כריתת מיניסקוס ביטוח לאומי שלא כדין

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 25661-08-15 ניתן ביום 17 ינואר 2016 עמרם כהן המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה, השופט אילן איטח בשם המבקש – עו"ד ערן בקר בשם המשיב – עו"ד שלומי מור פסק דין

על החלטת הועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האיזורי, וטען בתמצית כי: הועדה נכתה משעור הנכות שלא כדין, שכן הנכוי בוצע בגין תלונות בדבר כאבים ללא תעוד בדבר הגבלות בתנועה, וכן משום שטרם הפגיעה לא היה נזק מיניסקיאלי; הועדה יישמה פריט ליקוי שאינו מתאים למצבו של המבקש, שכן המבקש לא עבר הוצאת מנסקוס אלא הטריה; היה על הועדה לקבוע נכות בשל הממצא בדבר קרע חלקי ברצועה הצולבת והיא לא עשתה כן; היה על הועדה לבחון את ההגבלות והכאבים בברך ימין לה נגרם נזק בשל העומס לאחר הפגיעה בברך שמאל, והחלטתה בעיניין זה אינה מנומקת ואינה מבוססת; היה על הועדה לקבוע נכות זמנית בהתאם למסמכים שהונחו בפניה לתקופה שבין 16.8.13 – 8.9.13.

אשר לשאלת הבחירה בפריט הליקוי - נכון עשתה הועדה כאשר יישמה את פריט הליקוי 48(2)(ז)IV הדן במצב הברך לאחר הוצאת מנסקוס, ואין לקבל את טענת המבקש כי אין ליישם פריט ליקוי זה שעה שאין מדובר בהוצאת מנסקוס אלא בהטריה, שכן הועדה ציינה במפורש את אבחנתה בדבר "מ/א כריתת מנסקוס ברך שמאל" וכן כי MRI מיום 1.12.13 הצביע על "כריתת חלק של המיניסקוס הפנימי". בבקשת רשות העירעור טען המבקש בתמצית, טענות אלו: לעניין הנכויות הזמניות – שגה בית הדין האיזורי בקביעתו, שסמכותה של הועדה אינה חולשת על תקופת דמי הפגיעה כאשר מוגשות לה תעודות אי כושר, וכי הועדה כלל לא התייחסה לתעודות אי כושר - גם לאלו המאוחרות לתקופת תשלום דמי הפגיעה, כמו כן אין היתייחסות לעובדה שהמבקש נותח ושהה תקופה ממשוכת בביתו.

...

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 51407-02-15; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.12.14 (להלן גם - הוועדה).

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, להחלטתו של בית הדין האזורי, ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום בנסיבות העניין להשיב את ענייננו המבקש לדיון בפני הוועדה על מנת שתתייחס לאמור במכתבה של האורתופדית ד"ר אירנה מדינקוב מיום 24.6.14, בו היא קושרת בין הכאבים בברך ימין לתאונה בברך שמאל.

הוועדה תתייחס באופן מנומק ומפורט לכך, ותנמק אם יש בכך לשנות ממסקנתה בעניין זה. אנו סבורים, כי יש להחזיר עניין זה לבחינה נוספת של הוועדה, וזאת מאחר שהוועדה שללה באופן גורף קשר סיבתי אפשרי בין הפגיעות, בעוד וכעולה ממכתבה של ד"ר מדינקוב, על פני הדברים, ישנו קשר סיבתי אפשרי בין השתיים, ובנסיבות אלו יש מקום כי הוועדה תתייחס לכך באופן מנומק ומפורט.

סוף דבר – התיק יוחזר לוועדה כאמור בסעיף 12 לעיל.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 54606-04-18 ניתן ביום 11 נובמבר 2018 המוסד לביטוח לאומי המבקש יוסף יצחק המשיב לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר בשם המבקש – עו"ד כפיר אמון בשם המשיב – עו"ד חן קלפה פסק דין

בהתייחסות למימצאי הבדיקות והצילומים נכתב כך: "בתאריך 17/05/15 עבר ארתרוסקופיה לברך ימין נמצא קרע של ACL וקרע במנסקוס ליטראלי. עבר כריתה חלקית של מנסקוס ליטראלי בתאריך 17/07 עבר ניתוח לשיחרורACL בברך ימין." במימצאי בדיקתה נכתב: "ברך ימין - צלקת ניתוחית אורכית מעל גיד הפיקה עדינה, דילדול וחולשה קלים של שרירי הירך, טווח תנועות הברך מיגבלה ביישור סופי כיפוף תקין, סימן מגירה שלילי, מקמורי, שלילי קיימת אי יציבות בעמידה על רגל ימין, ברך שמאל - ללא ממצא בזמן הבדיקה." בסיכום ומסקנות נכתב: "נקבעת נכות זמנית... נכות צמיתה בשעור 20% לפי ס' 35(1)(ג)". ביום 12.12.16, לאחר קבלת דו"ח ועדת הרשות, נקבע כי לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות), למשיב נכות בשיעור 25% החל מיום 1.7.16.

בהתאם לכך נטען כי הערר וההחלטה שלאחריו היו שלא כדין ויש לבטלם.

...

אלא שמצאנו ממש בטענות המשיב בכל הנוגע לגוף החלטת הוועדה.

בנסיבות אלה מצאנו שיש מקום להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתסביר מדוע בחרה לקבוע בגין ברכו של המשיב שני סעיפי ליקוי.

סוף דבר - פסק הדין של בית הדין האזורי מבוטל, לרבות חיוב המוסד בהוצאות.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 51407-02-15 05 יולי 2015 לפני: כב' הסגנית נשיא איטה קציר המערער עמרם כהן, ת"ז 29670379 ע"י ב"כ: עו"ד אוהד נבון המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי פסק דין

טענות המערער: הועדה נכתה משעור הנכות שלא כדין, שכן הנכוי בוצע בגין תלונות בדבר כאבים ללא תעוד בדבר הגבלות בתנועה, וכן משום שטרם הפגיעה לא היה נזק מיניסקיאלי.

אין לקבל טענת המערער כי אין ליישם פריט ליקוי זה שעה שאין מדובר בהוצאת מנסקוס אלא בהטריה, שכן הועדה ציינה במפורש את אבחנתה בדבר "מ/א כריתת מנסקוס ברך שמאל" וכן כי MRI מיום 1.12.13 הצביע על "כריתת חלק של המיניסקוס הפנימי". לאור האמור, העירעור נדחה בזאת.

...

אין לקבל טענת המערער כי אין ליישם פריט ליקוי זה שעה שאין מדובר בהוצאת מיניסקוס אלא בהטריה, שכן הוועדה ציינה במפורש את אבחנתה בדבר "מ/א כריתת מיניסקוס ברך שמאל" וכן כי MRI מיום 1.12.13 הצביע על "כריתת חלק של המיניסקוס הפנימי". לאור האמור, הערעור נדחה בזאת.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 25661-08-15 ניתנה ביום 06 ספטמבר 2015 עמרם כהן המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב בשם המבקש– עו"ד ערן בקר החלטה

על החלטת הועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האיזורי, וטען בתמצית כי: הועדה נכתה משעור הנכות שלא כדין, שכן הנכוי בוצע בגין תלונות בדבר כאבים ללא תעוד בדבר הגבלות בתנועה, וכן משום שטרם הפגיעה לא היה נזק מיניסקיאלי; הועדה יישמה פריט ליקוי שאינו מתאים למצבו של המבקש, שכן המבקש לא עבר הוצאת מנסקוס אלא הטריה; היה על הועדה לקבוע נכות בשל הממצא בדבר קרע חלקי ברצועה הצולבת והיא לא עשתה כן; היה על הועדה לבחון את ההגבלות והכאבים בברך ימין לה נגרם נזק בשל העומס לאחר הפגיעה בברך שמאל, והחלטתה בעיניין זה אינה מנומקת ואינה מבוססת; היה על הועדה לקבוע נכות זמנית בהתאם למסמכים שהונחו בפניה לתקופה שבין 16.8.13 – 8.9.13.

אשר לשאלת הבחירה בפריט הליקוי - נכון עשתה הועדה כאשר יישמה את פריט הליקוי 48(2)(ז)IV הדן במצב הברך לאחר הוצאת מנסקוס, ואין לקבל את טענת המבקש כי אין ליישם פריט ליקוי זה שעה שאין מדובר בהוצאת מנסקוס אלא בהטריה, שכן הועדה ציינה במפורש את אבחנתה בדבר "מ/א כריתת מנסקוס ברך שמאל" וכן כי MRI מיום 1.12.13 הצביע על "כריתת חלק של המיניסקוס הפנימי". מכאן בקשת רשות העירעור שלפניי.

...

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 51407-02-15; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.12.14 (להלן גם - הוועדה).

אשר להכרעתי לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור, למעט לעניין הפגיעה בברך ימין כמפורט להלן.

בפרק הסיכום להחלטתה נקבע כך: "לנוכח תוצאות של בדיקה גופנית ורישום בדיקות דימות, הועדה מקבלת את הערר וקובעת 10% נכות לפי סעיף 35(1)(ב) בגין התפתחות שינויים נווניים לאחר חבלה עם השפעה בצורה קלה". נציין שאבחנת הועדה הרפואית לעררים מיום 13.11.17 מתייחסת למצב לאחר חבלה וכריתת מנסקוס פנימי בברך שמאל, אך בסע' 14 להחלטה צוין כי הנכות היא בגין השינויים בברך ימין.

למעלה מן הצורך, יש לקבוע כי לא נפל פגם משפטי בקביעת הועדה בהתייחס לשאלה זו, ואין באמור משום סטיה שלא כדין מקביעתה החלוטה של הועדה משנת 2017.

אין מדובר ב"קביעה כדין, סופית וחלוטה" החוסמת את הועדה לייחס חלק מהנכות או חלק מההחמרה בשיעור הנכות להחמרה של מצב מולד, של תוצאות תאונה אחרת או של שינויים נווניים טבעיים (ע"ע (ארצי) 55/06 מלכה שחר – מדינת ישראל (22.6.06); בר"ע (ארצי) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי – רותם מלחי (11.8.13)).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שדין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

סוף דבר – הערעור נדחה.