בהודעה השלישית, מיום 25.7.2022, וכן בהודעה הרביעית, מיום 4.8.2022, חזר המתלונן על גירסתו בהודעה השנייה, לפיה העורר ירה לעברו לאחר שיצא מרכבו.
ולעניין טענה לסתירות שנתגלו בגרסאותיו של עד מרכזי של התביעה, נקבע בפסק הדין בעיניין ברי, כי:
"על מנת לכרסם כירסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר לתת בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד." (שם, פסקה 9 להחלטה).
התוצאה היא שקיימת אכן חולשה לכאורית של ראיות התביעה בהקשר שהנו בהחלט רלבאנטי; אולם אין היא מגיעה, לדעתי, בשלב זה, כדי מיטוט התשתית הראייתית לאישום או לקעקוע גירסתו של המתלונן באופן שברור מראש שלא ניתן לתת בה כל אמון.
...
משזוהי הטענה שבה התמקד העורר, הואיל וקיימתי בפועל דיון בערר ולאור העובדה שהיקף התשתית הראייתית מושא הערר הינו צנוע, החלטתי שלא להורות על סילוקו של הערר על הסף, אלא להכריע בו לגופו.
התוצאה היא שקיימת אכן חולשה לכאורית של ראיות התביעה בהקשר שהינו בהחלט רלבנטי; אולם אין היא מגיעה, לדעתי, בשלב זה, כדי מיטוט התשתית הראייתית לאישום או לקעקוע גרסתו של המתלונן באופן שברור מראש שלא ניתן לתת בה כל אמון.
התוצאה היא שדין הערר להידחות ובית המשפט קמא ימשיך ויכריע לעניין הבקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, לפי מיטב שיקול דעתו.
