בהיתחשב בכל זאת; כאשר ההסתדרות הציגה 84 טפסים בהכרזת היציגות השנייה; וכאשר העמותה לא עמדה בנטל להוכיח כי נפל פגם במי מטפסי ההצטרפות האמורים (פרט לשתי עובדות) - יש לקבוע כי ההסתדרות היא ארגון העובדים היציג של עובדי העמותה, ומשכך על העמותה לנהל עימה משא ומתן כארגון יציג בתום לב; להמנע מכל פגיעה בה; וכאשר ניתן יהא להחזיר את העובדים מהחל"ת, יש להחזירם באופן ראוי וללא אפליה.
בהלכה זו הודגש כי "יש למנוע השפעה כלשהיא של המעסיק על מימוש זכות ההתארגנות של העובד", ובהתאם נקבעה חזקה לפיה "בתקופת ההתארגנות הראשונית... הבעת עמדה על ידי המעסיק או מטעמו בנוגע להתארגנות או השלכותיה, במישרין או בעקיפין, מהוה הפעלת לחץ וכפייה והשפעה בלתי הוגנים על העובדים, במימוש זכותם להתארגן או שלא להתארגן". עוד נקבע, בין היתר, כי "ככל שהמעסיק טוען כי פעולות והתבטאויות של מנהלים בכירים, או זוטרים, או עובדים אחרים, בקשר להתארגנות עובדים במקום העבודה נעשו שלא על דעתו ובידיעתו - על המעסיק הנטל להוכיח טענה זו, ובאילו אמצעים נקט נגד מי שפעלו ללא רשותו, בשמו או מטעמו".
בעניינינו, אין חולק כי ועד הפעולה הוא ועד אותנטי וכי ניסיונות ההתארגנות לא נעשו מטעם ההנהלה או מטעם כל גורם חצוני שאינו עובדי העמותה (בסיוע ההסתדרות).
הראשונה, העמותה לא ניסתה לטעון כי בשל תפקידו של מר אלק הוא כלל אינו יכול להיות חבר בועד הפעולה או בעל תפקיד בועד העובדים (נהפוך הוא, שאלתנו בקשר לכך הושבה בשלילה; להרחבה בקשר לכך ראו בע"ע (ארצי) 248/07 מדינת ישראל - תמי עדרבי (25.11.07)), ומכאן שרמת בכירותו אינה כה גבוהה כפי שניסתה העמותה לצייר.
ההערה השנייה היא כי ברי שבמסגרת מאמצי התארגנות אין להפעיל לחץ, כפייה והשפעה בלתי הוגנים, לרבות באמצעות ניצול של יחסי מרות הנובעים מההיררכיה המפעלית או תוך שימוש פסול בסמכותם של מנהלים בדרג ביניים על הכפופים להם, וכן ברי כי איסור זה חל לא רק על פעולה השוללת הצטרפות להתארגנות אלא גם על פעולה התומכת בה, והדבר עלול להוביל גם לפסילת טפסי הצטרפות שייקבע כי אינם משקפים רצון חופשי (ראו והשוו: סב"א (ארצי) 58922-12-18 הסתדרות העובדים הלאומית - הסתדרות העובדים הכללית החדשה (עניין מעדנות; 19.6.19)).
...
בית הדין הוסיף במקביל לכך (אם כי ללא הנמקה או דיון מסודר בטענות ההסתדרות בקשר לכך פרט להבהרות שפורטו בסעיף א' לעיל), כי "איננו סבורים שהמשיבה פעלה בחוסר תום לב, כאשר סברה כי המבקשת אינה הארגון היציג, כולל לא בהוצאת העובדים לחל"ת בתקופת הקורונה, ולא מצאנו כי פגעה בהתארגנות העובדים".
טענות הצדדים בערעור
העמותה העלתה טענות כנגד מרבית קביעותיו של בית הדין האזורי, ולשיטתה כל אותן קביעות עליהן לא ערערה הן קביעות "חלוטות". ההסתדרות מצדה ביקשה להגיש ערעור שכנגד ביחס לשתיים מהקביעות שבפסק הדין (ביחס למספר העובדים החברים ביחידת המיקוח, וההחלטה על פסילת שני טפסי הצטרפות).
אשר לשאר טענות הצדדים - לרבות בהתייחס לפסילתם של שניים מטפסי ההצטרפות וכשרות הטפסים האחרים - לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בקשר לכך, שנומקו כדבעי והתבססו על חומר הראיות שהובא בפניו והתרשמותו הבלתי-אמצעית ממנו.
בנסיבות המקרה ובהתחשב במאפייני העמותה, כמקום עבודה שמעסיק עובדים רבים באחוזי משרה נמוכים - מקובלת עלינו במלואה קביעת בית הדין האזורי כי כל עובדי העמותה הם יחידת מיקוח אחת, וכי העובדים בהיקף משרה נמוך משתייכים גם כן ליחידת המיקוח.
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
