כפר קרע צו מניעה לעבודות בנייה

בכתב התביעה דרש התובע גם צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעת להכנס בעתיד לחלקתו, או לבצע בה עבודות בניה או עבודות אחרות, וכן את הוצאות התביעה.

התובע מפנה לעניין זה לתוכניות אחרות של אותה וועדה מקומית, שבהן, לטענתו, נקט המתכנן בלשון מפורשת: בתכנית ג' 1025 שעניינה הרחבת דרך גישה לכפר קרע (פורסמה ברשומות ביום 3/11/83), נכתב בסעיף 13 א': "השטחים המיועדים לדרך והנמצאים בתחום השיפוט של המועצה המקומית כפר קרע יופקעו בהתאם לסעיפים 188 ו- 189 לחוק וירשמו ללא תשלום על שם המועצה המקומית כפר קרע". בתכנית ע' 146/א' בכפר קרע (פורסמה ברשומות ביום 31/3/88) נכתב בסעיף 20: "השטחים המסומנים בתשריט כדרכים קיימות ומוצעות כהרחבה מוצעת של דרכים קיימות מיועדים להפקעה, יופקעו בהתאם לסעיפים 188 ו- 189 לחוק התיכנון והבניה תשכ"ה-1965, תוך שנתיים מיום אישור תכנית זו וירשמו על שם הרשות המקומית כחוק.

...

שוכנעתי שיש ממש בטענות התובע, וכי הנתבעת התנהלה באופן שאינו ראוי.

סיכום התוצאה מכל האמור היא שאני מורה לנתבעת: לסלק ידה מכל שטח המקרקעין של התובע, כפי שגודר על ידי גדר הרשת שהקים בשנת 2007.

אמת, ספק אם בית משפט זה מוסמך להכריע בשאלת תוקפו של צו הפקעה חדש, ככל שיש כזה, וספק אם ההליך שבפני יכול לשנות את פסק הדין שניתן כבר בעניין הריסת הגדר, אך שוכנעתי, לאור התנהלות הנתבעת, כי ראוי שטרם תפיסת חזקה מכוח הפקעה חדשה, או מכוחו של פסק הדין, יבחן בית משפט מוסמך את טענות שני הצדדים.

רקע והליכים קודמים התובע 2, אזרח ישראל, תושב כפר קרע שבוואדי ערה, הוא מנהלה של התובעת 1, חברה הרשומה אצל רשם החברות ביהודה ושומרון, והבעלים של 90% ממניותיה (בת זוגו היא הבעלים של 10% הנותרים).

נציגת הממונה אישרה במעמד הדיון שחלק מהבעלים במקרקעין נפקדים, כי הממונה מתייצב להליך במקומם, וכי יחידת הפיקוח במנהל האזרחי הוציאה צו הפסקת עבודות בקשר למקרקעין, בהם התבצעו עבודות בנייה ללא היתר.

בנוסף, חזרו התובעים על עמדתם, לפיה חלק מהנתבעים מבצעים עבודות במקרקעין שעלולות לסכל כל אפשרות לבצוע פירוק שתוף בעין, ואשר על כן צו המניעה הזמני נידרש.

...

דיון והכרעה טענות מקדמיות אין מחלוקת שצו המניעה הזמני ניתן בהעדר התייצבות של מרבית הנתבעים, אשר גם לא היו מיוצגים באותה עת, ועל כן, ועל מנת ליתן להם יומם בפני בית המשפט, ומבלי להיכנס לשאלת קיומה או העדרה של המצאה כדין, אני סבורה שיש מקום לקיים דיון מחודש בבקשה לסעד הזמני, לאחר שניתנה לנתבעים אפשרות לשטוח מלוא טענותיהם.

לסיכום בית משפט זה הוא המוסמך לדון בתביעה של אזרח ישראלי לפירוק שיתוף במקרקעין הנתונים תחת שליטה ישראלית באזור איו"ש, אף אם חלק מהנתבעים הם תושבי איו"ש, ואף אם חלקם הגישו לאחר הגשת התביעה, תביעה מקבילה לפירוק השיתוף בבית המשפט בג'נין.

רקע ביום 28.6.15 ניתנו ע"י בית משפט זה צוים לפי סעיפים 239 ו- 246 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, ולפיהן יש להפסיק כל עבודות בניה במקרקעין המצויים בגוש 12128 חלקה 12 ביישוב כפר קרע (להלן – "המקרקעין"), ולהמנע משימוש כלשהוא במקרקעין המצריך היתר, שלא בהתאם להיתר.

אמנם, מתן אפשרות להפעלה כעת של בית הספר טומנת בחובה פגיעה באנטרס צבורי, מעצם העובדה כי בית הספר יפעל ללא היתר, ואולם מדובר בפגיעה מרוככת, הן לאור העובדה שמדובר בהתליה בלבד של תחילת תוקפו של צו מניעת השמוש; הן לאור העובדה שצו הפסקת ומניעת עבודות הבניה ימשיך לעמוד על תוקפו; והן לאור העובדה שקיים אופק תיכנוני לאישור הבקשה ולמתן היתר; והכל כאשר מידת הנזק שתגרם ע"י אי מתן אפשרות להפעלת בית הספר, עולה עשרות מונים על הנזק המגולם בפגיעה באנטרס הציבור ע"י מתן אפשרות להפעלת בית הספר ללא היתר של רשויות התיכנון והבניה.

...

האם יש מקום להיעתר לבקשה? זו השאלה העומדת להכרעתי.

כל האמור לעיל מביאני למסקנה, כי קיים אינטרס מובהק, הן פרטי של התלמידים הרשומים לבית הספר, והן ציבורי, למניעת הנזק העצום העתיד להיגרם באי מתן אפשרות לתחילת פעילות בית הספר בשנה הקרובה.

בסופו של יום, ובהביאי בחשבון את טובת התלמידים ואת האינטרס הציבורי בכך שיתחילו את שנת הלימודים בבית הספר, מצאתי להיעתר לבקשה, חרף ההתנהלות המתוארת לעיל.

סוף דבר נוכח האמור לעיל אני נעתר לבקשה, במובן זה שצו הפסקת השימוש וצו מניעת השימוש במקרקעין, ככל שהם נוגעים להפעלת בית הספר, ייכנסו לתוקף ביום 31.12.15.

לפני תביעה למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים לבצע עבודות בניה בשטחו של התובע במקרקעין שעליהם נסב ההליך.

ההליך והצדדים לו לתובע ולנתבעים, בני-זוג, זכויות שלעת הזו טרם נרשמו בפנקסי המקרקעין במיגרש מס' 11 במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 12129 ואשר מצויים באדמות כפר קרע (להלן המיגרש).

...

בפרק ההחלטה בפסק-הבוררות העוקב לממצאים ולמסקנות הללו הורה הבורר כך: א- הנתבעים יפצו את התובע על אובדן קרקע של -25- מטרים מרובעים עלות 60 דולר "למטר עלות ממוצעת בכפר". ב- הנתבעים ישלמו סך של 3000 ₪ הפסדים אחרים.

הבורר התייצב לדיון ומסר את הבהרתו בזו הלשון: הבוררות שלי, התבקשתי ע"י שני הצדדים, בשנת 2001 להיות בורר ולפתור את הבעיה, הגעתי לשם, עשינו מדידות ועשינו הכל, הביאו לי את הדבר הזה, מצאנו שיש שתי חריגות, חריגה אחת אפשר לקחת ממנה וחריגה שנייה אי אפשר לקחת, קבענו שעל החריגה שאי אפשר לקחת ישולם פיצוי, בחריגה השנייה – היה הגוש בטון שלא שייך לה אלא הגוש בטון שייך לתובע.

סיכומם של דברים נוכח הדברים הללו אני מורה כלהלן: ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים כל בניה או המשך בניה בשטחו של גוש הבטון בן 30 מ"ר המצוי במגרש מס' 11 במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 12129.

בבית המשפט העליון רע"א 6429/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקש: אחמד חיידר זחאלקה נ ג ד המשיבה: המועצה המקומית כפר קרע בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מיום 12.02.2019 בע"א 20615-03-18 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' כהן (סג"נ), א' טובי וא' באומגרט בשם המבקש: עו"ד יהושע הופר בשם המשיבה: עו"ד קייס נאסר ][]החלטה

על רקע זה, פנה המבקש לבית משפט השלום בחדרה בתביעה לחייב את המשיבה להפסיק בעבודות האמורות, להחזיר לו את החזקה בשטח שבבעלותו ולהשיב את המצב לקדמותו, לרבות בניית הגדר; וכן בבקשה לסעד זמני.

הטעמים המרכזיים לקביעה זו היו כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים לפעולות אלו, וכי לא היו בידי המשיבה צו הפקעה החל על החלק משטחו של המבקש שבו בוצעו העבודות, או סמכות סטאטוטורית לפעולות אלו בהעדר הסכמה או צו הפקעה.

המרכזיות שבהן הן אלו: ראשית, כי פסק הדין מבוסס על טענה עובדתית שלא נבחנה בבית משפט השלום בעיניין קיומם של צוי הפקעה חדשים, דבר המהוה הרחבת חזית אסורה ולפיכך מקנה לו זכות ערעור; שנית, כי ההליך מעלה שאלה עקרונית בעיניין סמכותו של בית משפט ליתן צו מניעה כנגד רשות; שלישית, כי הפיתרון הצודק בנסיבות העניין הוא מתן צו כאמור; ורביעית, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעיניין גדר הרשת מבוסס על טעות עובדתית.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על כן, הטענה בדבר קיומן של הודעות הפקעה חדשות – שלגביה נטען כי העלאתה מהווה הרחבת חזית – ממילא אינה רלוונטית למסקנה זו, ובית המשפט המחוזי אף לא קבע כל קביעה פוזיטיבית ביחס לטענה זו. באשר לשאלה האם צדק בית המשפט המחוזי כאשר ביטל את הסעד שנתן בית משפט השלום, שלפיו המשיבה תימנע מתפיסת חזקה בשטחו של המבקש בהיעדר צו שיפוטי, אף אם תנקוט הליך הפקעה כדין – זוהי שאלה הנוגעת לאיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים במקרה המסוים, שאין מקום להידרש אליה במסגרת בקשה זו. יצוין רק כי אין מחלוקת על כך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו גורע מזכותו של המבקש להגיש התנגדות לצו ההפקעה החדש, אם וכאשר זה יוּצא, ככל שהוא יראה לנכון.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.