כריתת רגל מתחת לברך עקב תאונת דרכים: פיצויים וזכויות

התובע, יליד שנת 1971, נפגע ביום 21.5.11 בתאונת דרכים והגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה זו. עובר לתאונה נקטעה שוק שמאל של התובע, מתחת לברך, עקב תאונת דרכים קודמת שעבר בשנת 1981.

בכתב התביעה טען התובע כי בתאונה נשוא התביעה, מיום 21.5.11, הוא נפל ממדרגת הרכב כאשר ביקש לצאת ממנו וכי "סבל חבלה קשה בברך שמאל, כמו גם שבר לתותב אשר גרם חבלה סיבובית לברך".עוד טען כי "רופאיו של התובע עשו כל שלאל ידם לשם הצלת הברך, אך בתום תקופה של בדיקות, מעקב והתייעצויות, ונוכח המשכות הכאבים הקשים מהם סבל התובע, כמו גם חוסר יכולת להתגבר על השברים המורכבים קבעו אלה כי הנזק לברך הנו קשה ובלתי הפיך ואין מנוס מבצוע כריתה של הברך". התובע טען כי נגרמו לו נזקים עקב הקטיעה ומצבו הרפואי בעקבות התאונה.

בעקבות ההחלטה הגיש התובע ראיות כדלקמן: - חוות דעת רפואית שערך פרופ' אלי איסקוב, מומחה לשקום אורטופדי, "לענין הקשר הסיבתי שבין ארוע התאונה משנת 2011 לקטיעת הרגל". - תיק מוצגים הכולל חומר רפואי והתכתבות בין ב"כ התובע ובין עו"ד הלרייך ממחלקת התביעות של הנתבעת.

אני דוחה גם את טענת ב"כ התובע כאילו המסמכים לא נערכו לצרכי מו"מ. אכן, המו"מ היה בסוגיה ספציפית של מימון תותבת, אך אין בכך לגרוע מהעובדה כי מדובר במו"מ וגם ב"כ התובע עצמו ציין בפנייתו אל הנתבעת, מתחת לשמו של עו"ד הלרייך": "מ.ל.ב.". ככל שב"כ התובע היה סבור כי מדובר במסמכים שמוחלפים לצרכי מו"מ והם "מבלי לפגוע בזכויות", ראוי כי היה מכבד גם את המבטחת ולא היה עושה שימוש במסמכים שהחליף עמה.

...

בכתב התביעה טען התובע כי בתאונה נשוא התביעה, מיום 21.5.11, הוא נפל ממדרגת הרכב כאשר ביקש לצאת ממנו וכי "סבל חבלה קשה בברך שמאל, כמו גם שבר לתותב אשר גרם חבלה סיבובית לברך".עוד טען כי "רופאיו של התובע עשו כל שלאל ידם לשם הצלת הברך, אך בתום תקופה של בדיקות, מעקב והתייעצויות, ונוכח הימשכות הכאבים הקשים מהם סבל התובע, כמו גם חוסר יכולת להתגבר על השברים המורכבים קבעו אלה כי הנזק לברך הינו קשה ובלתי הפיך ואין מנוס מביצוע כריתה של הברך". התובע טען כי נגרמו לו נזקים עקב הקטיעה ומצבו הרפואי בעקבות התאונה.

גם איני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי במידה והיה ממונה מומחה שיקומי, כפי שביקש, הוא היה יכול להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי.

באשר להתכתבות בין ב"כ התובע ועורך הדין ממחלקת התביעות של הנתבעת, אני סבורה כי הגשת המסמכים אינה ראויה והיא אך עשויה לפגוע בתובעים פוטנציאליים שמבטחת תסרב לנהל עימם מו"מ בענין הקדמת תשלומים לפני הגשת תביעה.

במכתבו של עו"ד הלרייך מיום 2.1.12 נאמר כי הנתבעת בודקת את הנסיבות ואת הכיסוי הביטוחי והמציא לחתימת התובע וס"ר. במכתב מיום 19.1.12 נאמר במפורש כי "אין באמור לעיל משום הכרה או הודאה בקשר הסיבתי הנטען בין הניתוח שעבר מרשך בברך והצורך הנטען להתקין לו פרוטזה אחרת לבין הפציעה נשוא התאונה". גם הנחיות המפקח על ביטוח מיום 9.12.98, אליהם הפנה ב"כ התובע במכתבו, אינן רלבנטיות, מאחר ועניינם "כאשר נדחית תביעתו של תובע". בשלב בו עסקינן פנה ב"כ התובע אל הנתבעת בבקשה לכיסוי עלות תותבת שנדרשת לטענתו לתובע.

בפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק) רקע ותמצית העובדות שאינן במחלוקת עניינה של תביעה זו בדרישה לפצוי כספי בגין חבלת גוף שנגרמה לתובע, מר אבנר בן שלום ז"ל, עת נדרס על ידי משאית אשר נסעה לאחור ועלתה על רגלו השמאלית.

הכריתה לא עצרה את התפשטות הנמק והמנוח אושפז בבית חולים בילינסון ביום 25.5.09 ונאלץ לעבור קטיעה של רגל ימין עד מתחת לברך.

בנגוד לעמדת המומחה, הראיות בתיק מוכיחות כי הפצע שניגרם למנוח בכף רגלו השמאלית עקב התאונה לא נרפא והיה הגורם לכריתת רגלו השמאלית.

לטענתם, לאחר התאונה נזקק המנוח לטפול במשך כל שעות היממה ולכן יש לבסס את הפצוי בגין התקופה עד פטירת המנוח על סך של 5,000 ₪ לחודש (למשך 25 חודשים) ולאחר מותו יש לבסס את הפצוי על הפסדי הישתכרות התובעת, קרי ההפרש בין משכורתה עובר לפרישה לבין קצבת הפנסיה לה היא זכאית, קרי סך של 3,300 ₪ לחודש, עד לגיל בו היתה פורשת לולא הצורך בטיפול במנוח (גיל 65).

על אף שבעניינינו לא הוכח כי התובע סבל מנכות רפואית צמיתה בגין התאונה, עדיין פתוחה דרכו של בית המשפט לפסוק לתובע פיצוי בגין נזקים לא ממוניים שלא על פי נכותו, אלא על פי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, קרי עד לסך של 10% מן הסכום המאקסימאלי הקבוע בחוק.

...

על כן, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות וניידות.

אמנם המגבלות חסו, בסופו של דבר, בצילן של בעיות רפואיות אחרות שהיו למנוח אולם אין לומר כי הן זניחות ודי במסמכים הרפואיים שהוגשו על מנת להצביע על מסכת הייסורים שנאלץ לעבור עקב הפגיעות ולצורך הטיפול בהן במהלך התקופה הרלבנטית.

סיכום לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: כאב וסבל 15,000 ₪ עזרת צד ג' 10,000 ₪ הוצאות רפואיות וניידות 10,000 ₪ =============================== סך הכל 35,000 ₪ סכומים אלו ישולמו לתובעים מעבר לכל תשלום שהתקבל בעקבות התאונה בה עסקינן ולא מצאתי מקום לבצע כל ניכויים מסכום זה, לרבות לא את שכר טרחת המומחה שמונה בתיק זה. על הסכום הנ"ל, יש להוסיף שכר טרחת ב"כ התובעים על פי דין, החזר האגרה ששולמה על ידי התובעים ותשלום יתרת האגרה בהליך זה. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים.

נתוני רקע ועובדות התובע יליד 17.5.48, נשוי ובעל השכלה מקצועית כרתך, הגיש תביעה זו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 8.5.06.

הנכות הרפואית והנכות התפקודית: ממקום התאונה התובע פונה באמצעות אמבולנס, לבית חולים רמב"ם בחיפה, שם אושפז ועבר ניתוח בו נכרתה רגלו הימנית מתחת לברך.

לטענתם בתקופה שעובר לארוע מעבידו של התובע לא הפריש עבורו סכומים כלשהם לצבירת זכויות סוציאליות, והחל משנת 2008 החל מר אדרי להפריש לפנסיה בהתאם לחוק, בשלבים, כאשר נכון למועד עדותו העובד מישתתף בהפרשות לפנסיה בשיעור של 5% והמעביד מפריש 8.33% לפיצויים ו-5% לפנסיה.

...

לאור האמור הגעתי למסקנה כי יהיה זה הוגן ונכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין ראש נזק זה, אשר ישקלל את כל קביעותיו של המומחה וטענות הצדדים, כאשר לקחתי בחשבון את הנתונים הבאים: מחיר רכישת רכב חדש ואחזקתו ובכך העדפתי את חוו"ד של מר קצין על פניי חוו"ד של מר מוגילבקין שהציע לחשב רכישת רכב במחיר של רכב משומש בהנחה שהתובע ינהג עד לגיל 75 ברכב ולאחר מכן עד לתוחלת חייו ישתמש במוניות.

שקלתי ראש נזק זה וסבורני כי יש מקום לפצות את התובע באופן יחסי של רכיב ראש נזק זה השייך או חופף במידה מסויימת לראש הנזק של הוצאות רפואיות ואחרות, כמו כן יש לקחת בחשבון כי המל"ל מספק לתובע שירותים רפואיים, פרא - רפואיים ושיקומיים, בסכום גלובלי בסך של 25,000 ש"ח. סיכום הנזק: סה"כ היקף הנזק הוא 1,541,123 ₪ לפי הפירוט הבא (בש"ח): נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 116,278 ₪ הפסדי השתכרות בעבר 571,500 ₪ הפסדי השתכרות בעתיד 93,345 ₪ הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים 65,000 ₪ הוצאות רפואיות 35,000 ₪ עזרת צד ג' 200,000 ₪ ניידות /נסיעות 225,000 ₪ התאמת דיור 210,000 ₪ פעילות פנאי/משקמת 25,000 סה"כ 1,541,123 ש"ח ניכויים התובע מקבל מהמל"ל בנוסף לקצבת נכות מעבודה, קצבה מיוחדת (ראה: נ/16, נ/17 וראה גם ת/20א'-ג').קיימות בפני התובע שתי אפשרויות חלופיות לקבלת קצבה זו: קצבה מיוחדת בשיעור של 30% כ"חסר רכב".

לפיכך הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 352,762 ₪.

הרכב הפוגע נהדף כלפי התובע שעמד בסמוך לרכב הפוגע ופגע בתובע פגיעה קשה שגרמה לכריתת רגל שמאל של התובע מתחת לברך (להלן: "התאונה").

לטענת קרנית, התובע עשה "שימוש" ברכב ללא כסוי בטוחי ולכן נעדר זכאות לפצוי.

קרנית מתבססת על טענתה, שהרכב הפוגע חנה בחניה אסורה והיווה סיכון תעבורתי ועל הגדרת "תאונת דרכים" בחוק, "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים...וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". "החניה במקום אסור, לפי החוק, כך נראה, היא חניה שיש בה סיכון תחבורתי" (א.ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמוד 158).

...

באשר לטענת הנתבעת שהרכב הפוגע חנה ליד אבני שפה "אדום – לבן", אני סבורה שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בקשר לטענה זו ולא הובאה ראיה המצביעה על כך. אבני השפה בתמונות שהוגשו לא מצביעות על אבני שפה "אדום – לבן". 19.

מכאן, שאני מקבלת את התביעה כנגדם, כמבוקש בסיכומי התובע, ומחייבת אותם בפיצוי התובע ביחד ולחוד עם קרנית.

נוכח המסקנה שהתקבלה לעיל, שרכב הבן שימש כזירה בלבד והוא לא רכב מעורב בתאונה, אני דוחה את ההודעה שנשלחה לבן.

אני מורה על הגשת תחשיבי נזק באופן הבא: מטעם התובע עד ליום 30/4/22 ומטעם קרנית עד ליום 25/5/22.

לדברי ב"כ המאשימה, הנפגע סובל מטראומה עקב התאונה וקטיעת רגלו, בגינה היה לו קושי להתייצב לדיון לפני בית המשפט, והוא אף לא צרף מסמכים רפואיים כפי שהתבקש על ידה.

לאור האמור עתרה המאשימה לעונשים הבאים: תשעה חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח; פסילה שלא תפחת מחמש שנים; פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים; קנס מרתיע; מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שלוש שנים לעבירות של גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש ונהיגה בזמן פסילה; ופצוי כספי משמעותי לנפגע העבירה, שייקח בחשבון את הפגיעות הקשות שנגרמו לו, השפעתן על אורח חייו והעובדה שחייו לא ישובו להיות כבעבר.

תחילה נקטעה חלקית כף רגלו הימנית, לאחר מכן עבר תחת הרדמה כללית השלמת קטיעה של כף הרגל, ולמרבה הצער בשל רושם לזיהום וחוסר עור לכסוי הגדם נכרתה לבסוף רגלו הימנית, מתחת לברך, בניתוח נוסף אותו עבר.

על הענישה הנוהגת במקרים בהם גרמה תאונת הדרכים לקטיעת רגל או כף ניתן ללמוד, בין היתר, מפסקי הדין הבאים (פורסמו בנבו): רע"פ 458/15 מחבוש נ' מדינת ישראל (22.01.15) - נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של נהיגה ברשלנות, סטייה לשול הימני והתנגשות ברכב שעמד במקום.

עפ"ת (מחוזי מרכז) 60577-12-17 **** פליס נ' מדינת ישראל (14.03.18) – המערער הורשע בנהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול בצומת, גרימת תאונת דרכים.

...

בשים לב למידת רשלנותו של הנאשם, לחומרת הפגיעה בנפגע העבירה, למדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות בתיק זה נע ממאסר של חודשיים, שיכול שירוצה בעבודות שירות, עד למאסר בן שנים עשר חודשים מאחורי סורג ובריח, פסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים ל-3 שנים ועונשים נלווים.

בשים לב לכל האמור לעיל, התרשמתי כי שליחתו של הנאשם למאסר, ולו בעבודות שירות, תפגע בהליך השיקום המשמעותי שבעיצומו הוא מצוי ותסיג אותו לאחור.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פיצוי לנפגע העבירה אליסף גברא ת.ז. 213398944 בסך 2,600 ₪.