כספים ממכירת דירה לאחר גירושין עבור כספים ממכירת דירה

לאחר גילוי הגניבה, נפרדו בני הזוג, חתמו על הסכם חלוקת רכוש ומזונות, במסגרתו שילמה המערערת את החוב הכספי למתנ"ס מכספי מכירת הדירה לאחר הגירושין.

המעשים נעשו בשליטתה המלאה, לא מדובר בכספים ששמשו אותה לצורך כלכלת הבית השוטפת, ולרכישת אוכל עבורה ועבור ילדיה, אלא לצרכים שמעבר להם.

...

העונש שהושת על המערערת חורג ממילא חריגה משמעותית לקולא ממתחם הענישה בזכות העובדה שהיא השיבה את הכספים ולכן יש לדחות את הערעור.

לאור כל האמור, אנו דוחים את הערעור.

פיקדון זה ניפתח ביום 10/2/2003 וממנו הועבר סך של 47,000 ₪ באותו מועד לחשבונה של ד. משכך ובנגוד לטענתה של התובעת, אין מדובר בסכום נוסף שהיתקבל ונפרע, אלא בחלק מהכספים שקיבלה אמו של הנתבע כתוצאה מגירושיה עבור הרכב ומכירת הדירה ובודאי שאין לכלול הסכום פעמיים שעה שלאחר שהיתקבל, הועבר לחשבונה של ד ובסופו של יום הוחזר לחשבון הבנק של האם והוצא ממנו לאחר שנשא פירות, בחזרה לחשבונה של ד .

...

סוף דבר נוכח התוצאה אליה הגעתי, נדחית תביעת התובעת לאיזון משאבים וקבלת כספים שמצויים בחשבון הבנק הרשום על שם הנתבע והאם.

בכל הנוגע לסוגיית ההוצאות, אני סבורה כי הוצגו במהלך ההליך די והותר ראיות שהיה בהן בכדי להביא לסיום ההליך טרם ניהול ההוכחות והגשת סיכומים.

בנסיבות אלו, על אף שהיה מקום לפסוק הוצאות גבוהות לטובת הנתבע, נוכח מחדליו, אשר היה גם בהם בכדי לסרבל ההליך, אני קובעת שהתובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 6,000 ₪ בלבד.

מנגד טוענת התובעת 1, כי בני הזוג נפרדו עוד בשנת 2008 ובעצם מכירת הדירה הראשונה לצד שלישי, ביצעו בני הזוג בפועל פירוק שתוף במסגרת הליכי הגירושין הקשים בהם היו שקועים באותם הזמנים, ולאחר סילוק משכנתא וחובות, חילקו את היתרה בסך של 325,000 ₪ ביניהם.

לטענתה, עזרה לבני הזוג בשנת 2002 בעת רכישת דירתם הראשונה, כאשר מסרה סך של 70,000 ₪ למימון הפרש השווי לאחר לקיחת כספי המשכנתא, ומימנה ושילמה עבור בני הזוג במהלך השנים סכומי כסף עבור הוצאות אחזקת דירתם הראשונה, ובהמשך לאחר שנת 2008 כאשר בני הזוג עשו שימוש במחסן שהוסב במימונה ובמימון המנוח לצרכי מגורים, מבנה בבניה קלה שניבנה ללא היתרים ו/או הכשר חוקי, מימנה עבורם גם תשלומי חינוך, חוגים, ביגוד, ואוכל.

- ₪ סך של 17,500 2 יש להוסיף לסכום הנ"ל, שהם 25% מסכום הפקדון בסך של 70,000 ₪ אשר נותר בחשבון המשותף לאחר שהנתבעת הבריחה את כספי מכירת הדירה הראשונה על ידי משיכת סך של 83,000 ₪, והעבירה את הסכום לחשבונה ולחשבון אביה, כאשר מכספי מכירת הדירה הראשונה נותרו בפקדון, לאחר הברחת הכספים על ידי הנתבעת מעבר לסילוק חובות שהיו סך של 70,000 ₪, שמחציתם מכוח צוואת המנוח שייכים לתובעת 1 ולקטינות בחלקים שוים.

...

אני ממנה בזאת את שמאי המקרקעין דן ברלינר – טל' - 8643593 , להערכת שווי בית המגורים ללא הקרקע נכון להיום.

כמו כן, אני ממנה בזאת אקטואר את רו"ח נתן שטרנפלד, מרח' גושן 49 קריית מוצקין, טל': 04- 8731837 , לשם איזון כמפורט בפסק הדין, זאת מיום נישואי הצדדים 23.10.2002 ועד .

אשר לפסיקת הוצאות, בשים לב לתוצאות פסק הדין, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הכספים שיתקבלו בעד מכירת הדירה, הצדדים יכסו תחילה את יתרת המשכנתא לסילוק, והיתרה לאחר סילוק המשכנתא תחולק בין הצדדים בחלוקה של 60% לאשה ו- 40% לבעל".

עם זאת, ככל והאם תרצה לשכור דירה עבודה ועבור הקטינים מחוץ לתחום ירושלים, ובכך אפשרי שהדבר יקשה על האב להפגש עם ילדיו באופן סדיר, הרי שבאופן זה מוסכם שעל האם יהיה לקבל את הסכמת האב למעבר" ביטול הסכם פסק דין המאשר הסכם מורכב משני חלקים: חלק הסכמי הוא ההסכמות בין הצדדים והחלק השפוטי – החלק בו ניתן אישור בית המשפט להסכם וניתן להסכם תוקף של פסק דין, ראו את דברי כב' השופטת ארבל בע"א 3960/05 עו"ד נפתלי נשר נ' שיבלי ראיף בן :( פאיז ( 26.12.05 "על תובע המבקש לתקוף פסק דין המאשר הסכמה בין הצדדים לבחור באחד משני

התובע טען שהנתבעת הבטיחה לו שתקופת הגירושין הקצרה תהיה תקופת צינון וכי בכוונתה לשוב ולחיות עמו חיים משותפים לאחר שיינשאו בשנית 2-3 חודשים לאחר הגירושין, זאת לטענתו כאשר הנתבעת כבר התגוררה עם בן זוגה בדירתה.

...

המסקנה היא שטענת "ההבטחה לחיים משותפים" לא עמדה ברקע אישור ההסכם ולא נמצא כל פגם בכריתתו.

סיכום לאחר שדנתי והכרעתי בכל טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהמדובר בתובענות חסרות בסיס עובדתי ומשפטי.

לאחר ששקלתי את טענות התובע ואת מהות התביעה ודרך ניהול המשפט, החלטתי לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הסיוע המשפטי בסך 20,000 ₪.

לאחר הגירושין המשיך התובע להתגורר במושב XXXX ואילו הנתבעת עברה להתגורר באיזור הXXXX.

אין צורך לציין כי העתרות לדרישת התובע כי הזכויות בדירה יירשמו על שמו, רק משום שהוא היה הגורם המממן, הוא פתח אין סופי למניפולציות חוזיות ולהתחמקות מתשלום מס אמת על עיסקאות מקרקעין, בהן הרוכש המופיע בחוזה אינו בעל הזכויות בפועל, ורק לאחר תשלום מס מופחת ורישום הזכויות, מבקש "הרוכש האמתי" להרשם כבעל הזכויות, וזאת לאחר ששולם מס מופחת על עסקת המכר.

רק שלוש שנים מאוחר יותר ביום 25.11.2018 נחתם הסכם הלוואה בין האב לבן על פיו הכספים שהאב שילם עבור הדירה מהוים הלוואה ולא מתנה ועל הבן המנוח יהיה להחזירם, בנסיבות מסוימות, כפי שפורט בהסכם.

ככל שלא תוגש בקשת הסתלקות והעזבון יחולק בפועל בהתאם לזהות היורשים על פי הצוו הנוכחי – היינו התובע והנתבעת 1 – כי אז ישולם לתובע מתוך התמורה שתתקבל מכספי מכר הדירה הסך של 1,225,501 ₪ כשהם צמודים למדד ונושאים הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום 28.4.21, והיתרה תחולק בחלקים שוים בין היורשים.

...

בתביעה שהוגשה בתחילה בבית המשפט לענייני משפחה בXXX ובהמשך הועברה לבית משפט זה, עתר התובע לקבלת סעד הצהרתי כנגד האם, לפיו הדירה היא רכושו הבלעדי של התובע וחרף הרישום איננה חלק מעיזבונו של המנוח, ולפיכך לנתבעת 1, אמו של הבן המנוח, אין כל זכות בה. לאחר שהוגש כתב הגנה מטעמה של האם והוחלף ייצוג התובע, נעתר בית המשפט לבקשת התובע להגשת כתב תביעה מתוקן.

דיון והכרעה: לאחר שמיעת הצדדים ובחינת הראיות שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי דין התביעה, ביחס לסעד ההצהרתי להידחות.

ביחס לסעד הכספי דין התביעה להידחות בכפוף לכך שתוגש על ידי האם בקשת הסתלקות מעיזבון המנוח לרשם לענייני ירושה לטובת הבת.

ככל ולא תוגש הבקשה אזי דין התביעה הכספית להתקבל.

לאור האמור לעיל אני מורה כי התביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הזכויות בדירה שייכות לתובע נדחית.

משכך הבקשה לתיקון צו ירושה או ביטולו, הליך שאינו תלוי ואינו עומד בפני בית המשפט במסגרת הליך, זה דינה להידחות.

סוף דבר הסעד למתן פסק דין הצהרתי על פיו הזכויות בדירת המגורים שייכות לתובע בלבד נדחה.