כריתת אונה בריאה וקביעת אחוזי נכות

ביום 22.2.19 נבדק המערער על ידי יועץ לועדה בתחום הכירורגי, ד"ר חאג', אשר הקשיב לתלונת המערער, לפיה (הפרוטוקול צורף לכתב התשובה): "עבר כריתת בלוטות התריס מצד ימין וישנה הישנות מצד השני." היועץ הכירורגי בדק את המערער ומצא: "צלקת עדינה בקדמת הצואר, בקושי ניראת. ללא קלואיד וללא אודם." בהתאם, קבע היועץ הכירורגי כי "אין נכות". ביום 21.5.19 נבדק המערער על ידי יועץ לועדה בתחום האונקולוגי, ד"ר ברוביק, אשר הקשיב לתלונות המערער, לפיהן (הפרוטוקול צורף לכתב התשובה): "סובל מעייפות, סובל מסחרחורות. נמצא במעקב מציג מיסמך עדכני." היועץ האונקולוגי ערך למערער בדיקה קלינית וסיכם החלטתו בזו הלשון: "מצב כללי ותזונתי טוב ללא כחנ"צ בלוטות לימפה לא מוגדלות בתחנה פריפריות בצואר קדמי תחתון צלקת ניתוחית באורך 4 ס"מ רוחב 0.1 מ"מ לא דבוקה לא מכערת, לא כלואידית בטן רכה ללא גושים כבד וטחול לא נמושו, באזור הקרקפת נמושה קישרית 1*1 ס"מ רכה נראת למפומה לדבריו קיימת מספר שנים.

אין לקבל טענת המערער, כי פריט הליקוי 2(10) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות") הוא טכני שהרי פרשנות זו יש בה כדי לאיין את שיקול הדעת המקצועי של הועדות הרפואיות, מה גם שבהתאם להוראות הסיפא של פריט 2(11) - הנכות הרפואית בגין מצב לאחר השתלת תאי אב טומנת בחובה את השפעות המחלה בגינה ניתן הטיפול, קרי אלה שוללות את הפרשנות עליה נסמך המערער.

" מעיון בחוות דעת היועץ לועדה בתחום האונקולוגי, ד"ר ברוביק, מיום 21.5.19 עולה, כי במסגרתה היתייחס היועץ להשתלת תאי האב בזו הלשון: "... לסיכום ב 2015 אובחן למפומה אגרסיבית שלב 4 קבל 6 קורסים של כימוטרפיה שוק ושתי קורסים של מטטוקסאט נמצא בהפוגה מחלאה, עבר השתלת מוח עצם עצמית ב 10/15 לפני השתלה עבר כריתת אונה ימנית של בלוטת תריס ונימצא סרטן." (ההדגשה הוספה).

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות.

בנסיבות אלה מצאתי, כי סוגיה זו מצריכה הבהרה ומשכך דין הערעור להתקבל.

עם זאת, משמצאתי כאמור כי סוגיה זו אינה ברורה ומצריכה הבהרה – הרי שדין הערעור להתקבל.

סוף דבר על יסוד כל האמור, דין הערעור להתקבל.

לא היה מקום, לטענת המדינה, לבדוק את הנפגע פעם נוספת, שכן בדיקתו האחרונה וקביעת אחוזי הנכות נעשו בחלוף שנה ממועד התאונה, ואז, בנגוד לטענת המבקשת, מצבו הרפואי כבר התגבש.

לעניין יד שמאל צוין: "בבדיקה: סד שורש כף יד שמאל ובירכיים עם טבעת סלקון...". עוד צוין: "קיימת דלקת... מעל צלעות אלה שלדבריו בעקבות ניתוח כריתת אונה...", אז נרשם בסמוך "שורש כף יד ימין" ובהקשר לכך צוין כך: "טווח אקטיבי... רגישות ניכרת מעל עצם הסירה".   ה. בסיכום מיום 15.07.2017 נקבעו לנפגע נכויות אלו: 10% - שבר עצם הסירה – כף יד שמאל, תואם לקישיון נוח עם הגבלה מזערית (ביניים).

...

מחד, מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה אפשר שלא ניתנה הדעת לליקויים בברך ימין בפניית הנפגע לטיפול רפואי לראשונה לאחר התאונה, אך מנגד לא ניתן להתעלם מחוסר הבהירות שנותרה המתבטאת בדברים אלו: צוין שהנפגע התנגד לבדיקה מכאבים ונאמר מפורשות ע"י הועדה כי תלונותיו אינן מתאימות לממצאים, כל זאת אף מבלי לקבוע, כי הכרחי היה על הועדה לבדוק פעם נוספת את הנפגע בטרם תקבע את נכותו.

  אשר על כן, ולאור המובא לעיל, הגעתי למסקנה כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדות הרפואיות במשרד הביטחון.

  סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

המערערת, גב' נחמה מן, הגישה ערעור זה לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 10.5.21, על פי הוכרו לה 20% נכות בגין מצב לאחר כריתת בלוטת התריס, 10% בגין כאבי ראש ו-20% בגין צלקות.

המערערת, ילידת 1985, אובחנה בחודש 6/2019 עם גידול ממאיר בבולטת התריס ועברה כריתה של אונה שמאלית של הבלוטה בחודש 8/19 וכריתה של אונה ימנית בחודש 1/2020.

כל החלטה אחרת סותרת את הרעיון לקבוע לחולים אונקולוגיים נכות רפואית מזכה בהתאם להתקדמות מחלתם, ואין הועדה חולקת על כך שהמערער היא חולה אונקולוגית.

סעיף קטן (ד) קובע שבמהלך השנה הראשונה שלאחר האבחנה או בתקופת הטיפול הייעודי במחלה, דרגת הנכות היא 100%.

...

הערר נדחה ונקבע: "פנימאי – בדיקה התובעת נינוחה מתהלכת ללא קושי נשימתי. הליכה חופשית. כוח גס תקין. בצוואר צלקת רוחבית מעל אזור בלוטת התריס לאורך כ-10 ס"מ. וגם צלקת בצוואר משמאל אחרי דיסקציה צווארית לאורך כ-15 ס"מ מכערת ורגישה במישוש. לסיכום התובעת אובחנה כסובלת מסרטן בלוטת התריס מסוג מודולארי, בשנת 2019 ובגינו נאלצה לעבור 2 ניתוחים בטווח של שנה. מינואר 2020 אין עדות להישנות המחלה עד עתה. מקבלת רק טיפול תחליפי באלטרוקסין.

בית הדין אינו רואה בסיס לשינוי מסקנה זו מהיקש לגבי הגדרות של ליקויים אחרים שמתייחסים למצב שלאחר כריתת איבר מסוים.

סוף דבר הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.

בסיכום הבדיקה הדרמטולוגית מיום 27.6.2016 נקבע – "למעשה אין שום שינוי בין הבדיקה היום לבין הבדיקה הקודמת ב-2015, אין לקבוע אחוזי נכות בגין פגיעה קרינתית בקרקפת". בסיכום הבדיקה הפסיכיאטרית מיום 27.6.2016 נקבע – "למצבו הנפשי הקודם והנוכחי אין קשר לטפול קרינתי שקבל בילדותו, בנוסף בהעדר עוגן, אין לקבוע נכות הקשורה לגזזת". ד"ר פרץ וייס, פנימאי, קבע בועדה מיום 27.6.2016 – "על פי פסק הדין, הופנה העורר לבדיקת רופא מומחה באנדוקרינולוגיה (דר' יורם רמות) אשר לא מצא פגימה הקשורה לחוק הגזזת. ויש לציין בתיק תעוד מקורי מאשפוז באוגוסט 1992. במהלך אשפוז זה עבר כריתה של האונה הימנית של בלוטת התירואיד, בגלל גוש קר בבלוטה. בבדיקה פתולוגית הגוש לא היה ממאיר. בהתאם לכך, לא נכרתה האונה השמאלית והעורר לא נזקק, לא לטפול תחליפי בהורמון התירואיד וגם לא לטפול ביוד רדיואקטיבי. אם כן לא היה לעורר גידול סרטני בתירואיד ולכן לא ניתן לקבוע נכות בגין הפגימות בבלוטה והטיפול בה". מכאן – שהחלטת הועדה ניתנה לאחר שמיעת טענות המערער, על בסיס הממצאים הרפואיים שהועלו מבדיקות המערער ועל סמך החומר הרפואי שהונח לפניה.

...

משקביעות הוועדה מושתתות על בדיקת המערער על ידי מומחים בתחומם השונים ועל מלוא החומר הרפואי שהיה לפניה, ואלה נומקו כראוי באופן המובן גם לבית דין זה – לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן, עם כל ההבנה למצבו של המערער, דין הערעור להידחות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

ביום 5.2.22 קבע הרופא המוסמך כי למערער דרגות נכות כדלקמן: 25% בגין מחלת לב; 20% בגין מצב לאחר כריתת אונה ימנית של הריאה; 20% בגין הפרעת היסתגלות; 20% בגין הגבלת תנועה בעמוד השידרה הצוארי ומצב אחרי ניתוח עם סימני מילופתיה קלה; 15% בגין ליקוי שמיעה; 10% בגין טינטון; 10% בגין ליקוי ראיה.

ביום 8.5.22 היתכנסה הועדה ושמעה את דברי המערער ובא כוחו כדלקמן: "עו"ד: בדר עבד כל הזמן בניקיון ולפני שנתיים חלה בסרטן ועבר כריתה. סובל מפריצות דיסק בצואר, בעיות פסיכולוגיות, מטופל תרופתי ובעיות לב. יש לו שלל בעיות רפואיות וכל זה פוגע בקשת רחבה מבחינה פיזית. ללא השכלה. מבקשים לידון באחוז הרפואי ביחס להשכלתו בגלל הגיל שלו מגיע לו יותר.

בסעיף דיוני הועדה ונימוקים לקביעה קבעה הועדה כך – "בן 60, מצב לאחר כריתת אונה ימנית עקב סרטן ללא טפול משלים 20%. 25% בגין מחלת לב פר הגדרה אינה מגבילה את התובע אלא בעבודות הדורשות מאמץ. נכות אורטופדית בשיעור 20 אחוז עמוד שדרה צוארי, הפרעת היסתגלות 20 אחוז, ליקוי שמיעה 15% מנופה וטינטון 10%.

...

לאור האמור טען המערער כי החלטת הוועדה מהווה מסקנה בלבד, וביקש כי עניינו יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שזו תנמק את החלטתה.

כמו כן הוסיף המוסד כי "יש לשקול את המסר והדרישה המצופה מן הרופאים בוועדות", שאינם משפטנים "ובאמת לא ברור כיצד מצופה שיתייחסו לאלמנט הגיל / השכלה / עבר תעסוקתי מעבר להתייחסות הקיימת בתיק". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור, בתשובת המוסד, בפרוטוקול הוועדה לעררים מושא הערעור ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

זאת מן הטעמים המפורטים להלן.

לאור זאת, הערעור מתקבל.