הנאשם להוכיח את טענתו באשר לאכיפה בררנית שבוצעה כנגדו, ואשר על כן אני דוחה את בקשתו של הנאשם לביטול כתב האישום שהוגש נגדו.

המזכירות תמציא את החלטתי לצדדים.

הבקשה ונימוקיה הטענה העיקרית העומדת בבסיס הבקשה היא שבהיעדר הגדרה למונח "עסק" בחוק וגם לנוכח העובדה שהצו מקנה לשר הפנים סמכות לתקן תקנות הנוגעות לסוגי ה"עיסוק של חבר בני אדם" המנויים בסעיף 32 לחוק ולהם בלבד, הרי מאחר שפעילות הנאשם איננה פעילות מסחרית ואינה נמנית על סוגי העיסוק הנ"ל, לא ניתן היה להגיש נגדו את כתב האישום, שכן עובדותיו אינן מגלות עבירה.

בהקשר זה מפנה במאשימה אל פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה בע"מ ואל החלטת כב' השופט גופמן ברע"ס 25204-11-13 המועצה המקומית זיכרון יעקב נ' דוד קבסה.

(1) איכות נאותה של הסביבה ומניעת מפגעים ומטרדים; (2) מניעת סכנות לשלום הציבור והבטחה מפני שוד והתפרצות; (3) בטיחות של הנמצאים במקום העסק או בסביבתו; (4) מניעת סכנות של מחלות בעלי-חיים ומניעת זהום מקורות מים בחומרי הדברה, בדשנים או בתרופות; (5) בריאות הציבור, לרבות תנאי תברואה נאותים; (6) קיום הדינים הנוגעים לתיכנון ולבניה; (7) קיום הדינים הנוגעים לכבאות.

...

תשובת הנאשם לעמדת המאשימה בתשובתו לעמדת המאשימה טוען ב"כ הנאשם כי המסקנה המתבקשת מן הפסיקה אליה היא מפנה היא כי פעילות הנאשם המתמצה בגידול סתם של בעלי חיים על ידי יחיד, שלא לשם הפקת רווחים, איננה מהווה "עסק" ואינה טעונה רישוי ומפנה מצדו לפסק הדין שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב בעניין מדינת ישראל נ' סיני דוד.

לאחר שנדרשתי אל טענות הצדדים ובחנתי את הוראות החוק והפסיקה הרלבנטית, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ע.ת. מס' 1 (ע.ת. מס' 2 בכתב האישום) מר יעקב גרשון, לאחר שהוזהר כדין: ח.ר. תציג את עצמך לבית המשפט, מה תפקידך איפה אתה עובד? אני מפקח תשתיות ביוב ומים במועצה אזורית באר טוביה.

מה היה ב-2/11 במפעל עמגל על המעורבות האישית שלך? בחודש 2/11 קבלתי דיווח מיעקב גרשון שהוא מפקח תשתיות ביוב במועצה שיש גלישה מנקז של מיפעל עמגל כימיקלים לרשות הרבים, יוצאים שפכים תעשייתיים עם ריח חריף ויצאנו יחד אתו לסיור, לא זוכרת תאריכים אבל היום עברתי על כל החומר שאסף בתיק שלי זה, זה היה ב-23/02/11 יצאנו לסיור, ראינו גלישה שזה מגיע לנקז, ניכנסו לשם דגמנו, גלישה ז"א שדרך נקז אמורים לצאת רק מי גשם נקיים ביום זה לא היו גשמים וראינו שיוצאים שפכים משם עם ריח וכפי שאני זוכרת צבע אפילו קצת צהוב וזה יצא לרשות הרבים.

ב"כ הנאשמת: בדומה לטענות חברתי, גם טענות גזר הדין אינן מבוססות על דבר ועל חצי דבר, אין שום בררת קנס במועדים מאוחרים יותר לגבי אותה הזרמת תשטיפים, אין שום בררת קנס לגבי אשמה של זהום מקורות מים.

...

אין שום ראיות לכך שנגרם מפגע סביבתי כלשהו לכן אנו סבורים שלכל היותר ניתן להסתפק בקנס המקור.

סיכומו של יום אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בסך 25,000 ₪.

הבקשה נדחית.

בכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמת, יחד עם נאשמים אחרים, יוחסו לנאשמת עבירות לפי סעיפים 2 + 6(א) לחוק מניעת זיהום מים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח-1984 ועבירות לפי סעיפים 2 + 13(א)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984.

יתר הנאשמים שבכתב האישום הינם ראש מועצת זיכרון יעקב בזמנים הרלוונטיים, הוא הנאשם מס' 2, המועצה המקומית של פרדיס, היא הנאשמת מס' 3 (להלן: "פרדיס"), ראש מועצת הנאשמת מס' 3 בזמנים הרלוואנטיים, הוא הנאשם מס' 4, קיבוץ מעין צבי, הוא הנאשם מס' 5 (להלן: "קבוץ מעין צבי" או "הקיבוץ") ומזכיר המשק בקיבוץ מעין צבי בזמנים הרלוואנטיים, הוא הנאשם מס' 6.

...

אף טענה זו נדחית שכן ברור מהעובדות שנפרשו בפני בית המשפט כי בריכת החמצון הייתה עולה על גדותיה והשפכים היו מגיעים אל הים בסופו של דבר, תוך זיהום סביבת המתקנים, אף לולא פריצת הסוללה באופן מכוון כאשר הוכח כי הנאשמת הייתה מודעת לכך.

על סמך עדויותיהם של עדי התביעה והראיות שהוגשו לבית המשפט, אותן קבלתי כמפורט לעיל, הנני קובעת כי הוכח במידת ההוכחה הנדרשת כי בימים 24.3.98, 25.3.98, 26.9.98, 1.4.98, 14.9.98 ובסמוך למועדים אלה, בחוף הים הסמוך לקיבוץ מעין צבי, הזרימה הנאשמת שפכי ביוב וקולחין ממערכת הביוב שלה, דרך מתקן השפכים הצפוני אל הים, כאשר מטרת השפכים היתה הגעה לים, משמע – במטרה לסלקם לים.

סוף דבר-הנני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של איסור הטלת פסולת או שפכים לים לפי סעיפים 2+ 6(א) לחוק מניעת זיהום מים ממקורות יבשתיים, תשמ"ח-1984 (ריבוי עבירות) ובעבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת לפי סעיפים 2+ 13(א)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (ריבוי עבירות).