כשלון תמורה שירות מערכת בחירות ראשות העיר

אין מחלוקת, כי ארבעה פרסומים אלה (להלן, ביחד: "הפרסומים") יצאו מתחת ידם של הנתבע, מטה הבחירות שלו, פרסומאיו, תקשורתניו ויועציו השונים, וכי הפרסומים נועדו לשרת את מערכת הבחירות שלו לראשות העיר, כתמיכה בסיכוייו להגיע לתפקיד המיוחל, ובעיקר – כעולה מתוכנם של הפרסומים – לשם הצגת התובעת באור (וליתר דיוק: בצל, או בצללים) שבחר להציגה, כדי לפגוע בסיכוייה להיבחר מחדש לקדנציה שנייה ונוספת כראש העיר.

יתרה מכל האמור לעיל: ניסיון הנתבע להאחז ב'הגנת הסתמכות' שלו על כך שפורסמה הכתבה הקודמת וכי קיימת לו הנחה או חזקה שתוכנה אמת בכל המיוחס למינוי לוי ולנסיבותיו, משלא היתה לגביה תגובה מצד התובעת (גם לו נניח שהוא מתיימר לדעת כל תגובה כזו, לו ניתנה בשעתה) – ניסיון זה נדון לכישלון מסיבה נוספת, והיא כי היה גם היה מעשה של התמודדות ובחינה של המידע הכלול באותה כתבה קודמת (שהנתבע לא ידע שובעה בציטוטיו הימנה בפרסומים הנוכחיים), וזאת בדמות בדיקתו המקצועית של מבקר המדינה, שמצא כי אין כל ממש בטענות הללו ולא מצא כל מקום לכלול מינוי זה בדו"ח המבקר שעסק במינויים ברשויות המקומיות דאז [סעיף 31 לתצהיר התובעת, שבדיקתו זו ידועה לנתבע עצמו (עמ' 9 ש' 11) ואשר לא הזים את הנטען לגבי תוכן ממצאי המבקר כאמור (עמ' 9 ש' 12-13)].

בקביעת גובה הפצוי הנקצב עתה, אני לוקח בחשבון מילים כדורבנות אלה, של בית המשפט העליון, הישימות כמובן לענייננו, ביחד עם כלל נסיבות המקרה והעובדות המוכחות, וביחד עם מימצאי פסק דין זה, וכן את: התוכן החמור של לשון הרע שיוחסה לתובעת, כאדם, כראש עיר מכהנת, כמועמדת לבחירות מחדש (אז, ובפוטנציאל עתידי, ובעמדות ותפקידים צבוריים; את הנזק המתואר לה ולבני משפחתה, כפגיעה עד עומק נשמתם וכפגיעה מוראלית בעיצומה של מערכת בחירות; את העובדה שהנתבע לא התנצל, כשנדרש בכך מיידית ובכתב ע"י ב"כ התובעת, ואף לא בשלב כלשהוא של ניהול ההתדיינות, וכי הודאתו (בסיפא לעדותו בבית המשפט) בכך שהוא מצטער על השתלשלות העניינים ועל השמוש במילים "שוחד בחירות" (עמ' 9 ש' 8-9),-הנה מאוחרת מדי ומעטה מדי, וכי לא התבטאה בזניחת ההתמודדות המשפטית עד מיצוי הדין עד תום, וכי לא הביע נכונות גם אז להתנצל בפומבי, וכי אמירתו האמורה בעדותו היתה רק פרי של חקירה נגדית כלפיו; את העובדה שעל בית המשפט לאמוד גם את ההוצאות שיהא עתה או בעתיד על התובעת לשאת בהן על מנת להביא תמצית מהדיון ומפסק הדין לידיעת הציבור בעירה, בין במקומון ובין בכרזות ובין בעלונים לבתי התושבים (כמענה פסוק וחלוט לפרסומים המשמיצים של הנתבע), לאור אי היתייחסות הנתבע (לרבות בסיכומיו) לעתירת פירסום ההתנצלות הנדרשת, שבסעיף 84 לכתב התביעה ושבסעיף 49 לסיכומי ב"כ התובעת, ומשאין בדעת בית המשפט לאכוף על התובעת עתה את נוסח ההתנצלות שתפיס את דעתה, או לקבוע עבורה מתכונת ועיתוי של פרסומה, וכשלם כך ייקבע עתה מנגנון ראוי בסיפא לפסק הדין, וכשממילא רשאית התובעת לפרסם בכל עת תמצית ראויה ונכונה של פסק הדין, על פי המותר בסעיף 13(7) לחוק; את האמור בתצהיר התובעת אודות הנסיבות המחמירות הכרוכות בפרסומים ובנזקם לה (סעיף 59 לתצהירה), כפי שצוטט לעיל מסעיפי המשנה שלו; את העובדה ששוחד הבחירות, שהנתבע מייחס לה, כשוחד שניתן על ידה ללוי, כביכול, הנו: הן שוחד בחירות במובנו הצר והחמור (=הבטחה או תמורה בדיעבד בשל הסכמת לוי לתמוך בתובעת בסיבוב הבחירות השני), והן טובת הנאה 'בלבד' (=קבלת התפקיד של יועץ מוניציפאלי בלי צורך ממשי בו עבורה ועבור הערייה כביכול, והן שלמונים של ממש (=בכספים ממשיים רבים כמשכורות מקופת משלם המיסים), והן בצורת טובת הנאה נוספת (=של מתן אפשרות נטענת ללוי הבכיר לקבל שכר גבוה ולהתבטל ממעש ולעשות לרווחתו הפרטית באותה עת; את העובדה שהשמצות לצורך בחירות, והשתלחויות משמיצות בכלל, הפכו למעין 'ספורט לאומי' בישראל, הנעזר בשירותי פרסומאים ואנשי תיקשורת, יועצים ומעצבי דעת קהל, כשהאמת אינה נר לרגלי חלק מהעושים במלאכה, וכשנזקם של הנפגעים הנו לעתים בלתי הפיך: "גם לפוליטיקה יש גבולות...

...

אשר על כן, ועקב מכלול האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי כולל בסך 250,000 ₪, דהיום, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית שנתית צמודה מירבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל; כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת את החזר אגרת המשפט ששילמה בתיק זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנתית צמודה מירבית כחוק מיום תשלומה בפועל של כל מחצית של האגרה ועד יום ההחזר בפועל.

לצורך חישוב רכיב זה, ימציא ב"כ התובעת לנתבע, באמצעות בא כוחו, בתוך 7 ימים מקבלת פסק דין זה, את צלום הקבלה על תשלום המחצית השנייה של האגרה, המלמד על סכום התשלום ועל מועד התשלום בעבר; כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית שנתית צמודה מירבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבע לפרסם התנצלות לגבי פרסום הפרסומים נשוא התביעה ולגבי תוכנם, שהשמיץ את התובעת, בנוסח שיתואם בהסכמה בין ב"כ הצדדים, בתוך 30 יום מהיום, ושיפורסם ע"י התובעת במקומון "קול הרצליה" (אם עודנו קיים) או במקומון אחר שתבחר, ובמודעה שלא תפחת משטח מודעת אוגוסט או מודעת ספטמבר (לפי הגדולה משתיהן), ובעלונים דוגמת העלון (להלן: "הפרסומים המתקנים"), תוך רשות לתובעת לכלול בפרסומים המתקנים גם מובאות או תמציות מפסק הדין הנוכחי, והכל מבלי לגרוע מזכות התובעת לגרום לפרסום תמצית נכונה והוגנת מפסק דין זה או מחלקים בו, גם שלא במסגרתם של מי מהפרסומים המתקנים האמורים.

התובעת טענה כי בנוסף, היא היתקשרה עם הנתבע בהסכם לאספקת שירותי דפוס שניתנו בהתאם לצרכי הנתבע לאורך תקופת הבחירות המוניציפליות לראשות העיר מגדל בשנת 2013.

הנתבע טען כי, משרד הפירסום של התובעת לא עמד בהתחייבויותיו מולו והתנהל בצורה קלוקלת שהוותה אחד הגורמים לכשלונו בבחירות.

זאת ועוד, הנתבע ממשיך ומעיד ( עמ' 15) כי הוא עבד עם התובעת על בסיס הצלחה : " אנחנו עבדנו על בסיס הצלחה, היה לו רווח מהפרסומים עצמם כי עבדתי במקומו, דבר שני היה להם חשוב שאני אכיר להם אנשים במערכת, עמיר פרץ שאולי הוא יסדר להם עבודה נוספת, עבודת בחירות נוספת. בנוסף מתניה הלך לבוז'י הרצוג בתחילת הדרך". גרסה זו מנוגדת כליל לסעיף 11 לתצהירו לפיו ההסכם שנחתם היה על סכום של 30,000 ₪, והנתבע מציג שתי גרסאות שאינן מתיישבות אחת עם השנייה, כאשר מצד אחד טוען כי נחתם הסכם לתשלום סכום של 30,000 ₪, ומצד שני טוען כי, ההסכם היחיד שנחתם הנו נספח א' וכי סעיף התמורה נמחק ונותר רק חובת תשלום הבנויה על בונוסים והקשורה להצלחתו בבחירות.

...

שנית, אותו הסכם נטען לפיו התמורה החוזית הינה 30,000 ₪ ,מעולם לא הומצא לתיק ביהמ"ש. לסיכום: לאור האמור לעיל, ולאור הסתירות בגרסאותיו של הנתבע, הוא לא הצליח להציג ראיה כלשהי הסותרת את נספח א' לכתב התביעה.

מנגד, שוכנעתי בגרסת התובעת, כי לא היה כל הגיון למחוק את סעיף התמורה ולהשאיר רק סעיף הבונוסים בהסכם.

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומורה לנתבע לשלם לתובעת סכום של 28,320 ₪.

עוד הוסיף המבקש, כי נוסף על הבטחות נקודתיות אלו סיפר לו עיסא, כי במהלך מערכת הבחירות היתקיימו מגעים הדוקים בין המשיב לבין רשימת אלתג'מוע במסגרתם, היתקיימו מספר פגישות בין צוות מוביל מקרב מישפחת נוג'ידאת למשיב, כשבפגישות ניהלו הצדדים מו"מ בנוגע להתחייבויותיו של המשיב כלפי מישפחת נוג'ידאת בתמורה לתמיכת בני המשפחה במועמדותו לראשות המועצה.

(1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת, למעט הובלת הבוחר בכלי רכב אל מקום הקלפי וממנו לצורך הצבעתו; (2) אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; (3) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר, אם ניתן לידי הלוקח או בשביל הלוקח לידי אדם אחר, אם ניתן מתחילה או בדיעבד, ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר".

המשיב הסביר, כי רק בחודש יולי 2015 הגיע לידיו הסכם הבחירות ומיד עם קבלתו הוא פעל לצורך פתיחת ההליך, שכן לא ניתן היה לתקוף את תוצאות הבחירות בהתבסס על תחושת בטן גרידא: "ת. מה שהיה מתגלגל בין האנשים שיש הסכם אבל לאף אחד מאיתנו, גם אני וגם הם לא היתה שום ראיה, אף אחד לא רצה לפתוח פה ולדבר עד שעיסא לא עבר את המיכרז של רכז עיר ללא אלימות, הוא חש נפגע והוא פתח את הקלפים" (עמ' 35 לפרוט', שורות 17 - 19).

בהתאם להצהרת המבקש, כוחה האלקטורלי של מישפחת קרתאווי עומד על כ-500 בוחרים (סע' 11 ל-ת/4) האם כל אותם 500 מצביעים נכחו בחוג הבית אצל עיסא? פהד נוג'ידאת ממשפחת קרתאווי הצהיר בסעיפים 10 ו-11 לתצהירו (נ/4): "אבקש לציין כי לאור האמור לעיל, אני תמכתי במר סאלח סלימאן גם בבחירות שהתקיימו בשנת 2003 , וגם בבחירות שהתקיימו בשנת 2008 וגם בבחירות שהתקיימו בשנת 2013. גם רבים מהמצביעים ממשפחתי, מישפחת קרטאוה תמכו בבחירות האמורות במר סאלח סליאמן מאותן סיבות....אני גם לא השתתפתי בשום מפגש או חוג בית שערך סאלח סולימאן. מבחינתי ומבחינת קרוביי, הישגיו בעבר בתור ראש המועצה, במיוחד בהשוואה לכשלון החרוץ של האחרים, היה בהם די והותר כדי שאשוב ואצביע בעדו". בסע' 12 לתצהירו הוסיף פהד : "אבקש לציין כי ידוע לי שמר נאסר נוג'ידאת, שהוא ממשפחת אלגראטוה, תמך הוא ואנשיו בבחירות בשנת 2013 במר מוניר חמודה, באופן פומבי. נאסר הוא בעל חברת הסעות ושימש בעבר ממלא מקום ראש המועצה במשך שנתיים. בשל מעמדו של נאסר ידוע לי שיש לו בסיס תמיכה ניכר בקרב מישפחת גרטאוי ויש לו כוח אלקטוראלי משמעותי בקרב המשפחה". ואכן בעדותו בפניי אישר נאסר את הצהרתו של פהד וכלקמן: "ש. אבל תמכת באחד המועמדים.

...

יחד עם זאת, בטרם ניתנה החלטתי זו נחקרו כמאל וחוסני על דבריהם באותן השיחות.

לאור כל האמור הבקשה להורות על ביטול הבחירות נדחית.

הנני מחייב את המבקש לשלם למשיב, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

מבוא וסקירת ההליך "הכרוניקה אשר תתואר להלן חוזרת על עצמה פעם אחר פעם במערכות הבחירות לרשויות המקומיות בישראל: קבצת אנשים מבקשת להיתמודד בבחירות הקרבות למועצת רשות מקומית. הקבוצה מתארגנת לעשות כן, ובמסגרת זו קובעת את סדר הופעתם של המתמודדים ברשימת המועמדים. בנוסף, הקבוצה נערכת לקראת הבחירות עצמן, מגייסת עובדים ומתנדבים שיסייעו לה, ואף מתקשרת בהסכם עם גורמים שונים לשם מתן שירותים, כגון: עריכת סקרים, יחסי ציבור ומתן ייעוץ משפטי. אנשי הקבוצה מציינים בפני כל המתקשרים עמם, כי לאחר הבחירות, ומייד עם קבלת כספי מימון הבחירות, ישלמו להם את התמורה המגיעה להם בגין השירותים והטובין שהם מספקים להם. ברם, הרשימה נכשלת בבחירות, אינה מצליחה להכניס מספר מועמדים למועצה באופן המזכה אותה בכספי הבחירות ואינה יכולה לכסות את הוצאותיה. מה יעשו העובדים וכל המתקשרים עם הרשימה? מי אחראי לשלם להם את כספם? ואת מי, אם בכלל, יוכלו לתבוע על מנת לקבל את המגיע להם?"[footnoteRef:1] [1: עמרי כבירי "רשימת מועמדים בבחירות מוניציפאליות – כשרותה ומגבלותיה של האישיות המשפטית" ספר שמגר חלק א, 555 (2003) (להלן: "מאמר כבירי").

] האם יש לחייב מועמד לראשות רשות מקומית, וכן שתי מועמדות נוספות ברשימה, בחובות כלפי עובדים שיעבדו מטעם הרשימה בבחירות, וכל זאת – מכוח עילת הרמת המסך ועקרון אחריות אישית? סוגיה זו היא העומדת בליבת הליך זה. מונחת לפנינו תביעתם של 70 תובעים (במקור – 112 תובעים), בני נוער וצעירים בעת הרלוואנטית לתביעה, אשר עבדו לפי טענתם בעיר נהריה במהלך מערכת הבחירות לרשויות המקומיות, שהתנהלו בישראל בחודש 10/2018.

...

במקרה שבנדון, לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש לקבל את תביעת התובעים ברכיב זה, ולחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מהתובעים (וכאשר המדובר ב-70 תובעים) פיצוי בסך של 100 ₪, ובשים לב להשלכות שהיו לאי קבלת תלושי השכר על חוסר הוודאות בקביעת זכויותיהם של התובעים.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, ועל כלל הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים המצוינים בסעיפים 209, 214, 218 ו-228, דלעיל.

דא עקא, שבסופו של דבר, התובעים לא נחקרו כלל בגין עבודתם, כאמור לעיל.

התביעה היא תביעה כספית בגין כישלון תמורה בגין שירותיו של התובע לנתבע, שניתנו לו במסגרת מערכת הבחירות לראשות העיר ירושלים בה היתמודד הנתבע.

...

לפיכך טענה הנתבעת 2 להיעדר יריבות מה גם, שכתב התביעה לא הומצא לה כנדרש ודינה להידחות.

איני מקבלת את גרסתו של הנתבע לפיה הוא דיבר עם התובע על נסיעתו לחו"ל מבלי שיצר מצג כלשהו בפניו לפיו הוא עשוי לגייס כספים שיכול שיסייע מהם לתובע (ראו גם עדותו של עו"ד מוטי הרוש ותצהירו של מר דייטש בסעיף 23).

לפיכך ומשלא הוצגו מסמכים ע"י הנתבע על מנת להוכיח כי התשלומים ניתנו ללא הצגת קבלה מקורית, דין טענת הקיזוז להידחות.