אולם ובכך העיקר - העבודות מושא הצוו אינן מתייחסות אך ורק להגבהה של קירות אלא לכל העבודות המפורטות בתצהיר המפקח, דהיינו הגבהה של קירות מבלוקים יחד עם בנייה מקונסטרוקציה מעמודים וקורות ממתכת עם כסוי מגג מחומרים שונים.
איכלוס
כאמור, המבקש העלה שתי טענות בעיניין האיכלוס: ראשית, כי המפקח לא היתייחס לעניין האיכלוס בתצהירו והמשיבה לא הוכיחה "שטרם הסתיימה העבודה האסורה". שנית, המשיבה לא סתרה את עדות מר גילמן התגורר בנכס במועד מתן התצהיר וכי משלא ניכנס המפקח לבית המגורים אין ראיה לכך שהנכס לא היה ראוי למגורים.
וכך הדברים ברע"פ 5387/16 עבד אלראזק נ' מדינת ישראל – יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (2016) פסקה 19 –
"בתצהירי המהנדס והמפקח אכן נפלו פגמים שיש להצטער עליהם, שהרי על המשיב להקפיד ולדייק בעריכת פרטי התצהירים, שמא תצא תקלה תחת ידיו ... יחד עם זאת, במקרה דנן נבחנו כל טענותיו של המבקש כדבעי בידי בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר מצא כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה, מושא המבנה, וקבע כי היתקיימו התנאים הנדרשים בחוק לצורך הוצאתו. בנסיבות אלו – לא מצאתי כי עניינית יש מקום ליתן רשות ערעור, שהרי אכן תורת "התוצאה היחסית" מצדיקה את התוצאה".
...
לפיכך, בהסתמך על עדותו של המפקח ולאחר שאף עיינתי בתמונות ובדו"חות הביקורת מיום 14.5.20 ומיום 26.5.20 אני קובעת כי נכון למועד ביצוע הביקורות לא הסתיימה העבודה מושא הצו ובמקום כפי שהעיד המפקח היה אתר בנייה פעיל.
לאור האמור, הבקשה לביטול הצו נדחית והצו מאושר לביצוע.