אולם, גם כאן ועדת המכרזים נימנעה מלבצע כל בדיקה באשר לאיתנותה הפינאנסית של העותרת, כמו גם נימנעה מלבקש כל נתון או מידע בעיניין זה. עוד טוענת העותרת כי ההצעה שלה וההצעה של המשיבה 2 קרובות עד מאוד ושתיהן נמוכות מהאומדן, ולכן לא ניתן היה להגיע למסקנה כי ההצעה של המשיבה 2 אינה גרעונית וההצעה של העותרת כן גרעונית.
המועצה טוענת כי השתלשלות העניינים המתוארת מעלה מסבירה מדוע היה לה "ניסיון רע" בכל הנוגע להתקשרות הקודמת, כי יש לדחות את טענות העותרת לפיהן המועצה הייתה שבעת רצון מההתקשרות הקודמת, כי המשך ההיתקשרות נכפה על המועצה – וכי בכל מקרה העותרת הגישה את העתירה בחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב שכן היא לא פרטה את כל הנתונים הרלבאנטיים ולא גילתה כי היא הביאה את ההיתקשרות הקודמת נשוא המיכרז הקודם לסיומה.
"
בהמשך, נישאל מנכ"ל העותרת על ידי אחת מחברות המועצה, כיצד המועצה תוכל להיות בטוחה שלא יקרה שוב אותו התרחיש בו העותרת תידרוש מחיר גבוה יותר מהמחיר עליו סוכם במיכרז, אם שוב יהיה "שפל מחירים" כפי שנטען שהיה, ותשובת המנכ"ל הייתה שחשוב לעותרת שלא להיות בהפסד, ולכן נאלצה לבקש במסגרת ההיתקשרות הקודמת מחיר גבוה יותר על מנת שלא להפסיק את השרות למועצה, וכך אמר:
"... המחיר העולמי זה מחיר שנקבע ומדינת ישראל היא מדינה מאוד קטנה ביחס לשוק הקרטון העולמי. יש בו מסחר במיליוני טונות ולכן המחיר של הקרטון, בין היתר, מושווה למחירי היצוא, אוקיי? ככל אלטרנאטיבה, בנגוד אולי לאמניר שעושה את הכל לשימוש בתעשייה המקומית, יתר החברות יש להן חלופה ליצוא וכשהמחיר הוא גבוה אז מייצאים וכשהמחיר הוא נמוך אז אנחנו רואים תופעות אחרות. מכיוון שאני מניח שבסיכומו של דבר קבלן לא יפסיד כדי לתת מחיר לרשות כזו או אחרת אנחנו מעולם, אמניר, ב-50 שנותיה לא יצאה והפסידה, יצאה ממכרז או הפסיקה שירות לרשות למרות או גם אם זה לא היה כלכלי. באנו בבקשה לשנות את המחיר, באותו זמן זה היה לגיטימי".
לאחר האמור, סיכם יו"ר ועדת המכרזים את התייחסותו לדברים מעלה, לאמור:
"טוב, אני חושב שבנושא של המחיר אנחנו קיבלנו תמונה. אתם רוצים להתייחס בבקשה לנושא של השרות? אני לא מוכן להמשיך על הנושא של המחיר. בנושא של המחיר, עם כל הכבוד, לא תואם את ההתכתבות של מה שקורה פה ויתרה מכך, אני גם לא מצליח להבין את ההסבר שלך, מה שאתה מנסה להציג כיתרון של אמניר הוא חסרון לפי מה שאני מבין, אם יש תנודות במחירים. כי לאחרים יש אמצעי ייצוא ולך אין, אז אני לא רואה את מה שאתה ניסית להציג כיתרון כיתרון אלא כחיסרון ...".
כלומר שחברי ועדת המכרזים לא השתכנעו שיש הסבר מניח את הדעת למחיר הנמוך יחסית שהציעה העותרת, לא השתכנעו שהעותרת תוכל לעמוד במחירים שיקבעו לאורך כל משך חיי ההיתקשרות ולא השתכנעו שהיא לא תידרוש העלאת המחיר במידה ויחולו שינויים בשוק במחיר הקרטון (כפי שהיה בעבר).
...
"
בהמשך, נשאל מנכ"ל העותרת על ידי אחת מחברות המועצה, כיצד המועצה תוכל להיות בטוחה שלא יקרה שוב אותו התרחיש בו העותרת תדרוש מחיר גבוה יותר מהמחיר עליו סוכם במכרז, אם שוב יהיה "שפל מחירים" כפי שנטען שהיה, ותשובת המנכ"ל הייתה שחשוב לעותרת שלא להיות בהפסד, ולכן נאלצה לבקש במסגרת ההתקשרות הקודמת מחיר גבוה יותר על מנת שלא להפסיק את השירות למועצה, וכך אמר:
"... המחיר העולמי זה מחיר שנקבע ומדינת ישראל היא מדינה מאוד קטנה ביחס לשוק הקרטון העולמי. יש בו מסחר במיליוני טונות ולכן המחיר של הקרטון, בין היתר, מושווה למחירי היצוא, אוקיי? ככל אלטרנטיבה, בניגוד אולי לאמניר שעושה את הכל לשימוש בתעשייה המקומית, יתר החברות יש להן חלופה ליצוא וכשהמחיר הוא גבוה אז מייצאים וכשהמחיר הוא נמוך אז אנחנו רואים תופעות אחרות. מכיוון שאני מניח שבסיכומו של דבר קבלן לא יפסיד כדי לתת מחיר לרשות כזו או אחרת אנחנו מעולם, אמניר, ב-50 שנותיה לא יצאה והפסידה, יצאה ממכרז או הפסיקה שירות לרשות למרות או גם אם זה לא היה כלכלי. באנו בבקשה לשנות את המחיר, באותו זמן זה היה לגיטימי".
לאחר האמור, סיכם יו"ר ועדת המכרזים את התייחסותו לדברים מעלה, לאמור:
"טוב, אני חושב שבנושא של המחיר אנחנו קיבלנו תמונה. אתם רוצים להתייחס בבקשה לנושא של השירות? אני לא מוכן להמשיך על הנושא של המחיר. בנושא של המחיר, עם כל הכבוד, לא תואם את ההתכתבות של מה שקורה פה ויתרה מכך, אני גם לא מצליח להבין את ההסבר שלך, מה שאתה מנסה להציג כיתרון של אמניר הוא חיסרון לפי מה שאני מבין, אם יש תנודות במחירים. כי לאחרים יש אמצעי ייצוא ולך אין, אז אני לא רואה את מה שאתה ניסית להציג כיתרון כיתרון אלא כחיסרון ...".
כלומר שחברי ועדת המכרזים לא השתכנעו שיש הסבר מניח את הדעת למחיר הנמוך יחסית שהציעה העותרת, לא השתכנעו שהעותרת תוכל לעמוד במחירים שיקבעו לאורך כל משך חיי ההתקשרות ולא השתכנעו שהיא לא תדרוש העלאת המחיר במידה ויחולו שינויים בשוק במחיר הקרטון (כפי שהיה בעבר).
אלא שכאן, שקלה וועדת המכרזים את הנתונים ואת ההסברים ולא מצאה שיש מקום לקבל את ההצעה כפיש הוגשה, ובאספקלריה של מידת ההתערבות של בתי המשפט בהחלטות כדון דא – מצאתי שלא להתערב בה.
סיכום –
נוכח האמור במצטבר, העתירה נדחית.
העותרת תשלם למועצה ולמשיבה 2 הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) לכל אחת.
