כריתת רגל מתחת לברך עקב תאונת דרכים קטלנית

בחינת מסמכים אלה, מלמדת, כי בעקבות התאונה הנפגעת העיקרית אושפזה מונשמת לאחר שחולצה מהרכב, מחוסרת הכרה, הובאה למיון בבית החולים איכילוב ואובחנו בגופה שברים מרובים בצלעות ימין ושמאל של בית החזה, שבר פריקה של D2 עם פגיעה בחוט השידרה.

ברע"פ (ת"א) 3764/05 ורד בן זויה נ' מדינת ישראל (מיום 21.4.05) אישר בית המשפט המחוזי, עונש 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, פסילה בת 5 שנים, ועונשים נלווים על נאשמת אשר גרמה לתאונת דרכים בה ניחבל הולך רגל קטין כבן 6, במעבר חצייה.

מלבד הנאשם אשר ניחבל חבלות של ממש בדמות שברים ברגל ובחוליה, חתכים עמוקים בברך ובמותן והוא נזקק למספר ניתוחים ולתקופת אישפוז עד ליום 4.4.13 ושקום, הרי שגם לנוסעת שהייתה עימו נגרמו חבלות של ממש כשהיא הונשמה והורדמה, סבלה מכשלון נשימתי, מחבלות פנימיות קשות (דם ונוזל בבטן, דימון בכבש, כיס המרה, טחול, בוצעה כריתת טחול, ניחבלה בראשה עם דימום במוח, נגרמו שברים מרובים בגפיים, היא נזקקה למספר ניתוחים ואושפזה עד ליום 4.4.13 ונזקקה לתקופת שקום, כשגם במועד גזר הדין לא נרפאה לחלוטין ונזקקה לניתוח בעין שמאל.

בית המשפט גזר על הנאשם שהיה אותה עת נהג צעיר מתחת לגיל 24, והיה נתון תחת השפעה כבדה של משקאות משכרים, 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, פסילה למשך 4 שנים, מאסר מותנה, קנס ופצוי.

עתה, לאחר שנבחנה הפסיקה מעלה וטווחי הענישה, יש לבחון עניינו של הנאשם דכאן, אשר גרם לתאונת דרכים ולפגיעה בלא פחות מחמשה אנשים מתוכם לחבלה של ממש ברף גבוה לנפגעת העיקרית, כל זאת בעת נהיגה על אוטובוס צבורי ותוך שבחר להתבונן לפנים האוטובוס תחת התבוננות על תנועת הרכבים שלפניו, בנגוד לחובת הזהירות המוגברת החלה עליו כנהג צבורי (וראו בעיניין זה- עניין קרני, שם: "הלכה היא כי מידת הזהירות הנדרשת מנוהג רכב כבד ואוטובוס בכלל זה הנה רבה ומיוחדת, שכן מדובר בכלי רכב אשר נהיגה לא זהירה בו יכולה להפוך אותו לכלי קטלני ומסוכן במיוחד").

...

לאור כל אלה ולאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים, ולאחר שבחנתי את מתחם העונש ההולם את הנאשם שלפני, בהיות הענישה אינדיבידואלית, ובתוך המתחם לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובכללן את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, באתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 5 שנים מיום 9.1.14 ובניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.

ג.          אני דנה את הנאשם למאסר למשך 6 חודשים לריצוי בפועל.

אני דנה את הנאשם למאסר למשך 10 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה או יגרום לתאונת דרכים עם חבלות של ממש.

המערער עצר רק לאחר שאנשים מסביב צעקו לו לעצור, ובקשו ממנו לנסוע אחורנית על מנת להוריד את האוטובוס מרגלה של הנפגעת ולשחררה מתחת לגלגל האוטובוס.

הנפגעת היתה מונשמת ומורדמת ביחידה לטפול נמרץ במשך 4 חודשים, כאשר לאחר כחודשיים הוחלט לכרות את רגלה ובעקבות הכריתה החלו הפרעות בקצב ליבה והושתל לה קוצב.

על כן, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, במקרים כגון אלו, המתייחסים לתאונות קשות, ולא רק קטלניות, יש מקום להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל.

על פי העובדות, כפי שהוצגו בפני בית משפט קמא, והעולות מתסקיר שירות המבחן, הנפגעת עברה קטיעה של רגלה הימנית מעל הברך, היתה מורדמת ומונשמת במשך 4 חודשים, חוותה הפרעות קצב בליבה, עברה ניתוחים, לרבות צנתור והשתלת קוצב לב – כל זאת, בעקבות ובגין התאונה.

מקום בו נקבע כי רשלנותו של המערער הנה בדרגה גבוהה, כאשר ניתן היה למנוע את התאונה ואת תוצאותיה הקשות לנפגעת, אילו היה המערער מקיים את חובות הזהירות החלות עליו על פי דין, ומוודא את סגירת דלתות האוטובוס טרם שהחל בנסיעה, וכאשר נגע תאונות הדרכים הפך ל"מכת מדינה" של ממש – הרי שראוי ונכון כי הערכים והשיקולים הציבוריים כמו גם שקולי הנפגעת בתאונה – יגברו על האינטרסים הפרטיים של המערער.

...

אני סבורה כי בנסיבות המקרה הנדון, ערך בית משפט קמא את האיזון הנכון בין נסיבותיו האישיות של המערער אל מול האינטרס הציבורי שבהרתעה והפגיעה שנגרמה לנפגעת התאונה.

זאת, מחמת שהמערער לא טרח כלל לצרף את הנפגעת כצד להליך הערעור, כנדרש על פי דין במקרה זה. נא ראו פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 2653/12 אבו כף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.4.2013), פסקה 13: "לענין הפיצוי למתלונן ייאמר מיד – מי שטוען שיש להפחית את הפיצוי למתלונן או לבטלו כליל חייב לצרף את המתלונן כצד. משלא נעשה כך – אין מקום אפילו לשקול את הקטנת הפיצוי." מבלי לגרוע מן העובדה, כי יש מקום לדחות את הטענה כנגד פסיקת הפיצויים על הסף, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות לעניין פסיקת הפיצוי לנפגעת במקרה זה: טענתו של המערער כי לא היה מקום לפסוק פיצוי לנפגעת בשל זכאותה לפיצויים על פי דינים אחרים - אינה מקובלת עליי.

בהתאם לאמור, אני דוחה את כל טענות המערער ביחס לפסיקת הפיצויים לנפגעת ואינני רואה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה. סוף דבר: הערעור נדחה על כל חלקיו.