כפילות במספרי עמודים בפרוטוקול בתביעה לתשלום רנטה

הערה – בשל תקלה קיימת כפילות במספרי העמודים בפרוטוקול במערכת נט המשפט.

סקירתם התמציתית נידרשת לנוכח העובדה ששאלות שעלו בהם עולות גם בתביעה זו. תביעה בת"א (מחוזי מרכז) 30759-07-11 הרמן גרשים נ' האירגון למימוש האמנה על ביטחון סוצאלי ישראל (2013) לתשלום סך של 3,240,961 ₪, כללה שתי עילות; האחת- רשלנות בטיפול בהצטרפות לתכנית הפנסיה הגרמנית שהביאה לפי הנטען לאיחור באישור הזכאות והפסד חודשי זכאות והשנייה – הרלוואנטית לענייננו, תביעה להשבת פרמיות ביטוח שנוכו מהרנטות שלא כדין.

...

אני סבורה כי לא ניתן להסתמך על חוות הדעת של גב' קאופמן לצורך קביעת מחיר השוק של פרמיות הביטוח.

לאור כל האמור, איני מקבלת את חוות הדעת.

לסיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

בעקבות התאונה התובע פונה לבית החולים שיבא, שם אובחנו מספר שברים בגולגולת ובעצמות הפנים, ודימום מוחי.

הנכות הרפואית התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכותו למוסד לביטוח לאומי, וזאת נקבעה כדלקמן: 10% נכות בגין סחרחורות לפי סעיף ליקוי מותאם 29(5)(א)(II), 10% בגין טינטון לפי סעיף ליקוי 72(4)(ד)(II) (חבלה אקוסטית עם רעש תמידי באוזניים ובלי הפחתת שמיעה) ו- 0% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72(1)(1ד).

התובע מיוזמתו מסר כי "אני לא עובד. ניסיתי פעמיים לעבוד" וכשהתבקש להבהיר מתי היתה הפעם השנייה השיב "פעם ראשונה נפגעתי מהמסמר, פעם שנייה חתכתי את היד", כאשר ניסה לעבוד עם דיסק בחיתוך פרופיל בבית, הדיסק עף וחתך את ידו, והותיר צלקת בולטת בזרוע שמאל מתחת לכתף (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 23).

בסיס השכר התובע הגיש דו"חות למס הכנסה, וצירף (רק) את העמוד הראשון של הדו"ח שהגיש לשנים 2016, 2017 ו-2018, ודו"ח שומה אחד בלבד, לשנת 2017.

סכום גמלת הנכות (בחישוב על בסיס שליש מהשכר הרבע שנתי במכפלה של 75%) שהיתה משולמת לתובע אילו הוכרה נכותו הזמנית בשיעור 100% בתקופה זו, היתה בסכום של 11,900 ₪ לחודש.

...

אני סבורה שהנכות הנוירולוגית משליכה באופן ישיר על תפקודו וכושר השתכרותו.

עזרת הזולת משך 3 החודשים הראשונים לאחר הפציעה, מקובלת עלי טענת התובע כי נדרשה לו עזרה מרובה, החורגת מעזרה רגילה הניתנת על-ידי בני משפחה ומזכה אותו בפיצוי גם בהעדר הוצאה על עזרה בשכר.

ריכוז סכומי הפיצויים הפסדי שכר בעבר 106,000 ₪ הפסדי שכר לעתיד 263,000 ₪ עזרה – עבר ועתיד 15,000 ₪ הוצאות – עבר ועתיד 5,000 ₪ כאב וסבל 31,600 ₪ סה"כ 420,600 ₪ ניכוי תשלומי מל"ל 133,600 ₪ יתרה לפיצוי 287,000 ₪ סוף דבר 1616.

באשר להפחתת הכנסות, הצ"ח לתיקון מספר 5 הציעה במפורש את הפחתת קצבת קרן סעיף 2 כך: "לפיכך, ולנוכח נרדפותם המובהקת של ניצולי שואה כאמור, מוצע בפרק ב' להצעת החוק להשוות את זכויותיהם של ניצולי שואה אלה לזכויותיהם של ניצולי שואה שהוכרו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. כמו כן מוצע, כי מהתגמול שישולם לניצולי שואה שיוכרו לפי פרק זה יופחת סכום הקצבה החודשית המשולמת על ידי ועידת התביעות לפי ההסכם עם גרמניה, באופן שתשולם השלמה עד לגובה התגמול שנקבע לניצול השואה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים." ולפיכך נקבע בסעיף 3(ג) לחוק ההטבות כך: "(ג) מי שהוכר לפי סעיף זה כזכאי לתגמולים ולהטבות והוא מקבל קצבה חודשית לפי ההסכם עם גרמניה ... ישולמו לו התגמולים האמורים בנכוי סכום השווה לסכום הקצבה האמורה..." [להלן: סעיף 3(ג)].

התיקון הראשון, תיקון מספר 8 לחוק ההטבות היתקבל ב- 31.10.2016, כאשר בהצעת החוק (הצ"ח הכנסת, חוברת 656, 25.7.2016) נכתב כך: "סעיף 3(ג) לחוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007, קובע, בין היתר כי מסכום הקצבה המגיעה לניצולי שואה לפי החוק ינוכה סכום הקצבה החודשית שמקבלים הניצולים לפי ההסכם עם גרמניה משנת 1992- קצבה המכונה קצבה לפי קרן סעיף 2. עבור ניצולי שואה שנקבעה להם דרגת נכות של יותר מ- 25% ואין להם הכנסה נוספת (שזכאים לתגמול או לתגמול מוגדל לפי סעיף 4א או 4ג1 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957) ניכוי זה מהכנסתם מקשה עליהם את הקיום היום-יומי. לפיכך מוצע לבטל את חובת הנכוי לגביהם." ראו דברי חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שהייתה בין מגישי הצעת החוק לתיקון מספר 8: "...הצעת החוק שלי אומרת – 320 יורו שמקבלים מגרמניה, כמו שאמרנו סעיף 2, לא ייחשב כהכנסה; זה אומר שהאנשים האלה יקבלו גם את ה- 2,200 שקל שמגיע מהמדינה, ו- 320 יורו מגרמניה. תשאלו שאלה עכשיו,... זה לא סוד שהצעות החוק האלה הוגשו בעבר על ידי חברי כנסת אחרים, אבל הסיבה שהאוצר לא נתן הסכמה, גם יש פה הגיון בכך – בסדר, אם אנחנו לקבוצה בית נאשר 320 יורו, וגם 2200 שקל יוצא עוד פעם אי שויון, אז קבוצה ראשונה תקבל פחות. מה שבעצם אני אמרתי לאוצר, וזה מה שאני מאוד שמחה שקבלו, שהאנשים האלה שהגיעו אחרי 1953 כל השנים האלה – אני כרגע מדברת על לפחות פער של 40 שנה, לא קיבלו מאף מדינה לאורך כל התקופה הזאת שקל אחד. לכן אפשר לתת להם גם וגם, בוא נחשב את זה כסוג של פיצוי על כל השנים האלה שאנשים האלה באמת לא קיבלו מאף אחד שום דבר. לכן אני חוזרת ואומרת, הצעת החוק הזו היא מופנית לניצולי שואה נזקקים, שזה מאוד חשוב. מדובר פה על סדר גודל של 6600 איש... כך שהם יקבלו את הקצבה המשולבת הזאת ללא חישוב של 320 יורו רנטה מגרמניה"." (פרוטוקול דיון ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מיום 20.7.2016, להלן: פרוטוקול ועדת העבודה והרווחה, עמודים 4-3, ההדגשה הוספה – ע' ר'). ובהמשך היא מציינת כי העלות למדינה 90 מיליון ₪, עלות שהמדינה קיבלה על עצמה ותיאמה את הסכום לתקציב (עמודים 6-5 לפרוטוקול ועדת העבודה והרווחה).

באותו דיון אומר חבר הכנסת רן מלמד, שמברך על הצעת החוק ומציין במפורש: "אני כן רוצה להגיד ולנצל את העובדה ולומר שאולי בהזדמנות הזאת שמאפשרים סוג של כפל, או לא להיתחשב בהכנסה, לעשות את הדברים לגבי קשישים בכלל" (עמוד 5 לפרוטוקול ועדת העבודה והרווחה, ההדגשה הוספה – ע' ר').

לעניין זה מעניין להביא את דברי היועץ המשפטי של ועדת הכספים, עו"ד אייל לב-ארי, בפרוטוקול הדיון מיום 11.3.2018 האומר: "סעיף 8א זה הוראות מיוחדות לעניין תשלום. אלה בעצם ההוראות שקובעות שהקצבה החודשית (לא) תיחשב הכנסה לעניין בדיקת זכאויות, בין היתר לעניין פקודת מס הכנסה, אבל גם לעניין תגמול הכנסה ותגמול מוגדל, שהם בעצם התגמולים למי שיש לו גם מיעוט הכנסות כדי להיות זכאי לאותם תגמולים מוגדלים." (עמוד 20 לפרוטוקול ועדת הכספים מיום 11.3.2018, ההדגשות הוספו – ע' ר').

...

במכתב הדחייה של הרשות נכתב, כי "תגמול מוגדל לפי הכנסה בניכוי הכנסותייך, כמפורט להלן, קטן מסכום התגמול ע"פ דרגת נכותך, לפיכך החלטתי לדחות בקשתך ולהמשיך לשלם לך תגמול לפי דרגת נכותך בלבד, הכולל את הקצבה המשולמת לך מוועידת התביעות." אין מחלוקת כי סך הכנסותיה של המערערת (קצבת שארים – 2,369, פנסיית שארים – 314 ₪, תגמולים מחו"ל – 4,014 ₪) עומד על 6,679 ₪ כאשר בסך זה לא נכללת קצבת קרן סעיף 2.

בשלב הראשון מבחן ההפרש בין "תגמול לפי הכנסה" (10,382 ₪) בניכוי "ההכנסה הנוספת" (6,697 ₪) והתוצאה היא 3,685 ₪, עליו אין מחלוקת בין המערערת לבין הרשות, כאשר אין ספק שהרשות לא הביאה בחשבון "ההכנסה הנוספת" את קצבת קרן סעיף 2.

סוף דבר לו דעתי תשמע, כי אז יתקבל הערעור.

מעמדו של התובע כמספר 2 בחברה, בא לידי ביטוי גם בעדותו של מר יונה: "יכול להיות, אני לא זוכר, אתה שואל אותי תקופה של 15 שנה אם היה, בואו אם היה לחץ אז הוא היה יכול להיות שם יותר שעות, שלא היה לחץ הוא היה הולך ושאם היה עובד מיותר אז הוא היה הולך, אם היו לו סידורים אז הוא היה הולך, הוא לא היה עכשיו מבקש אישור ממישהו, הוא היה מנהל עצמו, הוא היה, הוא היה מספר 2 של גולן מה, גולן היה מספר 1 הוא היה מספר 2. הוא יודע את זה טוב מאוד". (עדותו של מר יונה, עמוד 83 לפרוטוקול).

הואיל ובמסגרת גמר החשבון שנערך לתובע, שנה לפני הגשת התביעה, שולם לו מספר ימי הבראה העולה על מספר ימי ההבראה אותם יכול לתבוע לתקופה הרלוואנטית, דין התביעה ברכיב זה להדחות.

בנוסף, הנתבעת טוענת כי התובע נהנה מהטבה כפולה, בתשלום נסיעות וברכב צמוד, ואף לא הופחת משכרו רכיב של "שווי רכב" לאור סרובו להכניס זאת לתלוש המשכורת, ועל כן הנתבעת נאלצה לספוג הוצאה זאת.

...

אנו סבורים כי דין רכיב תביעה זה להידחות.

על כן כאמור, גם רכיב תביעה זה, דינו להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: הפרשי פיצוי פיטורים בסך של 129,282 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 12.6.19 ועד התשלום המלא בפועל.

התובע הפנה אל עמודים 20 – 22 לתרגום, בהם מופיעים ימי עבודתו וסכום הישתכרותו עבור כל יום עבודה, לדוג' – ביום 1.1.15 התובע עבד ושולם לו סכום בסך 1,700 ₪ (עמוד מס' 20 לתרגום).

מר ישראלוב טען כי היה הסכם בעל פה עם התובע וידע להשיב תשובה ברורה כי יש לו עובדים אחרים שמקבלים 250 ₪ ליום עבודה[footnoteRef:94] על אף שהעיד כי הוא משלם לעובדים בהתאם להנחיה של שרות התעסוקה שכר מינימום ומשלם לעובדים אחרי שמקבל את התלוש: [94: פרוטוקול עמ' 58, שורה 34.

] ביחס לתשלום ימי חג, הנתבעת טענה כי על פי ההלכה, הנטל מוטל על העובד לפרט את ימי החג בגינם הוא תובע, עוד נקבע כי אין מקום לנקוט תביעה גורפת שהיא מכפלה של הותק במספר ימי החג השנתיים, אלא יש לפרט במדויק את ימי החג המזכים (ר' ע"ע 47268-07-13 אלכסנדר אליאסייב – כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (19.2.2017)[footnoteRef:138].

...

לכן, שוכנענו כי הנתבעת מימנה את שיחות הטלפון של התובע.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי בלבד, כך שעל הנתבעת לשלם לו את הסכומים הבאים : פדיון חופשה בסך 4,540 ₪ פדיון דמי הבראה 13,608 ₪ סה"כ: 18,148 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו ביחס לסכום התביעה אשר הועמד על סך 400,000 ₪, כאשר התנהלות הצדדים בהליך אף היא נלקחת בחשבון, לרבות הגשת מסמכים מטעם שני הצדדים לאחר סיום שמיעת העדויות, מצאנו לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.