כשירות נפשית של נאשם חולה סכיזופרניה

ואולם, בסופו של יום לא חלקה ההגנה על עובדות כתב האישום (ר' בפרוטוקול, עמ' 56 שורה 23), כך שאין צורך להדרש להיבט זה. המחלוקת בין הצדדים לפניי נטושה איפוא אך בשאלת כשירותו הנפשית, המהותית והדיונית, של הנאשם.

ד"ר אשמן התבקש בחקירה זו להתייחס לאבחנה שערך ד"ר ברגר בין מצבו הכרוני של הנאשם לבין מעשה העבירה, והשיב כלהלן: ד"ר ברגר שערך את חוות הדעת בנוגע למצבו של הנאשם במועד העבירה, העיד כאן שהוא לא מוצא קשר סיבתי בין מחשבות השוא, בין המצב הפסיכוטי הכרוני של הנאשם לבין העבירה וטען שהמעשה של הנאשם נבע מצריכת האלכוהול, לרעה שמאפיינת את הנאשם כך לדבריו אני חושב שההפרדה בין שתי התחלואות מצד אחד סכיזופרניה ומצד שני שתיית אלכוהול היא קצת מלאכותית.

הייתי יכול ליפגוש תיק דומה של חולה סכיזופרניה שתקף את אביו על רקע ריב, שהוא לא שתה אלכוהול, אם זה היה רק אלכוהול, מה שאומר שהארוע עצמו, אי אפשר להגיד שהוא כתוצאה מאלכוהול, הוא יכול לנבוע רק ממחלת נפש, אין איזה משהו שמאפיין את הארוע שיכול להיות שזה לא קשור בשום צורה לסכיזופרניה, זה מלאכותי בעיני (ר' בפרוטוקול, עמ' 44 שורה 16 ואילך.

...

הוא הדגיש כי לא קיים בידינו מעין "מכשיר רנטגן" לנפש, ובסופו של דבר פסיכיאטרים מתבססים על דיווחי המטופל וההסתכלות עליו (ר' בפרוטוקול, עמ' 45 שורה 9 ואילך).

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הפסיכיאטרים המומחים מטעם המאשימה ומטעם הנאשם, אשר העידו לפניי, וגם עיינתי בהודעות ובמסמכים הנוספים שהוגשו לפניי ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בסיכומיהם, לרבות סיכומים בכתב מטעם ההגנה, אין בידי לקבל את טענות ההגנה לאי-כשירות הנאשם על רקע נפשי, הן במישור המהותי והן במישור הדיוני.

סוף דבר: אשר על כן – וכאשר עובדות כתב האישום אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים – מסקנת ההרשעה מתבקשת מאליה.

אני מרשיע אפוא את הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי הוראות סעיף 380 לחוק העונשין, ומזכה את הנאשם מהעבירה של איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין.

עוד צויין כי המהלך הקליני שאופיין גם בתנודות ובמצבי הרוח מתאים לאבחנה של מחלה סכיזופרנית או מחלה סכיזו-אפקטיבית, ועל כן הנאשם טופל ומטופל בתרופות נוגדות פסיכוזה ובתרופות נוגדות דכאון.

ואבהיר, ככל שהנאשם צריך היה להוכיח את קיומו של הסייג לאחריות פלילית ברף ראייתי של מאזן הסתברויות, יתכן ונכון הייתי לקבל את עמדת התביעה לפיה עמדתו של ד"ר עמוס רן אינה יכולה לעמוד לבדה, אולם בהנתן העובדה כי הנאשם זקוק להוכחת ספק סביר בלבד, יש בחוות הדעת העומדת כראיה רפואית יחידה, הסבריו של הפסיכיאטר וצרוף מאפייני הארוע, כדי להקים ספק סביר זה. נוסף לאמור לעיל, ומעבר לעובדה כי חוות דעתו של ד"ר עמוס רן מקימה ספק סביר בדבר כשירותו הנפשית של הנאשם בעת ביצוע המעשים, נראה כי גם נסיבות ביצוע העבירה הן מאותן נסיבות אשר יכולות, כשלעצמן, להצביע על קושי מהותי בבוחן המציאות של מבצע העבירה.

משקבע המחוקק כי הנאשם זקוק להוכחת ספק סביר בלבד, ובהנתן השילוב שבין עמדתו של ד"ר עמוס רן לבין נסיבות ביצוע מעשיו של הנאשם והרקע הנפשי שלו - יש מקום לקבוע כי מתעורר ספק סביר בדבר תחולת הסייג הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, ועל כן במהלך ארועי כתב האישום היה הנאשם, חולה בנפשו, ובשל מחלה זו היה חסר יכולת של ממש להבין את מהות מעשיו או את הפסול שבהם או להמנע מעשייתם.

...

סוף דבר מצאתי כי התגבשו כל התנאים הנדרשים על מנת שיקום ביחס לנאשם הסייג הקבוע בשל אי שפיות הדעת.

אשר על כן, אני קובע כי בעת ביצוע המעשה חל על הנאשם הסייג של אי שפיות לפי סעיף 34ח לחוק העונשין.

מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים שהנאשם כבר אינו בבחינת חולה, וכיום הוא בר-עונשין, אין מקום להורות על אשפוזו של הנאשם ולאור עמדת ההגנה אני מורה על צו טיפול מרפאתי לנאשם לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991.

בחוות הדעת צוין כי לא נמצאה עדות למצב פסיכוטי פעיל, ומכאן שהנאשם היה אחראי למעשיו והוא כשיר לעמוד לדין.

סבורני כי מצב דברים זה שבו הנאשם לוקה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה פרנואידית, מגיל ילדות, אשר פעל כמתואר ללא כל מניע או סיכסוך קודם, מצביע על השפעת מחלתו של הנאשם על יכולתו להפעיל שיקול דעת סביר, להבין את אשר הוא עושה ואף על מידת שליטתו שלו על מעשהו.

...

באיזון בין השיקולים השונים, ולאחר שנתתי דעתי להסדר הטיעון אשר נערך בין הצדדים, ולהמלצת שירות המבחן להימנע מהטלת מאסר מאחורי סורג ובריח, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון של המתחם לצד פיצוי למתלונן על נזקיו ועונש צופה פני עתיד.

בכל הנוגע לשיעור הפיצוי, סבורני כי יש להורות על פיצוי במלוא היקף הנזק שנגרם, כמפורט בכתב האישום.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות.

הסניגורית הדגישה את ההתמודדות הנפשית של הנאשם, הלוקה במחלת הסכיזופרניה, מוכר היטב לגורמי בריאות הנפש, הגם שהנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין ואחראי למעשיו, במסגרת בחינה פסיכיאטרית שנעשתה לו בתחילת ההליכים הרי שיש להתמודדות הנפשית השלכה על מעשיו, ויש להיתחשב בכך לקולה.

...

מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג (ב) לחוק העונשין): בשים לב לכך שמדובר בשני אירועים, אני קובע מתחם עונש הולם לכל אחד מהאירועים כדלקמן: לאישומים הראשון והרביעי שעניינם התפרצות וגניבה - מתחם עונש הולם שנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר, לצד עונש מאסר מרתיע, פיצוי למתלונן, וקנס הולם; לאישומים השני והשלישי - מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי למאסר ועד 14 חודשי מאסר בפועל לצד עונש מאסר מרתיע; אין בפני תשתית המצדיקה חריגה לקולה מהמתחם או לחומרה.

כאמור, מהנתונים המקצועיים שבפני בית המשפט המסקנה כי אין קירבה כזאת.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אישומים הראשון והרביעי – אני גוזר על הנאשם עונש מאסר בפועל של - 12 חודשים מיום מעצרו - 19/5/22.

(1) עקרי חוות דעתו ועדותו של ד"ר סילביו בלן: ברישא לחוות דעתו של ד"ר בלן (נ/68) מצוין כי הנאשם הופנה לבדיקה אצלו על ידי בא-כוחו, אשר ביקש מד"ר בלן להשיב על שבע שאלות העוסקות בשאלת כשירותו הנפשית של הנאשם; ביניהן השאלות האם הנאשם כשיר לעמוד לדין פלילי, להחקר ולשאת עונש, וגם השאלה האם נפגע תיפקודו של הנאשם ומהן דרכי הטיפול המומלצות בעיניינו.

לעניין מצבו הנפשי של הנאשם בעת קבלתו לאישפוז, בבית החולים אברבנאל, הבהירה ד"ר טדג'ר: "למרות שבמיון הרופאה שבדקה אותו רשמה סכיזופרניה, אנחנו לא היינו בטוחים אם באמת היה מדובר בסכיזופרניה, הי[ת]ה בדיקה של ד"ר בלן הפסיכיאטר שמטפל בו הוא כתב שהוא נמצא במצב פסיכוטי קבוע אבל אצלנו הפסיכוזה חלפה תוך כמה ימים. זה קצת פער. וגם ההיתנהגות שלו במחלקה" (בפרוטוקול, עמ' 368 שורה 23 ואילך).

...

בנסיבות אלה אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי יש לבטל את האישום נגד הנאשם בעבירה לפי הוראות חוק מע"מ, או לזכותו מעבירות אלה.

המסקנה המתבקשת היא, אם כן, שדינו של הנאשם הוא להרשעה גם בעבירת המע"מ בה הואשם.

סוף דבר: אשר על כן ולאור כל המקובץ אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות שבהן הואשם בכתב האישום, כמפורט בפסקה 6 דלעיל.