כפייה ואילוץ כטענת הגנה בתביעה שיקית

בתשובתם להמרצת פתיחה, טענו התובעים, כי בבואם לקבל את החזקה בנכס במועד המסירה, נוכחו לדעת שהמבקשת לא קיימה חלק מהתחייבויותיה הנקובות בהסכם (ראו נספח י"ג לכתב הגנה ונספחים 17-20 לכתב הגנה בתביעה שכנגד).

יוצא אפוא: טענת התובעים לפיה הנתבעת היא שהפרה את הסכם המכר בכך שלא מסרה לתובעים את מיסמכי ההעברה במועד המוסכם – נותרה כטענה בעלמא.

אולם, עובדת כך שהתובעת שכנגד גילתה אורך רוח נוכח מחדלי הנתבעים, לא די בה כדי לפטור את הנתבעים שכנגד מלעמוד בהוראות ההסכם, ובכללם הוראת סעיף 17 ולפיה: יודגש –ביום 13.11.16 פנתה התובעת שכנגד באמצעות ב"כ אל הנתבעים שכנגד בעיניין הפרת הסכם המכר, במסגרתה נכתב, בין היתר, כי התובעת שכנגד עומדת על זכותה לקבל את יתרת הסכומים עד 15.11.16 ולאחר מועד זה תיאלץ לפנות לערכאות המתאימות בכדי לבטל את ההסכם ולחייבם במלוא הפיצויים המוסכמים.

...

כן נדחית טענת התובעים לפיה הנתבעת הותירה אחריה נכס לא פנוי ממיטלטליה.

לפיכך, התביעה העיקרית – נדחית.

פסיקתא: התביעה העיקרית – נדחית.

בתגובתה לבקשה טענה התובעת שכנגד כי יש לדחות הבקשה ממספר טעמים לרבות כי הבקשה עומדת בנגוד להסדר דיוני מפורש בין הצדדים לפיו הם מקנים לבית המשפט את הסמכות להכריע בכל התביעות המונחות בפניו לרבות התביעה שכנגד, וכי הכרעה בתביעת התובעת תשליך על ההכרעה בתביעה שכנגד שכן הנושאים המרכזיים להכרעה בתביעה שכנגד נטענו כטענות הגנה לתביעה העיקרית ויידונו במסגרת התביעה העיקרית.

כך, התובעת שכנגד עותרת לחייב את התובעת בהשבת סכומים במסגרת הסכם בין הצדדים משנת 2017, קזוז כל ההנחות שניתנו על ידי התובעת למפעלי השיש בין השנים 2012-2018, הפחתת עמלות לאורך 7 השנים האחרונות להתקשרות, אובדן רווחים בגין פניית התובעת ללקוחות התובעת שכנגד במהלך 6 השנים האחרונות, נזקים בשל העידר רווח בגין מכירת לוחות מוזלים בשנים האחרונות, נזק כספי לציוד שנרכש, נזקים שנגרמו במהלך השנים 2012-2018 בשל כפיית התובעת שכנגד ליתן הנחות למפעלי שיש, ועוד.

...

" יישום האמור לעיל על נסיבות העניין בפני מוביל למסקנה כי תנאי הסעיף לא התקיימו וכי בית משפט זה לא קנה סמכות לדון בתביעה שכנגד.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.

בהתאם להוראת תקנה 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל מנת להימנע מסילוק התביעה שכנגד על הסף ואובדן האגרה ששולמה, אני מורה על העברת התביעה שכנגד אל בית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

כאן התגלו אי התאמות בין שני תצהירי הנתבע 3 - זה שהוגש במצורף לכתב ההגנה לתביעה בהליך הדיוני של פינוי מושכר, לעומת תצהיר עדות ראשית שהוגש לאחר העברת התיק למסלול דיון רגיל.

זאת לזכור כי למשכיר אינה עומדת הזכות לתפוס את החזקה במושכר בדרך של פריצת המנעול והחלפתו, ללא הסכמת השוכר, כאשר משכיר שייטול לעצמו חירות לנקוט בסעד עצמי כזה יאלץ להשיב את החזקה בנכס לשוכר והוא אף עלול למצוא עצמו מחויב בפיצויים לפי דיני הנזיקין או להיות מואשם בעבירה פלילית לפי סעיף 189 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על כניסה בכוח מקרקעין, אף אם היה זכאי להכנס לאותם מקרקעין (ראו: רע"א 5058/99 כספי נ' דויטש, פ"ד נה(4) 529, 538ג'-ה' (25.6.2001); וראו גם לעניין השבת החזקה בפסק הדין המחוזי נושא ההליך הערעורי, ע"א (מחוזי י-ם) 4469/98 דויטש נ' כספי פסקה 9 (22.3.1999); וכן עדות הנתבע 3 בעמ' 29 ש' 34-30).

ממילא אין בחוזה השכירות שחתמה העמותה עם הועד הכללי בחודש יוני 2019 כדי לשנות מתוצאה זו. עריכת הסכם שכירות על-ידי הבעלים באופן ישיר עם שוכר המשנה והעלאת טענות נגד זכויות השוכרים כטענות הגנה מפי שוכר המשנה כמוהן כניסיון לפינוי השוכרים בדרך של עשיית דין עצמית שאין לה כל בסיס בדין ואין להתירה (בהקשר זה יש להפנות גם לסעיף 21 לחוזה השכירות שבין העמותה לועד הכללי, לעדות עו"ד שטוב ביחס אליו בעמ' 14 ש' 13-4, ואף לעדות הנתבע 3 בעמ' 36 ש' 21-19; וכן ראו במקרים דומים בקשר לועד הכללי: ת"א (שלום י-ם) 25443-04-16 שטרייכר נ' הכהן, פסקה 9 (14.3.2017); ת"א (שלום י-ם) 46224-05-12 זוסמן נ' מלריך, פסקה 10 (2.3.2014)).

...

בין אם עניין לנו בתביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ובין אם בתביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, אלה אינן נדחות בשל טענת הנתבעים כי אין לתובעים כמחזיקים זכות טובה בנכס (ראו במקרה דומה לענייננו במובן זה שטענות כלפי זכויות המשכיר שהוא דייר מוגן בנכס הועלו על-ידי שוכר המשנה: רע"א 1798/16 מוחמד חפאז אבו אלדבעאת נ' אלג'עברי (14.3.2017)).

סוף דבר לאור כל האמור התביעה מתקבלת כך שעל הנתבעים 4-1 לסלק ידם מן הנכס ולהשיב את החזקה בו לידי התובעים כשהוא פנוי מכל אדם או חפץ.

אשר למועד הפינוי, משנתתי דעתי לטיב הפעילות שמבוצעת בנכס על-ידי העמותה, ולמשך הזמן שנדרש לה לפינויו בעבר על-פי טענתה שלה, אני מורה כי פינוי הנכס והשבת החזקה בו לידי התובעים יושלם עד יום 12.4.22.

חי הגיש ביום 14.9.20 כתב הגנה וביום 15.9.20 כתב תביעה שכנגד החברה, מור ומר אלעד כהן (להלן: "אלעד") בו ביקש לקבוע שכתב הויתור עליו חתם בוטל כדין, או בטל בגין כפיה ועושק וכן ביקש לחייב מור לשלם לו פיצוי בגין לשון הרע בסך של 300,000 ₪ וכן סך של 312,211 ₪ בגין החזר הלוואה וכן ביקש לחייב את אלעד לשלם לו החזר הלוואה בסך של 47,981 ₪ וכן ביקש לחייב את החברה לשלם לו הסך של 468,500 ₪ בגין החזר הלוואת בעלים.

ביהמ"ש קובע שלא רק שלא התברר, כטענת חי, שגירסתו נכונה, אלא שהתברר שהוא לא הציג לפני המומחה מלוא התמונה העובדתית, בלשון המעטה.

...

מכאן שהממצאים ששוללים טענת חי לפגיעה ברצונו החופשי, מצטברים ומשתלבים זה עם זה. המסקנה היא כי לא רק שהתנהלות חי לאחר החתימה אינה מתיישבת עם טענתו לפחד ממור, אלא שהוא גם לא מבטל החוזה תוך זמן סביר מרגע שפסקה הכפייה, לכל המאוחר כאשר לטענתו הגיש נגד מור תלונה למשטרה.

ביהמ"ש דוחה הטענה לחתימה תחת כפיה לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע כי לא האמין לטענה של חי לפחד ממור, בין אם עקב חשש לחייו, הטענה הראשונה בזמן שהעלה, ובין אם עקב חשש לחשיפת הסוד הכמוס, הטענה השנייה בזמן שהעלה, ובין אם עקב חשש מחשיפת היותו צורך סמים, הטענה השלישית בזמן שהעלה.

סוף דבר ביהמ"ש דוחה טענות חי כי כתב הוויתור בוטל כדין, וכן הטענות כי הוא בטל, בגין עושק וכפייה.

אל מול החזקות הללו, מנסה הנתבע (למען הנוחות אתייחס לטענות ההגנה כטענות הנתבע) ליצור מסך עשן בטענות כלליות למהלך הונאה של גרופ, תוך שפוטר עצמו מהחובה להוכיח את הנסיבות של מסירת השיקים הנדונים, את כשלון התמורה בגינם, ואת הטענה הנוספת של זיוף ההיסב.

עמדתי על כך בתא"מ (שלום אש') 44454-02-18 שמואל טל נ' שמעון אייל אזולאי, 13.02.2020, ס' 15 ואילך: "עצם העובדה כי העוסקים בניכיון שיקים נוהגים מבחינה מסחרית להיתקשר למושך השיק כדי לוודא כי אין לו טענות כנגד הצד הקרוב לעסקה, אין משמעותה כי המנעותם מלעשות כן מהוה חוסר תום לב. ההיתקשרות נועדה לצרכי נותן שירותי המטבע, כדי שלא יאלץ להיגרר להליכים משפטיים, כפי שאירע במקרה זה.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ע' גרוסקופף ברע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, 16.7.20, פסקות 19-20: "אומנם, בפסיקה מוקדמת של בית משפט זה הוכרה האפשרות להוכיח "עדות שיטה" גם בהליך האזרחי, ואולם זאת "ככל שהמעשים הדומים 'קרובים' למעשה נושא כתב התביעה, מבחינת העניין או מבחינת הזמן" (יעקב קדמי על הראיות חלק שני 722 (2009).

...

סוף דבר הנתבעת פיזרה שיקים סחירים ללא הגבלה לצורך קבלת מימון, ובשיקים בוצעו שתי עסקאות ניכיון.

על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

ההתנגדות לביצוע השיקים נדחית והתובעת רשאית לפעול לגבייתם בלשכת ההוצאה לפועל.