כפל גמלאות: קצבת שאירים וקצבת נכות

בשל כפל הגימלאות בין קצבת השארים לגימלת נכה נזקק, קבע הנתבע כי מצא לתובעת חוב על סך של כ- 12,000 ₪.

...

אשר לדעתנו - אנו סבורים כי הצדק עם הנתבע וזאת כפי שנבהיר להלן: תקנה 18 א(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 קובעת כי: "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסות מהתעסקות".

בנוסף, מצאנו טעם לפגם בכך שבזמן שהתובעת רצתה להיות מוכרת כנכה נזקק היא השיגה על החלטת ועדת הרשות שקבעה כי אינה עומדת בתנאים הנדרשים להכרה בה כנכה נזקק לתקופה מ 19/8/2018 עד 30/11/2019 מאחר ש"לדעת הוועדה יש לך סיכוי סביר לעבודה" ועכשיו כשהיא מבינה שגמלת נכה נזקק לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם דמי אבטלה היא מבקשת ליתן להחלטת הוועדה משמעות שאינה מתכתבת עם החלטה ושאינה מתכתבת גם עם לשון התקנה והפסיקה ואף טוענת כי יתכן ווועדת הרשות טעתה עת החליטה לקבל את השגתה.

לסיכום כמפורט לעיל, קיבלנו את פרשנות התובעת אשר לשאלה הראשונה אך מאחר ולא קיבלנו את פרשנותה אשר לשאלה השניה הרי שגם אם תבחר בקצבת שאירים ולא בגמלת נכה נזקק, היא לא תהיה זכאית לדמי אבטלה ביחס לתקופה בה הכירה בה וועדת רשות כנכה נזקק וממילא יתכן ויתברר כי הבחירה שערך עבורה הנתבע היתה הבחירה הכי כדאית לה. מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

בחודש אוגוסט 2010 הפסיק המשיב את כפל התשלומים ששולמו לעותרת בין החודשים אפריל ליולי של אותה השנה, ובמקביל החל לבצע קזוז של קצבת השאירים שקבלה העותרת ביתר, לשיטתו, מתוך קצבת הנכות מעבודה ששולמה לה. המשיב נסמך לעניין זה על הוראת סעיף 320(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק), השולל כפל קיצבאות וגימלאות.

...

בנסיבות אלו, אני סבורה כי מן הראוי ליתן עליה את הדעת אך אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את מכלול הטענות שהעלו הצדדים הגעתי אל המסקנה כי אין להתערב בתוצאה שאליה הגיע בית הדין הארצי לעבודה וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

פרשנותה זו של העותרת דינה להידחות.

סיכומם של דברים - נוכח אופיו הסוציאלי של חוק הביטוח הלאומי ותכליותיו, נוכח השיקולים התקציביים העומדים ביסודו וביסוד הכלל האוסר כפל קצבאות וגמלאות וכן נוכח התכליות שנועדו קצבת שאירים וקצבת נכות מעבודה לשרת, אני סבורה כי כאשר קמה לאדם זכאות לקבלת שתי הקצבאות הללו בגין פרק זמן אחד, חל לגביהן הכלל הרגיל הקבוע בסעיף 320(ג)(1) האוסר על כפל קצבאות, ואין לקרוא בחוק "כוונה אחרת משתמעת" המחריגה אותן מתחולתו של כלל זה. טעמים אלה, המעוגנים בניתוח תכליתו של החוק והוראותיו, מצטרפים אל הטעם הראשון אשר פורט בפסקה 8 לחוות דעתי, הנשען על הוראת סעיף 320(ד) לחוק.

דא עקא, שהמנוח לא דיווח למשיב על הקצבה הנוספת שקבל מהמל"ל, וכך, במשך שלוש שנים, קיבל שתי קיצבאות ממקורות שונים: תג"מ מהמשיב וקיצבת נכות המל"ל. משנודע למשיב אודות כפל הקיצבאות הוחלט לגבות מהמנוח את הכספים שקבל ביתר משך שלוש שנים ובמקביל לנכות מתשלום התג"מ את סך קצבת הנכות המשולמת מידי חודש.

לא תנוכה מהתג"מ קצבת זקנה קצבת ילדים וקיצבת שארים המיועדת לילדי הנכה.

...

תמצית תגובת המשיב בפתח תגובתה טענה ב"כ המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת השיהוי שדבק בה. טענה זו שואבת כוחה מתקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט המנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הקובעת כי מקום בו לא נקבע בדין מועד להגשת העתירה, תוגש זו ללא שיהוי ולא יאוחר מ 45 ימים מיום שהוחלט על פרסומה כדין ומיום שהעותר קיבל הודעה עליה, או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.

אדרבא, אותו מנגנון החישוב הקבוע בחוק ביחס לנכים המקבלים "תגמול נצרך" עפ"י דין אומץ גם לגבי אותם אלה שמכוח ההוראה מקבלים עתה תגמול המקביל לאותו "תגמול נצרך", גם אם בפועל הוא זוכה לכינוי "תג"מ". במצב דברים זה, אני סבורה, שההחלטה להפחית מהתג"מ קצבאות המשולמות ממקור אחר, כגון מל"ל מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר ובמידת מה אף יש בה הכרח, שכן, בלעדיה ייווצר מצב אבסורדי בו התגמולים שמקבלים, מכוח ההוראה, נכים שרמת נכותם פחותה מ50%, יהיו גבוהים יותר מתגמול הנצרך שמקבלים נכים בדרגת נכות 50% ומעלה, עפ"י חוק.

סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל, מצאתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שהתקבלה מכוח ההוראה שהתקין וברוח חוק הנכים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

מאחר שהתובעת אינה זכאית לתשלום כפל גמלאות, קצבת שאירים ובנוסף גמלת נכות מעבודה, היא בחרה את הגבוהה מבין הגימלאות, היא קצבת השארים.

...

כך או אחרת, המסקנה לענייננו אינה משתנה, ודין הטענה להידחות".

כך או אחרת, המסקנה לענייננו היא כי מתקיים הרציונל העומד מאחרי סעיף 86 לפקודת הנזיקין, המוציא תשלומים מסוימים מתחולת כלל ההפחתה, ואני קובע כי לא ינוכו התשלומים המגיעים לתובע מהמוסד הסוציאלי "מבטחים"".

סיכום התובעת זכאית לפיצויים כדלקמן: הפסדי שכר בעבר 433,178 ₪ הפסד שכר בעתיד 169,540 ₪ עזרת צד ג' לעבר 100,000 ₪ עזרת צד ג' לעתיד 150,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 10,000 ₪ נזק לא ממוני 125,000 ₪ _________ סה"כ 987,718 ₪ ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי: 51,041 ₪ סה"כ יתרה 936,677 ₪ אשר על האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: פיצויים בסכום של 936,677₪.

כתוצאה מהחלטת הועדה הרפואית מחודש 2/20 הגיע לתובע סכום ברוטו של 41,283 ₪ - הנתבע קיזז סכום של 25,374 ₪ לטובת חוב מזונות ועוד סכום של 13,509 ₪ לטובת כפל גמלאות על קצבת שארים.

בנוסף יש לשים לב שכל פעם שערך הנתבע קזוז מלא של גימלה שהיה התובע זכאי לקבל היה זה ביחס לתשלום רטרואקטיבי (למשל הסכום של 66,255 ₪ שהתובע היה זכאי לקבל בחודש 6/20 עקב ההחלטה על זכאותו כנכה נזקק), כאשר עבור החודשים 5/20/ ו - 6/20 קיבל התובע את כל חודש 2,642 ₪.

...

התובע ביקש שהות לשקול את המלצת בית הדין ובקשתו נענתה, כאשר בסופו של דבר בחר לעמוד על תביעתו ובהתאם הגיש סיכומים שלאחריהם הגיש הנתבע את סיכומיו ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.

שם נפסק כי: "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות - הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח".   בב.ל (ת"א) 17674-08-15‏ ‏ניסים חזן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5/6/16, נקבע, בנוגע להבחנה בין התשלום השוטף של הגמלה לחייב במזונות ובין התשלום הרטרואקטיבי כך:  "ההבחנה בין קיזוז מתשלום רטרואקטיבי של גמלה לבין גמלה שוטפת - היא לגיטימית, ומבוססת על תכלית שלפיה אין לפגוע בדמי קיום מינימאליים של מקבל קצבה. אולם, כל עוד מקבל הוא קצבה שוטפת, ניתן לגבות את החוב, דרך קיזוז, מתשלומים רטרואקטיביים, שהם מעבר לתשלום השוטף.

ולגופם של דברים, מחקירתו הנגדית של התובע ומראיותיו למדנו את הדברים הבאים, אשר בגינם הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעות: התובע העיד כי הוא אינו יודע מתי הגיש בא כוחו תביעה לחברת הביטוח בגין התאונה (שהרי התאונה שהוכרה כתאונת עבודה היתה תאונת דרכים) (עמ' 9 שורות 5-6 לפרוטוקול).

לאמור לעיל יש להוסיף כי קצבת הבטחת ליחיד + 1 עמדה בתקופות הרלוונטיות של סכום של 2,641 ₪ כאשר מחומר הראיות ומעדותו של התובע התחוור לנו, כטענת הנתבע, כי באף שלב לא נעשה קיזוז אשר הותיר את התובע עם סכום נמוך מהסכום הנ"ל. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי הנתבע נהג כדין עת קיזז מהגמלאות שהגיעו לתובע את הסכומים שקיזז על חשבון חוב מזונות.