חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

כפיפות מוסדות הדת לחוקי מדינת ישראל

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2018 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

בפסק הדין צוטטה הסכמת המוסד ולפיה: "... עפ"י חוקי מדינת ישראל הדין האישי (הדתי) הוא הדין הקבוע את המעמד האישי, וכי ע"פ הדין השרעי מעמדה האישי של אשה לאחר טקס נישואין (ולפני החפלה והכניסה לבית בעלה) הוא מעמד של נשואה". כנגד פסק הדין הגישה התובעת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.
(ההחלטה צורפה לכתב ההגנה המתוקן) המחלוקות העומדות להכרעה (כפי שנרשמו בדיון המוקדם) הנן: האם כדין ניתנה החלטת הנתבע מיום 14.12.2014? בתוך כך האם רשאי הנתבע לחזור בו מההכרה בתובעת כאלמנה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה? לעניין זה האם נכונה טענת הנתבע כי ההחלטה מיום 24.8.1998 חלוטה? כמו כן האם נכונה טענת הנתבע כי פסק דינו של בית הדין הארצי הכיר בתובעת כתלויה לפי סעיף 130 לחוק הביטוח הלאומי בלבד? ככל שהחלטת הנתבע מיום 14.12.2014 ניתנה שלא כדין, האם כדין קבע הנתבע שהתובעת אינה זכאית לגימלת תלויים בנפגע פעולות איבה בתקופה שמיום 1.2.2010 (יום הכניסה לתוקף של התיקון לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה) ועד לחודש 1/2012? לעניין זה האם נכונה טענת הנתבע כי תשלום הגימלאות כפוף להוראת השהוי בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי? עיקר טענות התובעת: בפסק דינה של כב' השופטת פרוז'ינין מיום 19.4.2001 נקבע כי מבחינה פורמאלית הייתה התובעת אישתו של המנוח בשעת מותו, אף כי בית הדין קבע כי לעניין חוק הביטוח הלאומי לא היתקיימה בתובעת הדרישה כי תהיה "אישתו בשעת מותו" שכן הקשר לא הגיע לכלל מימוש.
...
עיקר טענות הנתבע: לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות מעיקרה.
סיכומו של דבר – החלטת הנתבע מיום 24.8.1998 הדוחה את תביעת התובעת לתגמולים בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי איבה הינה החלטה חלוטה; החלטת הנתבע מיום 14.12.2014 נעשתה כדין באשר עולה בבירור מפסק הדין של בית הדין האזורי כי התובעת לא הייתה אשתו של המנוח.
באשר לטענת התובעת לפיה הודעת הנתבע מיום 15.6.2003 בו הופנתה התובעת לבדוק את זכאותה לפי חוק מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה מדובר בטקסט סטנדרטי המופיע בכל המכתבים הנשלחים לתלויים במדור נפגעי בעבודה עת האירוע בו נפגע היה גם אירוע איבה.
סוף דבר: התביעה נדחית.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2007 בעליון נפסק כדקלמן:

תחת יבול החינם שנועד במקרא למיעוטי היכולת, לעני, לגר ולעובד הזר, הרי לנצרכים בני זמננו נגרמה פגיעה בשל ייקור סחורה עד כדי פגיעה בצרכיהם הבסיסיים; ברוח ימינו אלה, אם נתרגם את התוצאה שהתקבלה מהחלטת מועצת הרבנות למושגים המשפטיים ולערכים החוקתיים של מדינת ישראל מתחייבת המסקנה כי לא זו בלבד שתוצאה זו היא בלתי ראויה, אלא היא פוגעת בזכויות היסוד של האדם המעוגנות בחוקי היסוד של המדינה באופן לא מידתי ומטעם זה אינה חוקתית ודינה להתבטל.
מועצת הרבנות הראשית היא רשות מינהלית שהוקמה מכוח חוק המדינה ובו הוגדרו סמכויותיה (ראו כיום חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980).
יש לזכור כי מוסדות הדת השלובים במערכות השילטון בישראל, ומועצת הרבנות הראשית בכללם, מוקמים על פי דין ומשכך כפופים הם ככל מוסד שילטוני אחר לדין המדינה ולעקרונות היסוד הדמוקרטיים של השיטה ואין להם חסינות מפני ביקורת שיפוטית הבוחנת את פעולותיהם על פי נורמות חוקתיות ומינהליות כאחד (ראו בג"ץ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית, פ"ד נו(2) 196, 213 (2001)).
...
תחת יבול החינם שנועד במקרא למעוטי היכולת, לעני, לגר ולעובד הזר, הרי לנצרכים בני זמננו נגרמה פגיעה בשל ייקור סחורה עד כדי פגיעה בצרכיהם הבסיסיים; ברוח ימינו אלה, אם נתרגם את התוצאה שהתקבלה מהחלטת מועצת הרבנות למושגים המשפטיים ולערכים החוקתיים של מדינת ישראל מתחייבת המסקנה כי לא זו בלבד שתוצאה זו היא בלתי ראויה, אלא היא פוגעת בזכויות היסוד של האדם המעוגנות בחוקי היסוד של המדינה באופן לא מידתי ומטעם זה אינה חוקתית ודינה להתבטל.
נוכח כל האמור לעיל, נראה כי החלטותיה החדשות של מועצת הרבנות הראשית מיום 22.8.2007 ומיום 30.8.2007 להימנע מכל הנחיה או התוויה של מדיניות כלל ארצית אחידה בעניין כשרותה של התוצרת החקלאית לקראת שנת השמיטה תשס"ח, תוך הותרת ההחלטה בנושא זה לכל רב מקומי לפעול כהבנתו מהוות סטייה בלתי מוסברת מן המדיניות ארוכת השנים שעל פיה פעלה עד כה וכן מן ההנחיות המפורטות שניתנו על ידה בעניין זה לקראת שנת תשס"ח בהחלטתה מיום 27.11.2006.
מכל הטעמים המפורטים לעיל אני מסכימה כי יש לעשות צו מוחלט כמפורט בפסק דינו של חברי השופט א' רובינשטיין.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2014 בעליון נפסק כדקלמן:

על רשוי בתי ספר, הכרה בהם ותקצובם דבר החקיקה הראשון שחוקקה מדינת ישראל בתחום החינוך, חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן: חוק לימוד חובה), קובע כי "מוסד חינוך מוכר" הוא אחד מישניים: "כל מוסד חינוך רישמי"; או כל מוסד חינוך אחר ששר החינוך (להלן: השר) "הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך מוכר לצורך חוק זה" (שם, בסעיף 1).
בהתאם להגדרות התחולה של חוק הפיקוח, בית ספר מושא העתירה כפוף להוראותיו של חוק הפיקוח, ולא להוראותיה של פקודת החינוך (ראו סעיפים 2 ו-35 לחוק הפיקוח).
ועוד הוסיף על כך השופט א' לוי: "הזכות לחינוך מגזרי מצאה את ביטויה בחקיקה עוד מראשית מיסודו של החינוך בישראל. כך, בד בבד עם מיסודה של מערכת החינוך הממלכתית, הכירה המדינה בצורך של מגזרים שונים לחנך את ילדיהם ברוח צִביונם התרבותי הייחודי, אמונתם הדתית ושיוכם הקהילתי. זכותה של קהילה לחינוך מגזרי – חינוך התואם את תפיסת עולמה הייחודית – מבטאת את זכותו של כל אזרח ללמוד במוסד התואם את תפיסת עולמו [...]. במסגרת זו, הוכרו מוסדות החינוך המוכר שאינו רישמי בחוק לימוד חובה [...]. זכותם של מגזרים שונים לחינוך התואם את תפיסת עולמם, הוכרה כנדבך מרכזי בזכות הכללית לחינוך, וזאת במסגרת הזכות לבחירת אופיו של החינוך ותכניו" (בג"ץ 1067/08 עמותת "נוער כהלכה" נ' משרד החינוך, פ"ד סג(2) 398, 424 (2009)).
...
אין בידי לקבל גם את טיעוניה האחרים של העותרת בנוגע להליך קבלת ההחלטה.
לא ראינו להיעתר לבקשה, שהיא בגדר ניסיון למקצה שיפורים זמן לא קצר לאחר הדיון.
העתירה נדחית ללא צו להוצאות.

בהליך המרצת פתיחה בוררות (הפ"ב) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענתו המשיב מר ספירא, יהודי דתי הדובר עברית, נטל חלק בבוררות באמצעות היועדות חזותית, ועל כן למרות שהוא אזרח בלגי ומתגורר דרך קבע בניו-יורק ארצות-הברית, קיימות זיקות לבית המשפט בישראל המצדיקות היתר המצאה.
הוא מצביע על כך כי אינו אזרח או תושב ישראל ואינו רואה עצמו כפוף לסמכות הדיונית של המוסד לבורסת היהלומים הישראלית, אשר לאישור פסיקתו ניפתחה ההפ"ב. לשיטתו, לא נטל חלק בבוררות.
זהו הסכם שנחתם בישראל הופר בישראל וחלים עליו לטענתו חוקי מדינת ישראל .
...
מכל האמור לעיל, עותר מר ספירא לביטול היתר ההמצאה מיום 23.5.16.
אני סבורה, כי בנסיבות העניין התקיימו הוראות תקנה 500 על תקנות המשנה 4, 5, ו- 7 שבה.
סיכום: מן המקובץ לעיל מתקבלת בקשה מספר 1 בתיק זה. אני מתירה למבקש מר ביק להמציא את הבקשה לאישור פסק בורר אל מחוץ לתחום השיפוט לידיו של מר ספירא.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1993 בעליון נפסק כדקלמן:

וכך הוחלט ונהוג בכל יתר מוסדות החינוך, הממלכתי והממלכתי-דתי, במדינת ישראל.
בארה"ב ובמדינות נוספות התרומות למשיבה מוכרות, לפי חוק המדינה, כתרומות לצרכי צדקה, שהתורם זכאי לנכות אותן מן ההכנסה החייבת במס.
טוענים העותרים, כי חוק מעמד הסוכנות מכיל הוראה, הימנה משתמע כי הממשלה רשאית לאצול למשיבה סמכותה לקליטת עלייה, הלא היא הוראת סעיף 4 לחוק, אשר זו לשונה: מדינת ישראל מכירה בהסתדרות הציונית העולמית ובסוכנות היהודית לארץ-ישראל כסוכנויות המוסמכות שיוסיפו לפעול במדינת ישראל לפיתוח הארץ ויישובה, לקליטת עולים מהתפוצות ולתיאום פעולותיהם בישראל של מוסדות ואיגודים יהודיים הפועלים בתחומים אלה" (ההדגשה שלי מ' א').
ועוד נאמר בסוגיית האצלת הסמכות: "במצב הדברים הרגיל, בו משתמעת הסמכות של רשות שלטונית לאצול את סמכותה לאחר, תהא זו האצלה לעובד מדינה אחר. הטעם לכך נעוץ בעובדה שעובד המדינה הנאצל אף הוא חלק מהמסגרת השלטונית, נתון לפיקוח מינהלי כללי וכפוף לכללי אתיקה ומשמעת של השירות הצבורי. נדרשות נסיבות מיוחדות המאפשרות הסקה (משתמעת) של תכלית חקיקתית, המאפשרת אצילה לגורם פרטי" (בג"צ 2303/90, 3709 הנ"ל, בעמ' 424-425; ההדגשה שלי-מ' א').
...
סיכומו של דבר.
סוף דבר.
אשר-על-כן אנו דוחים את העתירה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו