כשירות של מועמדים לראש הממשלה

(לבקורת שיפוטית על מינוי או אי העברה מכהונה של שרים וסגני-שרים אשר בהתנהגותם בעבר דבק פסוּל ערכי, ראו למשל: בג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השילטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404 (1993), בעיניין השר דרעי; בג"צ 4267/93 אמיתי הנ"ל, בעיניין סגן-השר פינחסי; בג"צ 2533/97 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 46 (1997) (להלן: פרשת צחי הנגבי 1), ובג"צ 1993/03 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817 (2003) (להלן: פרשת צחי הנגבי 2), בעיניין השר צחי הנגבי; וכן: בג"צ 5853/07 אמונה הנ"ל, בעיניין השר חיים רמון; לבקורת שיפוטית על מינויים למשרות בכירות במערך המקצועי של השרות הצבורי בגין פגם ערכי שנפל בעבר בהתנהגותם של המועמדים, ראו למשל: בג"צ 6163/92 אייזנברג הנ"ל, בעיניין מינויו של יוסי גנוסר למנכ"ל משרד ממשלתי; בג"צ 4668/01 שריד נ' ראש הממשלה, פ"ד נו(2) 265 (2001), בעיניין מינויו של אהוד יתום לראש המטה למלחמה בטרור; בג"צ 5757/04 הס הנ"ל, בעיניין מינויו של דן חלוץ לתפקיד סגן-הרמטכ"ל; וכן בג"צ 5562/07 שוסהיים הנ"ל, בעיניין מינויו של ניסו שחם לתפקיד סגן מפקד מחוז ירושלים).

בנסיבות העניין שלפנינו, נוכח מעמדו כראש מערכת הייעוץ המשפטי וכפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת, רשאי היה היועץ המשפטי לייעץ לשר ולממשלה בשאלת כשירות מועמדותו של העותר לתפקיד מנהל מינהל מקרקעי ישראל.

...

בנסיבות אלה מסקנתי היא, כאמור, כי לא ניתן להביא את מועמדותו של מר לביא בפני הממשלה, הממשלה אינה רשאית, מבחינה משפטית, למנותו".

השאלה המתעוררת בנסיבות העניין הינה האם רשאי היה היועץ המשפטי לממשלה לקבוע בחוות-דעתו כי "לא ניתן להביא את מועמדותו של מר לביא [העותר] בפני הממשלה". במילים אחרות; משהגיע היועץ המשפטי לממשלה למסקנה כי העותר פסול מלהתמנות למשרת מנהל המינהל, האם בדין הוסיף וקבע כי הממשלה מנועה מלדון במועמדותו של העותר.

אילו סברנו כי איזון ראוי בין השיקולים הרלוונטיים לעניין עשוי היה להוביל בסופה של דרך לתוצאה שונה בעניינו של העותר, היינו נוהגים כן. עם זאת, משהגענו למסקנה כי עמדתו המהותית של היועץ המשפטי לממשלה בדבר פסילת מועמדותו של העותר לתפקיד מנהל המינהל מבוססת על יסודות איתנים ומוצקים, לא ראינו לנקוט בדרך האמורה שעשויה היתה לגרום לעיכוב ניכר במינוי מנהל-קבע למינהל מקרקעי ישראל, על מכלול המשמעויות הנלוות לכך בנסיבות העניין.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, פסקנו ביום 6.8.08 כי העתירה נדחית.

אכן, הלכה ותיקה היא כי "כשירות המועמד לחוד ושיקול דעת מנהלי של הממנה לחוד" (בג"ץ 727/88 עווד נ' השר לעינייני דתות, פ"ד מב(4) 487, 492 (1989)).

עליה לוודא כי המינוי לא יפגע באיכותו של השרות הצבורי, במקצועיותו או בטוהר המידות שלו – ולא יכרסם באמון שנותן בו הציבור (בג"ץ 4646/08 לביא נ' ראש הממשלה, פסקות 8-9 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (12.10.2008); להלן: עניין לביא).

בה בעת, הובהר כי "תחום הבקורת השיפוטית עשוי להתרחב ככל שהוא נוגע להיבטים הנורמטיביים הכרוכים בבחינת התאמתו המהותית של מועמד [...] בשל כשל ערכי שדבק בהתנהגותו או במעשיו" – שכן היתרון בו מחזיקה הממשלה בכל הקשור להיבטיו המקצועיים של המינוי, מצטמצם כאשר מתעוררת סוגיה נורמאטיבית (עניין לביא, פסקה 19).

...

השופט ג' קרא: קראתי האמור בחוות דעתם של חבריי השופטים נ' הנדל ו-א' שטיין ועמדתי היא שדין העתירה להתקבל במלואה על שני ראשיה במובן זה שהחלטתו של שר המדע לפסול את מינוי פרופ' אמתי תבוטל ובנוסף יחויב באישור מינויה לתפקיד במועצת הנגידים של קרן המחקר.

דעתי שונה משסבור אני שבנפול הסיבה היחידה לסירוב השר לאשר את המינוי של העותרת (חתימת העותרת על העצומה) אינני רואה מקום להחזרת הסוגיה לבחינתה מחדש על-ידי השר.

המינוי של העותרת הוא לתפקיד מקצועי באופן מובהק ובנדון זה מקובלת עליי עמדת היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו "ככל שמדובר במינוי מקצועי מובהק, אקדמי או מדעי באופיו, התחשבות בשיקולים מן התחום הערכי תוכל להיעשות אך בצורה זהירה עד מאוד, תוך שקלול מכלול נסיבות העניין" (פסקה 27 לתגובת היועץ המשפטי לממשלה).

בבחירות אלה כשיר להיות מועמד לראש הממשלה רק מי שהוא חבר הכנסת (סעיף 8(א)(3) לחוק-יסוד: הממשלה).

דחיית הדיון בועדת החוקה, חוק ומשפט על ידי המשיב מס' 1 ליום 18.12.2000 יוצר רושם כי המשיב מס' 1 מבקש לשים מקילות בגלגלי מועמדותו של מר בנימין נתניהו כמועמד הליכוד בבחירות לראשות הממשלה.

...

הוא מדגיש כי "אין זה ראוי כי בית משפט זה יתערב בהליכי הכנסת, אף אם יש במצב הקיים משום אי נוחות מסויימת לעותרת, כל עוד החלטתי מעוגנת בתקנון הכנסת, ואין בה משום פגיעה ממשית וקשה באשיות משטרנו". העתירה הוגשה לבית משפט זה ביום 12.12.2000.

ודוק: אין אנו קובעים כי המשיב מס' 1 פעל שלא כדין.

השופטת דורנר קבעה כי החלטת יושב-ראש הכנסת היא סבירה, ומטעם זה דין העתירה להידחות.

מטעמים אלה החלטנו לדחות את העתירה.

כמו כן, דנו יושבי ראש ועדת הבחירות בטענות הנוגעות לתנאי הכשירות שבסעיף 6א לחוק היסוד, שהועלו ביחס למועמדים שעל פי הנטען פרשו מסיעתם ולא התפטרו סמוך לפרישה, ובכל זאת נכללו ברשימה שהגישה מפלגה שיוצגה על ידי סיעה בכנסת היוצאת (ראו: מכתב יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-16 לח"כ שאול יהלום בעיניין "בקשה לפסילת מועמדותה של ח"כ יעל דיין מרשימת מרצ" (30.12.2002); עניין פרס; פ"מ 1/23 בן מאיר נ' יברקן (19.1.2020)).

בהמשך לאמור, בפסיקה נדונה לא אחת סוגיית תוקפו המשפטי של מנהג בהקשרים שונים (ראו: בג"ץ 9029/16 עו"ד יצחק אבירם נ' שרת המשפטים, חוות דעתו של השופט נ' הנדל (1.2.2017); ע"א 1773/06 אלף נ' קבוץ איילת השחר, פסקות 50-46 (19.12.2010); בג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל, פסקות 47-45 לחוות דעתה של הנשיאה מ' נאור (13.4.2016)).

...

יו"ר ועדת הבחירות הוסיף וציין כי אין ממש בטענת המערער לפיה מרצ מתעברת על ריב לא לה, נוכח העובדה שלא ניתן למצוא בלשון החוק עיגון למסקנה לפיה פרישת חבר כנסת היא עניין שבינו לבין סיעתו בלבד.

במכלול הנסיבות הללו – דהיינו כאשר המצגים בערעור הם מצגים הנוגדים את תכלית החוק, שניתנו על ידי גורמים בלתי מוסמכים, שהבהירו בזמן אמת כי עמדתם אינה מחייבת את הגורם המוסמך לדון בסייג ההתפטרות (ועדת הבחירות) – סבורני כי לא ניתן לדחות הפעלה של הוראת חוק מפורשת, לא כל שכן הוראת חוק יסוד, בהתבסס על טענת ההסתמכות.

דא עקא, גם אם אקבל כי ניתן היה לייחס משקל שונה במידה כזו או אחרת לטענת חוסר הבהירות ולטענת ההסתמכות (וכיצד אוכל שלא לקבל אפשרות זו בהינתן עמדת חברותיי וחבריי, שופטי הרוב), עדיין על מנת שנתערב בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות, נדרש שנגיע למסקנה כי החלטתו בעניינו של מר שיקלי מצדיקה התערבות על פי הסטנדרט האמור.

במצב דברים זה, אינני סבור כי היה מקום לקבוע שהחלטת יו"ר ועדת הבחירות לדבוק בהוראת סעיף 6א לחוק היסוד, ולא לאפשר התגברות עליה על בסיס הנסיבות הפרטניות שהציג מר שיקלי, הצדיקה התערבות של בית משפט זה. סוף דבר לאור כל האמור, סברתי בשעתו, ועודני סבור גם עתה, כי היה מקום לדחות את הערעור שהוגש בעניין מר שיקלי, ולאשר את החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות כי מר שיקלי מנוע מלהתמודד בבחירות הקרובות ברשימת הליכוד.

בבחירות אלה כשיר להיות מועמד לראשות-הממשלה מי שעומד בראש רשימת מועמדים בבחירות לכנסת (סעיף 8(א)(2) לחוק-יסוד: הממשלה).

דחיית הדיון בועדת החוקה, חוק ומשפט על-ידי המשיב 1 ליום 18.12.2000 יוצרת רושם כי המשיב 1 מבקש לשים מקלות בגלגלי מועמדותו של מר בנימין נתניהו כמועמד הליכוד בבחירות לראשות-הממשלה.

כך, למשל, נפסק (מפי השופט זמיר) כי סכסוכים הקשורים לעליית יהודים על הר הבית אינם שפיטים, וכי סיכסוך שעניינו השאלה אם לאחר התפטרות ראש-הממשלה מוסמכת הממשלה לנהל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית בעינייני שלום אינו שפיט (ראו: בג"ץ 8666/99 תנועת נאמני הר-הבית נ' היועץ המשפטי לממשלה; בג"ץ 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה של מדינת ישראל).

...

הוא מדגיש כי "אין זה ראוי כי בית-משפט זה יתערב בהליכי הכנסת, אף אם יש במצב הקיים משום אי נוחות מסויימת לעותרת, כל עוד החלטתי מעוגנת בתקנון הכנסת, ואין בה משום פגיעה ממשית וקשה באשיות משטרנו". העתירה הוגשה לבית-משפט זה ביום 12.12.2000.

ודוק, אין אנו קובעים כי המשיב 1 פעל שלא כדין.

השופטת דורנר קבעה כי החלטת יושב-ראש הכנסת היא סבירה, ומטעם זה דין העתירה להדחות.

מטעמים אלה החלטנו לדחות את העתירה.