כשירות הורית לחולי סכיזופרניה

המערער חולה נפש וסובל מסכיזופרניה פרנואידית.

הליקויים באישיותו קבועים, ואין כל סיכוי לשיקום כישוריו ויכולתו ההורית, במיוחד משאינו מגלה כל תובנה למחלתו ולמצבו.

המערער טוען, כי חרף מגבלותיו כשיר הוא להיות הורה ומסוגל לדאוג לילדיו.

...

בנסיבות אלה אין מנוס, לצערנו, מאשר לקבל את המסקנה אליה הגיעו ד"ר גולומב והגב אייזנברג, בניתוחן המפורט של הנסיבות המורכבות שבמקרה דנן.

שוכנענו, כי טובתה של הקטינה תהא בהעברתה למשפחה חדשה, שתאמצה לה כבת ושתעניק לה חום, ביטחון ותמיכה, שזכאית היא להם ושכה זקוקה היא להם.

הערעורים נדחים.

בחוות הדעת השנייה של ד"ר גרינשטיין צוין כי המערער הציג "תסמינים פסיכוטיים המצביעים על קיומה של מחלה פסיכוטית, קרוב לודאי סכיזופרניה". על כן, העריך ד"ר גרינשטיין כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין.

בנוסף, בחוות הדעת השנייה של ד"ר גרינשטיין צוין לראשונה כי "יתכן מאוד שהוא היה חולה בתקופה בה ביצע מעשים בעטיים הוא עומד כיום לדין ואם כך הדבר הרי שאז לא היה מסוגל להבדיל בין טוב ורע". חרף הגלגולים הרבים שעבר התיק, ועל מנת להבטיח את זכותו של המערער שההליך בעיניינו יתקיים שעה שהוא כשיר לעמוד לדין, הורה בית המשפט המחוזי ביום 31.10.2006 לפסיכיאטר המחוזי לבדוק את המערער פעם נוספת.

...

בית המשפט המחוזי תיאר את התרשמותו מעדותה של ת.ב. כך: "בחנתי בזהירות רבה את עדותה של ת.ב, לנוכח הודאתה כי היא מבקשת לנקום בנאשם בשל המעשים שעשה בה, ונשבעה כי 'תגמור לו את החיים כמו שהוא גמר לי את החיים' [...]. לאחר ששמתי לנגד עיניי גם את המוטיבציה לעיל, הגעתי למסקנה כי יש ליתן אמון בעדותה של ת.ב. בנוגע למעשים המיניים אשר בוצעו בה. לדעתי, אין לקבל את טענתו של הנאשם, לפיה מדובר בעלילת שווא מצידה של ת.ב, אשר נרקמה נגדו בשל העובדה כי לא טיפל באביה. המדובר באישה רווקה, אשר העידה על עצמה כי הייתה בתולה באותו מועד, ואין זה מתקבל על דעתי כי היא תייחס לנאשם עבירות מין חמורות, על כל המשתמע מכך, רק משום שהנאשם לא התמיד בטיפול באביה [...].

בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום להורות על כך שהמערער ירצה את המאסר בגין עבירות המין במצטבר למאסר בגין עבירות המרמה: "סבורים אנו כי את העבירות שעניינן קבלת דבר במרמה, בין בגין הטיפול שניתן, כביכול, על-ידי הנאשם ובין כחלק משכר הלימוד ששולם לנאשם, יש לראות כמקשה אחת, ולפיכך עונשי המאסר שהוטלו יחפפו, כאמור, אלה את אלה.

מכל מקום, גם לגופם של דברים אין בידי לקבל את טענותיו של המערער.

סוף דבר: הערעור נדחה, על כל חלקיו.

כב' השופט חאמד הורה על בדיקה פסיכיאטרית ולאחר מכן בהתאם להמלצת הפסיכיאטר ובהסכמת הצדדים הורה על היסתכלות בתנאי אישפוז.

ד"ר כנעאנה מתייחס לאותה חוות דעת בחוות דעתו ומדגישה מתוכה כי "במחלקה בבדיקות חוזרות התרשמנו מקיום סימנים פסיכוטיים מסוג מחשבות שוא ביזאריות, בשל כך הנבדק קיבל טפול אנטי- פסיכוטי בהסכמתו. עם זאת היתנהגותו היתנהלותו הייתה סבירה, עוצמת התכנים הייתה נמוכה ולא היה ביטוי היתנהגותי או אפקטיבי מובהק לתכנים הפסיכוטיים שלו..., לוקה במחלת נפש (סכיזופרניה) כעת מחלתו בהפוגה חלקית. במצבו הנוכחי יכול לעקוב אחר הליך משפטי, לקחת בו חלק, כשיר לעמוד לדין..." נמצא אם כן כי בשלושה מקרים ניכנס הנאשם לישראל שלא כדין כאשר ברשותו חומר על דיסקים בנושא דת האסלם.

...

ביום 22.12.19 ניתנה החלטתי הדוחה את טענת ההגנה של הנאשם.

דבריו של ד"ר פרקש כי עוד טרם מתן הטיפול התרופתי אין עדות לנסיונות הפצת דת האיסלם סמגרות בהן שהה, בית החולים ושב"ס מחזקות את המסקנה כי לא מדובר במי אשר נתון לכקולות, מחשבות ודחפים שאינו יכול להפסיקם.

לסיכום היא כותבת "מדובר בחולה סכיזופרניה עם תכנים פסיכוטיים כפי הנראה כרוניים. שלל קשר בין התכנים לבין העבירות אך קיים מרכיב דיסימולטיבי. זקוק לבדיקות בתנאי הסתכלות. בתאיום עם הפסיכיאטר המחוזי... הוחלט כי ההסתכלות תבוצע בתנאי בטחון מירבי בשער מנשה, בה בוצעו הסתכלויות קודמות." בדיקתה של ד"ר רטנר, אשר בוצעה בתנאים דומים לזו אשר ביצע ד"ר כנעאנה, בדיקה כאשר ישובים בחדר ללא הסתכלות ארוכה, כאשר מונחים לפני הבודק רק חוות דעת קודמות וחומרי חקירה, הניבה תוצאה שאינה חד משמעית.

לפיכך איני מוצאת כי הבקשה לבדיקה בתנאי הסתכלות יש בה כדי להוביל למסקנה.

כמו ד"ר ברגר, ד"ר סול נישאל בחקירתו הנגדית אודות הקשר האפשרי בין צריכת האלכוהול, העומדת ברקע ביצוע העבירות, לבין מחלתו של הנאשם, והשיב כלהלן: תסכים איתי שייתכן שאותן מחשבות שמטרידות את הנאשם גם היום במעצר, במשך תקופה רציפה עד היום, ומחשבות השוא שמעיקות עליו, שבאות לידי ביטוי גם בתגובות עוינות כלפי ההורים, הם גם הגורמים לאותה היתנהגות נשוא העבירה, שהתבטאה בתקיפת ההורים, או לחילופין הם גם המניע של אותו נאשם לפנות לצריכת אלכוהול כדי להקל על עצמו מאותן תופעות של המחלה אני לחלוטין לא מסכים.

ד"ר סול נישאל גם אודות כשירותו של הנאשם לעמוד לדין, והשיב כי מהבדיקה עלה שהנאשם מבין היטב כי הוא נעצר בגלל שתקף באכזריות את הוריו (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 7).

הייתי יכול ליפגוש תיק דומה של חולה סכיזופרניה שתקף את אביו על רקע ריב, שהוא לא שתה אלכוהול, אם זה היה רק אלכוהול, מה שאומר שהארוע עצמו, אי אפשר להגיד שהוא כתוצאה מאלכוהול, הוא יכול לנבוע רק ממחלת נפש, אין איזה משהו שמאפיין את הארוע שיכול להיות שזה לא קשור בשום צורה לסכיזופרניה, זה מלאכותי בעיני (ר' בפרוטוקול, עמ' 44 שורה 16 ואילך.

...

הוא הדגיש כי לא קיים בידינו מעין "מכשיר רנטגן" לנפש, ובסופו של דבר פסיכיאטרים מתבססים על דיווחי המטופל וההסתכלות עליו (ר' בפרוטוקול, עמ' 45 שורה 9 ואילך).

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הפסיכיאטרים המומחים מטעם המאשימה ומטעם הנאשם, אשר העידו לפניי, וגם עיינתי בהודעות ובמסמכים הנוספים שהוגשו לפניי ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים בסיכומיהם, לרבות סיכומים בכתב מטעם ההגנה, אין בידי לקבל את טענות ההגנה לאי-כשירות הנאשם על רקע נפשי, הן במישור המהותי והן במישור הדיוני.

סוף דבר: אשר על כן – וכאשר עובדות כתב האישום אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים – מסקנת ההרשעה מתבקשת מאליה.

אני מרשיע אפוא את הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי הוראות סעיף 380 לחוק העונשין, ומזכה את הנאשם מהעבירה של איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין.

מאחר וההגנה עמדה על כך שהנאשם איננו כשיר לעמוד לדין, בית המשפט הורה בדיון מיום 27.6.11 על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית נוספת בשאלת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין וזאת מהפסיכיאטר המחוזי של מחוז תל אביב.

סיכום האישפוז נערך על ידי ד"ר אנה פיקונה ולהלן עקרי הממצאים (נ/2): אישתו טענה כי הנאשם סובל מסכיזופרניה אך בפועל לא אובחן כמי שסובל ממחלה זו. הנאשם לא שיתף פעולה ועל כל שאלה ענה "לא יודע" אם כי ידע לענות היטב שמתנהל נגדו הליך פלילי בנוגע לעבירות מע"מ. איים שיפגע בעצמו תוך ציון שיבקש עזרה מהצוות במידה וירגיש צורך לפגיעה עצמית.

" (ההדגשה לא במקור) סוגיית אי הכשירות הדיונית נוגעת למצבו הנפשי של הנאשם בעת התקיימות ההליכים בבית המשפט ונושא זה מוסדר בסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) יחד עם סעיפים 15(א) ו-(ב) לחוק טפול בחולי נפש התשנ"א – 1991, לעניין חולי נפש וכן בסעיף 19ב לחוק הסעד (טפול במפגרים) תשכ"ט – 1969 לעניין מפגרים.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן: הנני קובע כי במועד ביצוע העבירות נשוא שלושת האישומים, הנאשם היה כשיר מבחינה מהותית לעמוד לדין, קרי לא מתקיים לגביו הסייג לאחריות פלילית שמופיע בסעיף 34ח לחוק העונשין.

הנני קובע כי מתקיימת אצל הנאשם הכשירות הדיונית לעמוד לדין.

באישום הראשון, הנני מרשיע את הנאשם ב-4 עבירות של מסירת ידיעה כוזבת לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף; באישום השני, הנני מרשיע את הנאשם בביצוע 51 עבירות של שימוש במרמה או תחבולה או הרשאה לאחר להשתמש בהם במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, וזאת בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 117(ב)(8) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף; באישום השלישי, הנני מרשיע את הנאשם ואת הנאשמת בביצוע 10 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף וזאת במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 117(ב)(5) ו-117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף.