כרסום בראיות באישום הראשון ותמיהה באישום השני

מהלך המשפט מאז הוארך מעצרו של המשיב (בהארכה הראשונה) היה כדלקמן: פרשת התביעה היתה אמורה להתחיל ביום 27.11.2018 בשמיעת עדותם של המתלונן באישום הראשון (להלן: המתלונן) ושל חוקר הילדים שחקר אותו (להלן: חוקר הילדים).

במהלך הדיון שהתקיים לפניי עידכנה המבקשת כי היתקיימו עוד שלוש ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו עדויות הוריו של המתלונן וחוקרת הילדים שחקרה את המתלונן באישום השני.

כמו כן, במהלך החקירה הנגדית של המתלונן התעורר ספק בשאלת זיהויו של המשיב, והצעת בית המשפט לערוך מסדר זהוי בעיצומן של ההוכחות מצביעה על כירסום משמעותי בראיות.

התקשיתי שלא לתמוה על פשר ההתנהלות הלא שגרתית במקרה שלפניי.

...

ב"כ המשיב הודיעה בבוקר הדיון כי לא תוכל להתייצב מסיבות רפואיות, ובית המשפט דחה את העדות ליום 17.1.2019, כשגם דיון זה נדחה בסופו של דבר מבעוד מועד בשל אילוצי מזג האוויר.

לטענת המבקשת, בהעדר אפשרות להידרש לחלופת מעצר בעניינו, אין מנוס מלהורות על המשך מעצרו.

בהתחשב בעברו הפלילי ובכך שעסקינן בבקשה שנייה להארכת מעצר, לא מצאתי להורות על כך בשלב זה. עוד לקחתי בחשבון את העובדה שעדותם של העדים המרכזיים בפרשה הסתיימה ובדיון שהתקיים לפניי העריכה המבקשת כי מרבית העדויות שנותרו לא יארכו זמן רב. על כן, אני סבור כי הפתרון בנסיבות המקרה שלפנינו מצוי בהארכת המעצר לצד האצת ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי.

סוף דבר, אני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב החל מיום 14.2.2019 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 36384-02-18 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

באישום הראשון מיוחסות לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם, איומים וגניבה ועל פי המתואר, ביום 25.10.21 ובשעה 02:00 החל לידפוק על דלת הכניסה לדירתם וכאשר הדפיקות הלכו והתעצמו, פתח המתלונן את הדלת, אז היכה אותו באלת גומי והמשיך וניכנס לחדר השינה, שם הייתה המתלוננת והיכה אף אותה באלת הגומי.

ההגנה טענה להיעדר ראיות לכאורה או לפחות לכרסום משמעותי, זאת נוכח מתלוננים שעל פי הודעותיהם כבר ניתן לומר שהם סותרים האחד את השני (המתלונן אינו מוסר על תקיפת המתלוננת) וכן שתאור הארוע אינו דומה.

גם כאן, ניתן להסכים עם ההגנה, שהראיות אינן מבססות ולו ברף לכאורי, שהמשיב היה בסמוך לדירה במשך כל הלילה והעובדה שזו תחושתו של המתלונן (ויתכן שאף היא נכונה), אין בה משום ראייה שניתן לבסס עליה עובדה כלשהיא, (זאת על אף שהמשיב עצמו בהודעתו מיום 27.10.21 מסכים שהיה בלילה ודפק על דלתם אך עזב את המקום וחזר רק בבוקר), כמו שלא ניתן לייחס למשב את הנזק שניגרם לתאורת הבניין (ואכן נושא זה אינו מצוי בכתב האישום).

כך או כך ולאחר שבחנתי את כלל הראיות, לא מצאתי שיש בתמיהות ההגנה על מנת לפגוע בראיות הקיימות וכל אלו יצטרכו להתברר בתיק העקרי, משכך מצאתי שראיות לכאורה קיימות, למעט חולשה לעבירת הגניבה, הרי שעילת מעצר של מסוכנות מתקיימת ומתעצמת נוכח עברו הפלילי של המשיב שכולל עבירות אלימות ומרמה ואף ריצוי עונשי מאסר בגין כך. ניתנה היום, ב' טבת תשפ"ב, 06 דצמבר 2021, בהיעדר הצדדים.

...

בתיק קיימת אף חוות דעת מומחה לחקירת דליקה (מסומן י'), כאשר הגיעו למקום לאחר שקיבלו את הודעת השוטרת אברהם, ונמצאו שם: "בזירה נמצאו שרידים של דליקה בחדר המדרגות" ובנוסף נרשם "בפתח הדירה מס' 11 על הרצפה שרידים של נייר שרוף, הנייר נראה צמוד למפתן הדלת בחלקו התחתון" ואף נרשמה התרשמות המומחה "השתמשו במאיץ בעירה.. שלא נראה סימן "צריבה" או שינוי צבע במרצפות בסמוך למוקד" ובעקבות סך הממצאים ניתנה מסקנתו: "קיים חשד סביר להצתה". כבר כאן אומר ובהמשך לתהיית ב"כ המשיב בדבר מסקנה זו, כי עובדה היא שלא יוחסה למשיב עבירת הצתה אלא עבירה הפחותה ממנה באופן משמעותי, דהיינו, שימוש פחזני באש ועל כן לא ברורה לי טענתו בנוגע להימצאות או היעדר חומר בעירה במקום, שכן בסופו של דבר ניירות נמצאו על מפתן דלתם של המתלוננים ולא מדובר ביירות פזורים אלא מאוגדים ומונחים במקום מסוים.

כך או כך ולאחר שבחנתי את כלל הראיות, לא מצאתי שיש בתמיהות ההגנה על מנת לפגוע בראיות הקיימות וכל אלו יצטרכו להתברר בתיק העיקרי, משכך מצאתי שראיות לכאורה קיימות, למעט חולשה לעבירת הגניבה, הרי שעילת מעצר של מסוכנות מתקיימת ומתעצמת נוכח עברו הפלילי של המשיב שכולל עבירות אלימות ומרמה ואף ריצוי עונשי מאסר בגין כך. ניתנה היום, ב' טבת תשפ"ב, 06 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

רקע כללי בתמצית כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") וזאת במסגרת האישומים הראשון והשני; שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן (קנבוס), עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן: "הפקודה") וזאת במסגרת האישומים השלישי, הרביעי והחמישי; עבירה של ניסיון לסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) בצרוף סעיף 25 לחוק, במסגרת האישום הששי; ועבירות של החזקת נשק והחזקת אביזר ותחמושת לנשק לפי סעיפים 144(א) ו־144(א) סיפה לחוק בהתאמה, במסגרת האישום השביעי.

בהמשך פירט ב"כ המבקשת את אותן ראיות לכאורה הקיימות ביחס לכל תיק חקירה – לכל אישום – כמובא בעמודים 6–8 (עד שורה 7) לפרוטוקול.

ב"כ המשיב, בהמשך לדבריה אשר לטענתה נועדו למקד את טיעוני ב"כ המבקשת לעניין קיומן של ראיות לכאורה (ר' עמוד 3, שורות 21–29; עמוד 4), טענה לאחר שנשמעו טיעוני ב"כ המבקשת, בין היתר, כי המדובר במשיב שהוא אדם חולה פגוע נפש ולפיכך הובעה תמיהה מדוע לא תועדו כל החקירות בכל התיקים ומדוע לא תועדו כל השיחות והפעולות שהתבצעו בין הסוכן לבין המשיב.

כך גם נפסק, כי "על מנת לכרסם כירסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.11) (להלן: עניין ציון); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.12.09))" (בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (25.1.11)).

...

בהמשך מציין הסוכן כי בעבור 20 דקות הוא התקשר אל המשיב ושאל מה העיכוב, והמשיב ענה לו "אני אדבר איתך" ולאחר מספר שניות הוא קיבל הודעת SMS שבה רשום "יש 150 וה-50 הבאים בדרך, תיכף אח שלו יגיע ועולה בריצה... אמרתי לך שהוא לא יאכזב ולא אכזב כמו שהבטחתי". הסוכן מציין כי לאחר כרגע שעה שהמשיב טרם הגיע הוא שלח אליו מסרון נוסף והמשיב ענה לו "טוב מחכה הוא תיכף מגיע רק שוקל גם אותם ויבוא". הסוכן מתאר חלופת מסרונים בינו לבין המשיב, כאשר בסופו של דבר נשמעו דפיקות בדלת והמשיב נכנס והביא לו את התיק, הוא פתח את התיק "והבחנתי שיש בתוכו שתי שקיות שקופות שבתוכן פרחי מריחואנה". המשיב אמר "תביא לי 1,000 ₪ קומיסיון", הוא הוציא מהכיס 1,000 ₪ ומסר אותם למשיב.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את תיק החקירה, ובהינתן כל האמור לעיל, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה לצורכי המעצר עד תום ההליכים, בהתאם להלכת זאדה.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, נמצא כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב וכי מתקיימת עילת מעצר בעניינו.

בסירטון נראים בבירור שני חשודים המכסים את ראשם ופניהם באמצעות קפוצ'ון, קיים קושי לבחון את סוג המכנסיים שלבשו על אף שלאחר בחינה מדוקדקת נראה כי ניתן לזהות מכנסי גינס' עם קרעים המתאימים לאלו שלבש משיב 1 , לא הצלחתי להבחין בקיומם של פסים על מכנסיו של משיב 2 כאשר הצטרף למשיב 1 אולם אינני סבור כי מדובר בכרסום בראיות בשל כך. מומי מזהה את המשיבים, נותן הסבר ביחס לזיהוי זירת ההתפרצות והמשיבים ומסר גרסה לגבי חלקו של כל אחד מהמשיבים.

גירסתו של מומי לפיה הגיעה למקום באופן תמים, בהכוונתו של משיב 1 בלבד כאשר הוא כלל לא היה מעורב בבצוע העבירה והבין רק בדיעבד כי המשיבים פרצו לבית, נראית תמוהה ולא עולה בקנה אחד עם תנועות הרכב בו נהג בהתאם לסרטונים.

לגבי האישום השני, המייחס למשיב 1 את עבירת גניבת האופנוע, קיימת גירסתו של מומי המסבכת את משיב 1 ולכך יש לצרף את דו"חות הפעולה של השוטרים כי הבחינו במשיב 1 ובמומי מתעסקים באופנוע בתוך הרכב, מציאת טביעת האצבע של המשיב 1 מעל גבי צד חצוני של פלסטיק חפוי בחלקו האחורי שמאלי של האופנוע, גירסתו הכבושה של משיב 1 המסבירה את קיומה של טביעת האצבע לאחר שנועץ בב"כ, העידר הסבר זה בגירסתו הראשונה בחקירה מיום 22.3.18.

...

לאור הנתונים דלעיל, ובייחוד בשים לב למידת חלקו ומעורבותו של כל אחד מהמשיבים בביצוע העבירות, אני סבור כי יש לבצע אבחנה בין שני המשיבים.

בסופו של דבר, אינני סבור כי ניתן לבחון חלופת מעצר ביחס למשיב 1 בטרם יתקבל תסקיר של שירות המבחן שיבחן את עומק מעורבותו בסמים ואת המפקחים המוצעים, ככל ויש בידו של משיב 1 להציע חלופת מעצר בריחוק גיאוגרפי ממרחב לכיש.

לגבי משיב 2 , - אני סבור כי ניתן לבחון חלופת מעצר בתנאים שפורטו ביחס למשיב 1 לרבות ערבים טובים בריחוק גיאוגרפי ממרחב לכיש, גם בטרם יתקבל תסקיר מעצר וזאת נוכח חלקו ומעורבותו בביצוע העבירה כמפורט לעיל.

לשאלה למה התכוונה שהייתה במצב לא תקין, השיבה, "חום בכל חלקי הגוף, הייתי אני זוכרת רק פלשבקים, משם הייתי כמו סמרטוט". ראיות נוספות: (ב) כזכור, הארוע נשוא כתב האישום היתרחש בשעת המפגש השני בין השניים, כאשר המתלוננת מספרת שבמפגש הראשון, הגיעה המישטרה לביתו בחיפוש אחר סמים.

מקומן של התמיהות, כנטען על ידי ב"כ המשיב, אשר למה שהמתלוננת סיפרה או לא סיפרה לש.ד. וכן לגבי התחושה הסובייקטיבית של ס' בדבר צריכת סמים ואלכוהול על ידי המתלוננת, מקומן להליך העקרי, ואין בהן כדי לכרסם בראיות התביעה ובמיוחד עדויות המעטפת.

...

סוף דבר, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לנטען באישום השני.

הנאשם נעתר לבקשת המתלוננת, הוביל אותה לחדר בו שהו השניים ביחידות וסיפק לה סם שהרכבו הכימי המדויק אינו ידוע למאשימה ואמר לה שמדובר בסם מסוג "קטמין". בנסיבות המתוארות לעיל, צרכה המתלוננת שני פסי אבקה שסיפק לה הנאשם, ומיד סמוך לכך הרגישה חולשה בכל הגוף, עד חוסר יכולת להניע את גפיה וערפול חושים.

סוף דבר – נמצאו ראיות לכאורה לאישומים הראשון, השני, השלישי והחמישי.