מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

כתב אישום בגין הריגה עקב נהיגה רשלנית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובע הגיש תביעה לפצוי כספי בסך של 1,640,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו לפי הנטען בשל רשלנות מקצועית של הנתבע (להלן גם: "עו"ד נדשי"), בעת שייצג את התובע בהליך פלילי, במשותף עם עו"ד ניצה כהן, ושבסופו הורשע התובע בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירת נהיגה תוך חציית דרך מחולקת לפי תקנה 36(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 + סעיף 68 לפקודת התעבורה, התשכ"א -1961, וזוכה מעבירת סרוב להבדק לפי תקנה 169ו(א) לתקנות התעבורה + סעיף 68 לפקודת התעבורה.
רקע ביום 9.8.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד התובע בגין עבירת הריגה, עבירת נהיגה תוך חציית דרך מחולקת, וכן עבירה של סרוב להבדק [ת.פ. (מחוזי, חי') 6117/07, ולהלן: "ההליך הפלילי"].
...
בית המשפט העליון קבע מפורשות: "נוכח כל אלה אין בידי לקבל את ההנחה לפיה המערער לא הבין את השלכות הימנעותו מלהעיד. אדרבא, סבורני כי הוא היה שותף מלא לבחירה מושכלת, הגם שהיה כרוך בה סיכון, ככל בחירה אחרת...". ולגבי הנתון שהוא העיקר לצרכי הדיון בפרק זה, אשר לקיומו, וליתר דיוק העדרו, של קשר סיבתי בין ההחלטה לא להעיד את התובע לבין ההכרעה בהליך הפלילי, הבהיר בית המשפט המחוזי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי להימנעות התובע מלהעיד בהליך הפלילי ניתן על ידו משקל זניח בהכרעת הדין: "אמנם, ייתכן כי בניגוד להצהרת הסניגור כי למרשו הוסברו משמעויות המנעותו מלהעיד, לא הוסברו לו משמעויות משפטיות אלו אך משמעות זו הובאה לידיעת הנאשם על ידי בעת השמעת דבריי בפני הסניגור. לא זאת אף זאת, כל המעיין בהכרעת הדין בעניינו של המבקש, יווכח על נקלה כי להמנעותו של הנאשם מלהעיד ניתן משקל מועט ביותר, אם בכלל. המנעותו של המבקש מלהעיד זכתה להערה, מעין הערת שוליים, בסיכום מסקנותיי העובדתיות (ראו עמ' 22 להכרעת הדין ש' 19-22)". [פסקה 9 להחלטת המחוזי] ובית המשפט העליון קבע בהקשר זה של שאלת קיומו, וליתר דיוק העדרו, של קשר סיבתי בין הכשל הנטען בייצוג לבין ההרשעה: "לכך אוסיף, כי אף על פי ששתיקת נאשם עשויה לחזק את הראיות המפלילות נגדו (סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), עדותו החסרה של המערער לא קיבלה משקל במסגרת פסק-הדין כלל ועיקר. לפיכך, איני מקבל את הטענה כי היה בה כדי להשפיע בצורה כזו או אחרת על ההחלטה להרשיעו. יתרה מכך, משלא ציין המערער אף לא ברמז מהן אותן עובדות חדשות וחיוניות שבאמתחתו, ומדוע דווקא הן מצדיקות להיעתר לבקשה ליתן לו להעיד בשלב כה מאוחר - כנדרש בכל בקשה להוספת ראיות חדשות - ממילא לא מצאתי כי קמה עילה לעשות כן.
ובכל מקרה, גם אם נתעלם משיקולי מדיניות כבדי משקל המכתיבים הימנעות מהליכה בדרך זו, אילו היה מקום לבחון את השאלה הנ"ל, הרי שהתשובה לה ברורה, ומחייבת את המסקנה כי התובע לא יוכל להוכיח קשר סיבתי.
סיכומו של דבר – התביעה נדחית על הסף.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

על פי כתב האישום ביום 1.8.17 בשעה 15:00 לערך, נהג הנאשם במונית מסוג "מרצדס" נושאת לוחית רשוי 80-121-26 (להלן: "המונית"), בכביש 1 מכיוון מעלה אדומים לכיוון ירושלים.
בעקבות נהיגתו הרשלנית של הנאשם, פגע הנאשם עם החזית הימנית של המונית באחורי אופנוע מסוג "קואנג יאנג טיו" נושא לוחית רשוי מספר 17-311-79, השייך למתלונן א.ס (להלן: "האופנוע" ו"המתלונן" בהתאמה) אשר נהג בנתיב הנסיעה השמאלי.
עוד ציין, כי הנאשם עזב את הזירה מחשש כי בני משפחתו של הנאשם יגיעו לזירה ויפגעו בו, שכן סבר בשגגה כי הרג את המתלונן.
...
בהתאם לכללי הבניית הענישה, אני סבור כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן, הינו החל ממאסר למשך 10 חודשים ועד 30 חודשים, זאת לצד ענישה נלווית.
אכן וכפי שצוין, רוב העבירות הינן מסוג ברירות משפט, אך התמונה הנשקפת מעיון ברישום מבססת מסקנה בדבר נהיגה עוברת חוק משך שנים, כאשר תחילתה ממועד קבלת הרישיון (1999) ועד לתקופה האחרונה ממש.

בהליך בקשה לפסילה עד תום ההליכים (בפ"ת) שהוגש בשנת 2021 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

עוד טוען ב"כ המשיב כי מדובר במי שעברו אינו מכביד ביחס לותק הנהיגה ולפיכך אין לראות בו נהג מסוכן.
על מנת לסבר את האוזן אפנה את הצדדים לע"פ 4300/09 רונית בן רובי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו](24.5.09) שם דובר על נסיעה לאחור למרחק קצר יותר וכתב האישום ייחס לנאשמת, במקור, עבירה של הריגה (כתוארה דאז).
יחד עם זאת נקבע בסעיף 46ב(ב) לפקודת התעבורה, כי בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור ייתן להגנה היזדמנות לטעון טענותיה "ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה ע"י הנאשם משום סכנה לציבור". כב' השופטת ארבל, כתוארה דאז, סיכמה את תכליתה של הוראת סעיף 46ב לפקודה, במסגרת בש"פ 6653/13 אבי אליהו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (27.10.13): "משהוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, נקודת המוצא היא פסילת רישיון. הגשת כתב אישום בעבירה זו מקימה חזקה לפיה ישנו סיכון שבהמשך נהיגתו של הנאשם ויש למונעה בעזרת שימוש באמצעי של פסילת רישיון. עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט אפשרות להמנע מפסילת הרישיון, אם שוכנע כי לא קיים סיכון בהמשך נהיגתו של הנאשם. הנטל להוכחת חריג זה מצוי על כתפיו – בש"פ 6757/09 מזרחי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 14.12.09; בש"פ 9437/11 אבו סלוטה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 29.1.12". לאור הקטל היום יומי המתרחש בכבישי ארצנו ,אשר אינו מבחין בין גברים , נשים , זקנים וטף, קטל אשר חוצה מגזרים וגובה קורבנות בגוף ובנפש, החליט המחוקק בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לשנות את נקודת האיזון ולהורות על פסילת רישיון נהיגה של נהגים המואשמים בעבירה, עד לפסק הדין.
...
בענייננו, נחה דעתי כי בתיק די והותר ראיות לכאורה לשלב זה של הדיון.
לאור נסיבות התאונה, המקימות חזקת מסוכנות, חזקה שלא נסתרה מצד ההגנה - מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד גמר הדין.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האישום הפלילי והכרעת הדין בעקבות האסון הוגשו כתבי אישום נגד שלושת המערערים, ונגד אחרים שעניינם אינו נוגע בהליך זה. המאשימה, מדינת ישראל, ראתה לנכון להבחין ביניהם.
היסוד הנפשי הנידרש לשם ביסוס אחריות בגין הריגה אינו שקול לזה הנידרש בגין גרם מוות ברשלנות; מדרג הענישה הוא שונה לחלוטין, והדברים ידועים.
] "אחריותו של נאשם מס' 1 היא כאמור הגבוהה ביותר. הוא סחף את כל האחרים ואת הציבור לסיכון שהיתממש. הוא היה מי שעשה כל שלאל ידו, ביושר ושלא ביושר, כדי להחדיר את השיטה ולהפיק אגב כך רווחים בלתי מבוטלים. מבחינה זו יתר הנאשמים הם נגררים, אף אם נגררים בעלי שיעור קומה, שבמכלול נסיבות העניין היה מצופה מהם לנהוג אחרת לחלוטין" (שם, בפס' 25 [ההדגשות הוספו]) לגבי מר קאופמן קבע בית המשפט המחוזי כי: חלקו העקרי של הנאשם בבניין ורסאי היה בפקוח ובביקורת.
...
יישום השיקולים השונים ביחס לגזר הדין המשמעתי הגיעה העת להתכנס ליישום כל האמור לעיל על גזר דינה של ועדת המשמעת.
על רקע זה אני דוחה את טענות מר רון גם ביחס לגזר הדין המשמעתי שהוטל עליו.
על רקע זה אני סבור שיש לבטל את אמצעי המשמעת שהוטל עליהם, ולהחליפו בהתליית רישיונם בפועל לתקופה בת 22 חודשים, ולהפסקת רישומם בפנקס לתקופה זו. תקופה זו היא גבוהה משמעותית במידה רבה מאוד מזו שנקבעה בעניין גשר המכביה.

בהליך בקשה לפסילה עד תום ההליכים (בפ"ת) שהוגש בשנת 2023 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

"אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפי הנתונים שפירסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2005 ארעו 381 תאונות דרכים קטלניות שנהרגו בהן 448 בני-אדם. המצב החוקי הקיים מאפשר לנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה שגרמה לתאונת דרכים שאדם נהרג בה, להמשיך לנהוג עד לסיום משפטו. מטרתה של הצעת החוק המונחת לפניכם הוא להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שאדם נהרג בה – ואני חוזר ומדגיש שהוגש נגדו כתב אישום, לא שקרתה תאונה ולא שניפתחה חקירה, אלא שכבר נאספו די ראיות כדי להגיש נגדו כתב אישום באותה עבירה, שהוא עשה תאונת דרכים והרג אדם- אדם כזה, על פי הצעת החוק לא ימשיך לנהוג ולסכן את הציבור בנהיגתו עד תום המשפט, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שאין בנהיגתו סכנה לציבור. בהתאם להצעת החוק, בית המשפט יפסול את אותו נהג, שכאמור הוחלט להעמידו לדין, מלהחזיק רישיון נהיגה, והפסילה תהיה עד תום ההליכים המשפטיים. אבל גם במקרה הזה, כדי להשאיר לבית המשפט שיקול דעת, כדי שהפסילה לא תהיה אוטומאטית, עדיין בית- המשפט יכול להחליט אחרת, כלומר הוא יהיה רשאי לדחות את הפסילה למועד אחר, שהוא ייקבע. בית המשפט יהיה רשאי – אמנם מתוך ציון נימוקים לכך, והוא צריך שיהיו לו נימוקים טובים – גם שלא להורות על פסילה, אם שוכנע כי אין בהמשך נהיגת הנאשם משום סכנה לציבור. הצעת החוק גם מאפשרת לנאשם לפעול לביטול הפסילה בהליך מהיר במיוחד, וקובעת שגם אם הוגש נגד אדם כתב אישום, וגם אם בית המשפט החליט לשלול את רישיונו עד תום ההליכים, אם הוא ביקש שלא ישללו את רשיונו, בתוך 14 יום בלבד בית המשפט צריך לקבל החלטה בנושא הזה. כלומר, הצעת החוק היא מאוזנת. מצד אחד היא קובעת שאם כבר הוגש נגדך כתב אישום ועשית עבירה והרגת אדם, לא תמשיך כרגע לנהוג, עד תום המשפט, כדי שלא תמשיך לסכן את הציבור בנהיגה המסוכנת שלך ולא ייהרגו בגלל נהיגתך אנשים נוספים. מצד שני, אתה חושב שיש לך נימוקים מספיק טובים, והראיות נגדך הן כל כך חלשות, והמשך הנהיגה שלך לא יסכן את הציבור...אם הוגש נגדך כתב אישום, נראה שהפרקליטות חושבת שיש לה די ראיות להרשיע אותך באותה עבירה. אבל אם זה באמת היה משהו חד פעמי, ומדובר באדם לגמרי ללא עבר מסוג זה, וכתב האישום הוא לא על פזיזות, אלא על משהו שהוא מאד רשלני, עדיין יש לך אפשרות לשכנע את בית המשפט, ובית המשפט יצטרך בתוך 14 יום, להחזיר לך את הרישיון – אם הוא ישתכנע שבנסיבות של אותה תאונה, המשך נהיגת הנאשם, לא יסכן את הציבור.
...
הולכת הרגל הייתה על הכביש 4.09 שניות עד שנפגעה מהרכב, כאשר אנו מחזירים את הרכב לאחור באותו זמן, אנו מצאנו שהרכב היה במרחק של 68.13 מטר מתי שהיא ירדה לכביש.
משכך אני קובעת, כי בשלב זה, ישנן די ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום והתנהלותו של המשיב בעבר בראי עבירת מהירות יחד עם תוצאות התאונה מעידות על מסוכנות המשיב.
סוף דבר אשר על כן, לנוכח קיומן של ראיות לכאורה, קיומה של מסוכנות בנהיגת המשיב במהירות המנוגדת לכאורה למהירות המותרת, אי האטה לפני מעבר חצייה, גם בצומת מרומזרת, והתוצאה הטרגית של התאונה נשוא תיק זה, הריני מורה על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד למתן פסק דין בעניינו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו