תביעתו של מר יעקב גואל (להלן – יעקב או התובע) להורות לנתבעים 1 ו- 2 לשחרר את כספי הפיצויים שנצברו בקופות המתינהלות אצל הנתבעות 3 ו- 4 (להלן – חברות הביטוח) ותביעת הנתבעים 1 ו- 2 (להלן – התובעים שכנגד) למתן סעד הצהרתי, לפיו הנתבעת 1 רשאית למשוך את הכספים שנצברו בקופות (חלק מעסיק) על שם הנתבע שכנגד.
בכתב ההגנה מטעמם, טענו הנתבעים 1 ו- 2 שהתובע אינו זכאי לכספים שנצברו לטובתו הואיל ועזב את מקום העבודה על דעת עצמו, תוך גרימת נזקים חמורים כהגדרתם ותוך כדי ביצוע "עבירות משמעת מהרף הגבוה ביותר שניתן להעלות על הדעת" (סעיף 2 לכתב ההגנה).
כשנשאל מדוע אסר על חברות הביטוח לשחרר את הכספים שנצברו לטובת התובע, השיב: "התובע עזב את העבודה הוא השאיר אותי בפני שוקת שבורה עם מלאי עצומים עם הפסדים גדולים. עצם העובדה שהוא עזב לא מזכות אותו בפיצויי פיטורים. כל שכן שהוא גנב ונתפס. וכל שכן שאני יודע שיש לו 4 דירות ולי יש דירה קטנה אחת" (עמ' 20 לפרוטוקול מול שורות 33 עד 35).
...
אחרית דבר
תביעת התובע מתקבלת ואנו מורים לנתבעות 3 ו- 4 לשחרר את כל הכספים שנצברו לטובת התובע בקופות השונות, בהתאם לכל דין ובהתאם להוראות תקנוני החברות.
התביעה שכנגד מטעם הנתבעים 1 ו- 2 – נדחית.
באשר לשאלת ההוצאות, בשל נסיבותיו העגומות של תיק זה, בו שני אחים מנהלים ביניהם מלחמות חורמה בערכאות שיפוטיות, ומתוך התחשבות במצבו האישי של מר מאיר גואל, לו אנו מאחלים רפואה שלמה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות, חרף התוצאה אליה הגענו, וכל צד יישא בהוצאותיו.
