כריתת שחלות כמה אחוזי נכות צמיתה

כעולה מהאבחונים הרפואיים, המערער סובל מקלאב פוט מלידה, חולה סכרת, וביום 23/2/16 עבר ניתוח כריתה של רגל ימין מתחת לברך.

על כך שאין מדובר בנכות יציבה או "צמיתה", עמד כב' השופט אליאסוף ב-דב"ע שן/ 21- 01 ישעיהו לויט – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 243: "את המונח 'לצמיתות' בהסכם הניידות אין צורך לפרש מילולית ובפני עצמו, אלא בהקשר למכלול הוראות הסכם הניידות ועקרונותיו.

אם תיתקבל טענת המערער תהיה התוצאה שמוגבל בניידות שנקבע לו על ידי הועדה רפואית אחוז נכות נמוך 'לצמיתות', לא יוכל עוד לבקש בדיקה מחודשת של מצבו הבריאותי, גם אם חלה החמרה במוגבלותו בניירות.

בעב"ל 1248/00 יהודה יששכר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 212, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "זכות המוענקת לפי הסכם הניידות למבוטחים – והמערער בכללם – איננה זכות קנויה בידם לקבלת הגמלה לעולם וָעֵד". בפסק הדין מפי כב' השופטת ארד (כתוארה דאז), נפסק: "מטרתו של הסכם הניידות ותכליתו הן לסייע בידיו של אדם שמפאת מצבו הרפואי הוגבלה ניידותו. תנאי הכרחי להענקת הגמלה הוא מצב בריאותו של המוגבל בניידות ועמידתו בכלל הדרישות שבהסכם הניידות. במסגרת זו, שְמוּרָה למבוטח הזכות לבקש שינוי במעמדו, אם חל שינוי במצבו המצדיק הכרה בזכאות לגמלת הניידות, או בהעלאת שעורי ההגבלה שנקבעו לו. בה במידה, יכול ויימצא כי אין הוא עונה עוד על דרישות ההסכם וייצא מגדר תחולתו". על יסוד האמור הוסיפה פסיקת בתי הדין לעבודה ודנה בשאלה האם ועדה לעררים לעניין מוגבלות בניידות רשאית, בדיון בהחמרת מצב, לסטות מקביעות של ועדות קודמות, בין אם מהטעם שחלה הטבה במצבו הרפואי של המוגבל בניידות, ובין אם מהטעם שהחלטה ועדה לעררים קודמת היתה שגויה על פניה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

סבורני, כי דברים אלה נכונים אף בעניינו של המערער, אשר פנה מיוזמתו בהליך בדיקה מחודשת.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

התובע 2 בן 69, מוכר כנכה ע"י המוסד לביטוח לאומי בדרגת נכות צמיתה בשיעור של 55% וזאת כתוצאה מ- 3 תאונות עבודה שונות.

הסכם המכר נכרת עם התובעת 1 בלבד ובהיעדר יחסיים חוזיים בין הנתבעת לתובע 2, הרי שדין התביעה המוגדרת תביעה כספית ואשר כל סעדיה ראויים להיתבע רק מכח ההסכם שבין הצדדים, להדחות על הסף.

בעניינינו מתקיימת גם חובת זהירות וחובם תום הלב מוגברת וגם יריבות חוזית, משמדובר בבני זוג שחלה עליהם חזקת שתוף בזכויות ובחובות, אשר פנו יחדיו לנתבעת החל משלב המשא ומתן ועד לבצוע כל הפעולות הרלוואנטיות, לרבות התשלום.

...

אינני מקבלת טענה זו. אומנם מי שחתומה על ההסכם הינה התובעת 1 ואולם, בניגוד לטענת הנתבע, הרי שאין מניעה להגשת התביעה הן בגין עילה חוזית והן בעילה נזיקית – עוולת הרשלנות.

לא שוכנעתי כי בתקופה בת החודשיים בה חל העיכוב בהעברת הבעלות, ובה התובעים לא היו מוטבים בפוליסת הביטוח, נגרם לתובעים נזק כלשהו, ובפרט שלא התרחש בפועל אירוע ביטוחי, במסגרתו נדרשו התובעים לממש את הפוליסה.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, הנני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים על סך של 3,500 ש"ח. כמו כן הנני מחייבת את הנתבעת לשם לתובעים סך של 748 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.

מבחינה רפואית הוכרה המערערת, ילידת 1967, כבעלת נכות רפואית צמיתה בשיעור 79% כמפורט להלן : 70% - צנתור עצמי, 15% מצב אחרי סרטן השד 15% כתף שמאל, 15% מצב אחרי כריתת שד. ועדה זו היתכנסה מתוקף פסק דין מיום 28.10.19 בתיק ב"ל 64969-05-19 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים כמפורט להלן: "מוסכם עלינו להשיב את עניינה של המערערת אל בהרכבה הנוכחי על מנת שתשקול עמדתה בשנית ותתייחס לליקוי האורולוגי בשיעור 70% נכות ולהשפעתו על כושר התיפקוד במשק הבית ולטענותיה של המערערת באשר לכך. החלטת הועדה תהיה מנומקת ומפורטת." הועדה היתכנסה מתוקף פסק דין זה ביום 14.1.20, שמעה את המערערת וסיכמה מסקנותיה כדלקמן: " פרטי הערר והנכות מפי התובע:

העלו לה את אחוז הנכות בגין זה מ-50% ל-70%.

על פי הפרוטוקול הרפואי נקבעו ליקוייה הבאים: מלא כריתת רחם ושחלות 50% (מנופה), צינתור עצמי 70%, מלא למפקטומי 15%, מלא סרטן שד 100% זמני עד 31.12.2018, מלא סרטן שד 15% מ-1.1.2019.

...

לאור זאת יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

לאור המפורט לעיל הערעור נדחה.

הנכות הרפואית התאונה הוכרה כאמור כתאונת-עבודה וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה בגינה תקופת אי-כושר מלא למשך שלושה חודשים החל מיום 1.7.15 ועד ליום 28.9.15; הכירה בתובעת כנכה נזקקת החל מיום 29.9.15 ועד ליום 31.8.16 וקבעה לה נכות צמיתה אורתופדית בשיעור של 10% בגין נזק במנסקוס ברך שמאל בצורה קלה, לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

בנוסף, לנוכח תיסמונת פיברומיאלגיה בה לוקה התובעת ואשר כלל לא נדונה על-ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, מונה מטעם בית-המשפט המומחה ד"ר הלל סאבין בתחום הראומטולוגיה (להלן: "המומחה בתחום הראומטולוגיה") ולנוכח עברה הרפואי של התובעת, הכולל מחלת אסטמה וכן מחלת סרטן בגינה היא נדרשה לכריתת רחם, שחלות, שדיים וטיפולי הקרנות ולצורך קביעת נכותה בתחומים אלה ותוחלת חייה ללא קשר לתאונה הנדונה, מונו מטעם בית-המשפט המומחים ד"ר ורסאנו שבתאי בתחום הריאות (להלן: "המומחה בתחום הריאות") וד"ר נועה אפרת בתחום האונקולוגיה (להלן: "המומחית בתחום האונקולוגיה").

על-פי חוות-דעת המומחית בתחום האונקולוגיה, הנכות הצמיתה האונקולוגית בגין כריתת השדיים לאחר שיחזור עומדת על שיעור של 15% ומחלת הסרטן לא הביאה לירידה כלשהיא בתוחלת החיים של התובעת ועל-פי חוות-דעת המומחה בתחום הריאות, לא נמצאה עדות למחלה ריאתית הגורמת להגבלה תפקודית או שביכולתה להשפיע על תוחלת החיים.

...

עם זאת, בהינתן מצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה, בעטיו אף נדרשה התובעת לשלושה ניתוחים; האמור בתצהירי העדות הראשית מטעמה בכל הנוגע לקבלת העזרה מבני-המשפחה ומסקנתי בדבר נכותה התפקודית, נכונה אני להניח, כי היא נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ולו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ואני סבורה, כי בנסיבות העניין ובהתחשב בתחלואה שאינה קשורה לתאונה, יהא זה נכון וראוי לפצותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 28,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובעת בגין התאונה עומדים על סך כולל של 156,929 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 48,138 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 93,073 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד - 12,000 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 28,000 ₪ כאב וסבל - 26,428 ₪ _____________________ 207,639 ₪ _____________________ בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי [לא כולל דמי פגיעה] 50,710 (-) _____________________ 156,929 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 156,929 ₪ כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין והוצאות משפט, אגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה בפועל ותישא בתשלום מחצית האגרה השנייה.

יצוין, כי אין מקום להיעתר לבקשת התובעת לפסיקת הוצאות בגין שכר-טרחת בא-כוחה עבור הייצוג בהליך במוסד לביטוח לאומי [ראו סעיפים 50-51 לסיכומים מטעם התובע], זאת בהעדר הסכם שכר-הטרחה בהליך זה ומכל מקום, בשים לב לסעיף 16(א) לחוק הפיצויים הקובע את התעריף המקסימלי לשכר-טרחת עורך-דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים [ע"א 575/88 לאה קריכלי נ' ביהם פ"ד מג(3) 602 וכן רע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' עו"ד יהושע ברטל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 2.8.12); ע"א 8326/12 סיגל כהן נ' עיזבון המנוח טורוק ליאונד ז"ל (פורסם במאגרים המשפטיים ניתן ביום 29.4.13)].

הועדה הותירה בעינן את קביעות הועדה הרפואית מדרג ראשון בכל הנוגע לתחום האורתופדי והנוירולוגי, והוסיפה למערערת אחוזי נכות בתחום הפנימי כמו גם נכות בעניים.

ועדה מדרג ראשון, אשר היתכנסה ביום 2.8.2016, הוסיפה לנכויות שנקבעו בשנת 2012 נכות זמנית בגין שבר בקרסול ימין, נכות צמיתה בגין הגבלת תנועות בקרסול ימין לאחר השבר ונכות צמיתה בגין שינויים נווניים במפרקים שונים כולל ברכיים.

, בגין אובאיטיס המטופלת תרופתית 10% 35 1ב, בגין מצב אחרי כריתת רחם ושחלות 50% 25 4א[footnoteRef:1]". [1: נכות זו אינה מובאת בחשבון לעניין קצבת נכות כללית.]

...

אולם לאחר ששבתי ועיינתי בכלל החומר שהונח לפני באתי לכלל מסקנה כי הדין עם המערערת אף אם לא רק מטעמיה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור הערעור מתקבל בחלקו ובאופן שעניינה של המערערת מוחזר לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותבדוק את נכותה בעיניה.