כפיה על עובד לחתום על עבירות משמעת

בחודש ינואר 2017 גילה התובע, כי מנהל הנתבעת הורה שלא לשלם את משכורתו עד אשר יחתום על מיסמך לפיו הוא "מודה כי בצע עבירת משמעת חמורה וכי אם יעשה כן בשנית הנתבעת תהיה זכאית לשלול ממנו את פצויי הפיטורים" (ר' סעיף 9 לכתב התביעה המתוקן).

בענין זה טענה גב' רפאל בתצהירה: "במסגרת תפקידו כמנהל איזור רעננה, ניהל ופיקח התובע על עבודתם של 13 עובדים, דאג לסידורי עבודה לפי רחובות, טיפל בתלונות של תושבים, החליט על הפסקת עבודה של עובדי קבלן משנה (ככל שנידרש) ועוד. יודגש, כי התובע שימש כנציג הנתבעת מול עריית רעננה על כל המשתמע מכך. התובע נחשף לשיטות העבודה ומדיניות החברה מתוקף תפקידו כמנהל איזור, התובע ידע על התמורה של עריית רעננה והגיש את החשבוניות לתשלום ונחשף לסודות המסחריים של הנתבעת. התובע היה אחראי על הרכבים והיה מוסמך לאשר חשבוניות. התובע ניהל מו"מ עם עובדים, ראיין את העובדים ראיון ראשוני בטרם הגעתם למשרדי התפעול לחתימה על מיסמכי קליטה והיה אחראי על סדורי העבודה. לתובע היה שיקול דעת עצמאי בשטח התובע ביצע הדרכות לעובדים – בטיחות עבודה" (ר' סעיף 12 לתצהירה) התובע, שעדותו עשתה עלינו רושם מהימן יותר מעדויות עדי הנתבעת תאר תמונה שונה לחלוטין: ראשית, העיד התובע כי היו כפופים לו ארבעה נהגים שהם עובדי הנתבעת והיו עוד מספר פועלים שהועסקו על ידי קבלני משנה "שזה סוג של ניהול" (ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 19-8).

...

משכך, טענה הנתבעת, לאור עיקר עיסוקה ולאור תפקידו של התובע, ששימש כמנהל אזור רעננה "במרבית תקופת עבודתו ולא כנהג רכב משא קבוע להובלת מטען שמשקלו עולה על 4 טון כהגדרת "עובד"" שחל עליו צו ההרחבה בענף ההובלה", לא חלות בגינה הוראות צו ההרחבה (ר' סעיפים 12-9 לכתב ההגנה המתוקן) ועל כן יש לדחות את תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין אי העברת תשלומים לקרן השתלמות וכן יתרת פדיון חופשה.

טענה זו נדחית על ידנו משהומצא לשביעות רצוננו העתק טופס הודעה על תנאי עבודה שהתובע ככל הנראה לא זכר דבר קיומו.

מן הדברים דלעיל עולה, אם כן, כי אף אם דו"ח האיתוראן הראה שרכבו של התובע עמד באותו מקום משך מספר שעות, אין בכך כדי להוכיח את טענת הנתבעת כי התובע לא עבד באותן שעות וכי היה חופשי לעניניו.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע סך של 69,907 ש"ח, מהם 6,988 ש"ח בגין יתרת פיצויי פיטורים ו-62,919 ש"ח בגין גמול שעות נוספות.

כמו כן, אנו דוחים את טענת התובע שלפיה חתם עליו באילוץ, שכן הוכח שהתובע ניהל עם הנתבעת משא ומתן בנוגע לתוכנו של כתב הקבלה והסילוק ובקש להשמיט את נושא השמוש בסיבוס ואת הטענות בדבר נטישת העבודה והסכמת הנתבעת לוותר על סכומים שיכלה לשלול ממנו עקב כך. כמו כן, צוין באופן מפורש בכתב הקבלה וסלוק ש"הנתבעת נתנה לי ההזדמנות לברר את כל הזכויות המגיעות לי ואכן קבלתי ייעוץ בעיניין", עובדה המצביעה אף היא על כך שהתובע חתם על כתב הקבלה והסילוק לאחר שהבין את תוכנו ואת משמעות החתימה עליו.

] אי לכך, משמצאנו כי התובע חתם על כתב קבלה וסלוק בתמורה לקבלת זכויות להן היה זכאי בגין תקופת עבודתו וסיומה, לא ניתן למנוע ממנו לתבוע את הנתבעת בהסתמך על מיסמך זה. לפיכך, טענת הנתבעת שחתימת התובע על כתב הקבלה וסלוק מונעת ממנו לתבוע אותה - נדחית.

ראשית, הנתבעת שלחה לתובע שני זימונים לשימוע בשל עבירת משמעת חמורה, הכפשת התפקיד ועשיית שימוש בכרטיס הסיבוס בנגוד לנהלים[footnoteRef:53].

...

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובע לתשלום שכר עבודה עבור חודשים ינואר ופברואר 2013, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר בגין עבודה ביום מנוחה ועגמת נפש - נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסכום של 25,914 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2011 ועד לתשלום בפועל.

הנתבעת הוסיפה, כי התובעים סירבו לחתום על המסמכים הנדרשים לפתיחת קרן פנסיה ועל כן לא היה ביכולתה לבצע הפרשות בזמן אמת ובנוסף, טענו כי אין להם חשבון בנק.

לטענת הנתבעת התובעים אינם זכאים להודעה מוקדמת מהטעמים הבאים: התובעים נטשו את העבודה על דעת עצמם; מכתב הפיטורים שנימסר נכפה על הנתבעת ועל כן לא מזכה במתן הודעה מוקדמת, ולחלופין, מדובר בפיטורים עקב נסיבות של עבירת משמעת וחבלה בעבודה, אשר מצדיקות שלילת פצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

גרסת הנתבעת לפיה היא ניסתה לסייע לתובעים להיתחמק מתשלום מס אינה יכולה להיתקבל כתרוץ לסיווג תשלום כלשהוא כפיצויי פיטורים שכן המדובר בעבירה על החוק שבית הדין לא יכול לתת לה יד או להכשיר אותה בדיעבד.

...

לנוכח כל המפורט – דין טענות הנתבעת להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה: סך 6,421 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת.

בנוסף, תשלם הנתבעת סך כולל של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 4,000 ₪ בגין השתתפות בשכר טרחת עורך דין.

בנוסף חתם על שיחרור הכספים שהצטברו לזכותו במרכיב הפיצויים בקופת הגמל שנוהלה על שמו ב"הפניקס חברה לביטוח בע"מ" (להלן – "הפניקס") ממנה הועבר סך של 60,945.6 ש"ח לטובת התובעת על חשבון חובו של הנתבע כלפיה (ר' סעיפים 9, 7 לכתב התביעה).

נוסיף, כי גם אם הנתבע היה עייף עד מאד, לא מצאנו שעמד בנטל להוכיח ולשכנע כי הופעל עליו "אמצעי כופה בלתי חוקי". אף אם הנתבע חשש שמא, אם לא יחתום על ההסכם ינתן פירסום לנסיבות סיום עבודתו, דבר שעלול לפגוע בהמשך הקריירה התעסוקתית שלו וביכולתו למצוא עבודה חדשה, או שידרש לשלם את מלוא סכום החוב בתשלום אחד חרף מצבו הכלכלי, אין בחששות אלה או בלחץ בו היה מצוי, כדי ללמד על הפעלת אמצעים בלתי חוקיים וכופים נגדו.

טענות הקזוז נבחן, אפוא, האם לאור העובדות שהתבררו לנו עד כה יש להורות על שלילת כל/חלק מפיצויי הפיטורים של הנתבע: "התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06].

...

לטעמנו, זהו מן המקרים בהם חומרת המעשים שבצע הנתבע מועצמת לאור תקופת עבודתו של הנתבע, שנמשכה חמש שנים, תפקידו ומעמדו של הנתבע כמו גם הקף המעילה שעמדה על 244,300 ש"ח. לא מצאנו כי הנסיבות בהן בוצעה המעילה – בין אם הנתבע מעל בכספים על מנת להחזיר חובות הימורים שהימר בעצמו או כדי לכסות חובות של אחיו- יכולות לשמש כשיקול להקל עם הנתבע.

לאור האמור לעיל מצאנו כי עניננו הוא מן המקרים בהם נכון היה לשלול מהנתבע את מלוא פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.

הנתבע ישלם לתובעת סכום זה בו חויב בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

במסגרת פנייתו הודיע התובע על סרובו לחתום על כתב הוויתור; ביום 11.4.2018 זימנה הנתבעת את התובע לשימוע, שנקבע ליום 16.4.2018, ובשל טענתה כי התובע ביצע עבירת משמעת חמורה, במסגרת ביצוע עבודות פרטיות בשם החברה שבבעלות בנו עידו, ובמהלך היותו בחופשת מחלה; ביום 16.4.2018 נערכה פגישה בנוכחות התובע, ב"כ התובע, זאב ושבח.

מנגד, הנתבעת טענה כך: - ביחס לכלל האירועים והמועדים שציין התובע, הוא לא היה בחופשת מחלה או בחופשה בגין תאונת עבודה, והוא כבר שב לעבודתו באותה עת; - התובע זומן לשיחה ביום 8.4.2018 כדי להציג בפניו את האפשרויות השונות העומדות לפניו, ובכלל זה הסכמה לפיטורים בהסכמה, ולחילופין וככל שהוא לא יסכים לכך, להתחיל בהליך שימוע; - טיוטת כתב הוויתור תיאמה את מעשיו של התובע, שביצע עבירת משמעת חמורה; - התובע לא אולץ לחתום על כתב הוויתור וניתנה לו שהות לקבל מסקנה, ולא באופן מיידי וכבר במעמד הפגישה; - הזימון לשימוע נערך, פורט ונשלח על ידה כדין, והזמן שניתן לתובע היה מספק; - לתובע גם נשלחה הודעה שהוא זכאי להיות מיוצג על ידי עורך דין; - בפתח ישיבת השימוע שנערכה ביום 16.4.2018 ביקש ב"כ התובע להפוך אותה לישיבת משא-ומתן והנתבעת הסכימה לכך; - בין הצדדים הושגו הסכמות במהלך הישיבה שבנידון, אך התובע הוא זה שחזר מהן לאחר-מכן; - לאור חזרתו של התובע, כאמור לעיל, מההסכמות שגובשו בין הצדדים, שוב נשלח לו זימון לשימוע; - השימוע נערך ביום 24.4.2018, ונעשה כדין; - במהלך השימוע התובע לא הפריך את המיוחס לו, ומשכך הנתבעת נאלצה לפטרו.

...

לסיכום החלק הנוכחי – לאור כל האמור והמפורט בחלק זה של פסק הדין, תביעתו של התובע להפרשות על חשבון תגמולים, משכורת חודש 4/2018, דמי הבראה והחזר קיזוזים מהשכר, דינן להידחות במלואן.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתו של התובע להידחות ביחס לכלל רכיביה וכלל עילותיה – פיצויים בגין אי-עריכת שימוע, פיצויים בגין עוגמת נפש, בונוסים, הפרשות על חשבון תגמולים, משכורת חודש 4/2018, דמי הבראה והחזר קיזוזים מהשכר.

התביעה מתקבלת ביחס לפדיון חופשה, ולגבי חלק מזערי ביותר – 93.2 ₪ מתוך תביעה בהיקף של 338,976 ₪.