במסגרת פנייתו הודיע התובע על סרובו לחתום על כתב הוויתור;
ביום 11.4.2018 זימנה הנתבעת את התובע לשימוע, שנקבע ליום 16.4.2018, ובשל טענתה כי התובע ביצע עבירת משמעת חמורה, במסגרת ביצוע עבודות פרטיות בשם החברה שבבעלות בנו עידו, ובמהלך היותו בחופשת מחלה;
ביום 16.4.2018 נערכה פגישה בנוכחות התובע, ב"כ התובע, זאב ושבח.
מנגד, הנתבעת טענה כך:
- ביחס לכלל האירועים והמועדים שציין התובע, הוא לא היה בחופשת מחלה או בחופשה בגין תאונת עבודה, והוא כבר שב לעבודתו באותה עת;
- התובע זומן לשיחה ביום 8.4.2018 כדי להציג בפניו את האפשרויות השונות העומדות לפניו, ובכלל זה הסכמה לפיטורים בהסכמה, ולחילופין וככל שהוא לא יסכים לכך, להתחיל בהליך שימוע;
- טיוטת כתב הוויתור תיאמה את מעשיו של התובע, שביצע עבירת משמעת חמורה;
- התובע לא אולץ לחתום על כתב הוויתור וניתנה לו שהות לקבל מסקנה, ולא באופן מיידי וכבר במעמד הפגישה;
- הזימון לשימוע נערך, פורט ונשלח על ידה כדין, והזמן שניתן לתובע היה מספק;
- לתובע גם נשלחה הודעה שהוא זכאי להיות מיוצג על ידי עורך דין;
- בפתח ישיבת השימוע שנערכה ביום 16.4.2018 ביקש ב"כ התובע להפוך אותה לישיבת משא-ומתן והנתבעת הסכימה לכך;
- בין הצדדים הושגו הסכמות במהלך הישיבה שבנידון, אך התובע הוא זה שחזר מהן לאחר-מכן;
- לאור חזרתו של התובע, כאמור לעיל, מההסכמות שגובשו בין הצדדים, שוב נשלח לו זימון לשימוע;
- השימוע נערך ביום 24.4.2018, ונעשה כדין;
- במהלך השימוע התובע לא הפריך את המיוחס לו, ומשכך הנתבעת נאלצה לפטרו.
...
לסיכום החלק הנוכחי – לאור כל האמור והמפורט בחלק זה של פסק הדין, תביעתו של התובע להפרשות על חשבון תגמולים, משכורת חודש 4/2018, דמי הבראה והחזר קיזוזים מהשכר, דינן להידחות במלואן.
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתו של התובע להידחות ביחס לכלל רכיביה וכלל עילותיה – פיצויים בגין אי-עריכת שימוע, פיצויים בגין עוגמת נפש, בונוסים, הפרשות על חשבון תגמולים, משכורת חודש 4/2018, דמי הבראה והחזר קיזוזים מהשכר.
התביעה מתקבלת ביחס לפדיון חופשה, ולגבי חלק מזערי ביותר – 93.2 ₪ מתוך תביעה בהיקף של 338,976 ₪.